לאחר שהלכתי כמה דקות, הגעתי לצומת T שיש בה תחנת אוטובוס בצד השני. חציתי את הכביש והתיישבתי בתחנה.
—-
״לאן אתה?״ שאלתי את נהג האוטובוס ועליתי לאחר שאמר שם של רחוב שהיה קרוב לדירתי.
—-
ירדתי בתחנה שבה האוטובוס עצר והתחלתי ללכת לכיוון אחד יודעת שזו הדרך הנכונה. ידעתי שהתחנה קרובה לדירתי כי אני זוכרת את המונית חולפת על פני השם של הרחוב, יש לי זיכרון טוב.
התחלתי להתקדם על המדרכה ולפתע חלפו לידי חבורה של תיכוניסטים במכונית. אחד מהם שרק ואחד אחר צעק ״כוסית״, וכל השאר צחקו. התעלמתי מהם והמשכתי להתקדם אל עבר הדירה והם המשיכו לנסוע.
———
״אמ?״ צעקתי כשנכנסתי לדירה שהייתה פתוחה באופן מפתיע. המשכתי להתקדם ומצאתי אותה יושבת על השטיח הפרוותי והלבן שבסלון, עם מלא חתיכות טישו מסביבה, כשהיא בוכה.
״הי הי מה קרה?״ שאלתי במהירות והתקרבתי אליה.
היא קפצה והסתובבה אלי ״מיה! מה את עושה כאן? הפחדת אותי למוות!״ אמרה וניגבה את עיניה בזריזות עם הטישו האחרון שבקופסה.
״אמרתי לך אתמול שאני אגיע.. אמ מה קרה?״ היא נעמדה, הלכה כמה צעדים קדימה כשגבה כלפיי ונאנחה
״א...״ התחילה לומר אך יבבה חלושה יצאה מפיה.
״טוב. אין טעם להסתיר ממך.״ מלמלה בשקט.
״אמ, את יודעת שלא משנה מה זה, אני פה לצידך ואני לא אשפוט אותך? ואני יודעת שאת יודעת את זה. אין לי טעם לחזור על זה.״ אמרתי
״ברור שאני יודעת את זה.״ הסתובבה ואמרה בהחלטיות
״אותו דבר כלפייך.״ אמרה וגל של דמעות יצא מעייניה. התקרבתי אליה וחיבקתי אותה.
התנתקנו מהחיבוק והתיישבנו על הספה. חיוך קטן עלה על שפתיה, כאילו שכחה על מה שעליו בכתה. כמעט ולא רציתי להרוס את הרגע, אבל אף פעם לא ראיתי את אמילי בוכה כל כך הרבה, לכן אני חייבת להבין מה קורה כאן.
״עכשיו, מה קרה?״ שאלתי, נזהרת לא לומר זאת בחדות רבה מדי. החיוך ישר ירד משפתיה ועוד דמעות יצאו מעיניה, בדיוק מה שפחדתי ממנו.
״אוקי. לפני שיצאתי מבית החולים הביאו לי מין דף כזה, שהיה רשום בו את כל תוצאות הבדיקות שעשו לי. הכל היה תקין, חוץ מזה ש..״ אמרה והייתי מוכנה לגרוע מכל. כיווצתי והרמתי את גבותיי קלות, כסימן שתמשיך.
״חוץ מזה ש.. אני בהריון.״ פרצה בבכי. את המשפט האחרון אמרה פחות ברור ויותר בבכי, אך שמעתי את מה שאמרה. הייתי מבולבלת, מופתעת, ואני חייבת לומר שטיפה הוקל לי.
״מה זאת אומרת? אבל כשעשינו את הבדיקות זה יצא שלילי.״ אמרתי, לא מבינה.
״נכון,״ אמרה ועצרה כדי להוציא עוד יבבה חלושה ״אבל לפני ששיחררו אותי אמרו לי שהכל בסדר ושאני בהריון״ אמרה והבנתי שהם לא סיפרו לה את זה כך. לאמילי יש דרך מיוחדת לספר מקרים.
״אמ... את רוצה את הילד?״ התחלתי בשאלות החשובות לאט, שלא תתחיל להשתגע. ״אה... אני לא יודעת״ בהתה ברצפה עם עיניים פעורות.
״אני חושבת ששתינו יודעות את השאלות שחשובות פה טוב מאוד, וכדאי שתקראי על הריון יותר ותחליטי.״ אמרתי והחלטתי להוסיף ״לפני שיהיה מאוחר מדי, אמ.״
——————
סורי שהפרק כל כך קצר...
אני מצטערת שאני איטית כל כך בלהעלות פרקים, אני בתקופה לימודית קצת קשה... אחרי החגים בטוחה שהכל יסתדר!
אני חושבת שמגיע לכם מרתון של שניים/ שלושה פרקים.. אעלה בהמשך!
מקווה שאהבתם!❤️
YOU ARE READING
Need you close to me
Romance״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
