Need you close to me

Part 106

עמדתי על הדק, מחפשת עם עיני את ניק. ראיתי מישהו מתקדם אליי ולא יכולתי לראות מי זה, אך לאט לאט הבחנתי בניק. חיוך עלה על פניי, הרגשתי את האושר מתפשט בגופי.

ככל שהתקרב יותר ויותר לכיווני, הוא קלט את החיוך על פניי ואז גם התפרש על פניו אחד. הוא הגיע אליי ואחז באגני, מרים אותי עליו; ליפפתי את רגלי סביב פלג גופו העליון והוא החזיק בישבני.

התקרבתי אל פניו, עד שמצחי נגע במצחו, והוא טרף את שפתיי בבת אחת.

•

התעוררתי מתנשפת, מה לעזאזל? חלמתי על ניק? נאנחתי, הרופא הזכיר משהו על אובדן זיכרון, באמת איבדתי אותו?

נכנסתי ללחץ, הרגשתי בחילה נוראית בבטני. קמתי מהמיטה הולכת אל עבר השירותים כדי לעשות את אירגוני הבוקר שלי, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי על הרצפה נשענת על האסלה ומקיאה את נשמתי.

דלת השירותים נפתחה וניגבתי את פי עם הנייר, מורידה את המים ונשענת לאחור נאנחת. ניק התכופף לישיבת צפרדע מאחורי וליטף את גבי, בעודי נשענת עליו.

שוב, המשיכה הזו.

״ניק״ לחשתי מתנשפת, ״איבדתי את הזיכרון שלי?״ הסתובבתי אליו, הוא השפיל את ראשו ולא ענה, אך הבנתי שהתשובה חיובית. דמעה ירדה מעיני, הרגשתי תחושות נוראיות. רציתי לבכות, רציתי להקיא, רציתי למות.

יבבה ברחה מפי, ניק התיישב עם רגליו על הרצפה, נשענתי עליו והוא עטף את ידיו סביבי. בכיתי בקול והתייפחתי בחוזקה, הוא ליטף את ראשי ואחזתי בידו.

אלף שאלות עלו בראשי, אך עם זאת לא עלו לי כלל. הסתחררתי, לא הרגשתי טוב ונצמדתי לניק יותר אוטומטית, אך זה רק החמיר את מצבי. פלאשבקים ומחשבות צצו לשניה קצרה בראשי, לא הצלחתי להתרכז מה זה היה, ידעתי בוודאות שניק היה שם ושזה היה אמיתי.

פחדתי, יש לי חיים שאני לא זוכרת. ישבנו שם במשך חצי שעה, עד שהתחלתי להירגע. משכתי באפי, הוא קם מהרצפה ועזר לי גם כן לקום. הלכתי למיטה והוא כיסה אותי בשמיכה, תחושת ביאוס תקפה אותי כשהתרחק ממני, הוא יצאה מהחדר ובכיתי עד שנרדמתי.

—

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, לאחר שעות של בכי ירדתי למטה. נכנסתי למטבח ולקחתי כוס מים, הסתובבתי כדי ללכת לסלון והופתעתי לראות את ניק יושב על הספה כשידו האחת על גב הספה וידו השניה מחזיקה בכוס מלאה בוויסקי.

הוא בהה באוויר, לוקח לגימה מכוס הוויסקי שלו, ולאחר שניות ארוכות בהן בהיתי בו, הוא הסתכל עליי. התנערתי מהמחשבות שלי והתקדמתי אליו, אני חייבת לשאול אותו שאלות.