Part 1

43.5K 590 80
                                    

״מה?!״ צווחתי בהתרגשות לטלפון, כשבצד השני נמצאת אמילי, החברה הכי טובה שלי.

״סתמי!!״ היא לחשה ״עוד לא סיפרתי לאמא שלי״

״אוי נווו היא לא תכעס אם תספרי לה״ אמרתי.

אמילי תמיד פחדה שאמא שלה תשפוט אותה אם היא תדע שהיא עשתה את זה.

״היי את לא יודעת את זה״ אמרה

״בטח שאני יודעת את זה״ תמיד ראיתי את דיאן, אמא של אמילי, בתור אימי, ותמיד הרגשתי כל כך קרובה למשפחה של אמילי.

״את לא״ היא החזירה לתשובתי

״אני כן״

״לא״

״כן״

״לא״

״כ..״ התחלתי לומר אך צעקה שנשמעה ברחבי ביתי קטעה את ה׳מריבה׳ הקטנה שלנו.

רצתי במהירות לדלת חדרי ונעלתי אותה.

כשחזרתי למיטה הרמתי את הטלפון שנפל מהיד שלי בדרכי לדלת.

״אוי לא. שוב זה קורה?״ אמילי שאלה

״כן. אני לא מבינה אותו. זו הפעם השלישית השבוע, והיום יום שני!״

״מיה, את יודעת שאת תמיד מוזמנת לבוא אליי לכמה זמן שתרצי.״ כמובן שידעתי את זה.

ביום שאמא של אמילי הבינה מה קורה אצלי בבית, היא אמרה שאני מוזמנת אליהם ברגעים שזה קורה.

ליתר דיוק, באותו רגע היא דרשה שאני אשאר אצלם עד שהמצב ירגע, אך סירבתי ואמרתי שאני רגילה וזה לא מרתיע אותי.

פשוט לא רציתי להגיד לה שזה בחיים לא ירגע.

~פלאשבק~
צעדים וצעקות נשמעו מלמעלה.

אני יושבת פה כבר כמה ימים אני חושבת. אבא שלי תמיד שתה כמו משוגע וחזר בשעות מאוחרות.

הוא כל הזמן מהמר על כל הכסף שלנו, כך איבדנו אותו. אין לנו גרוש על התחת.

רק לי יש כמה מאות שקלים, אבל אף אחד לא יודע על זה.

Need you close to me Where stories live. Discover now