אדריאן: עשיתי טעות ותהיי בטוחה שנגמרה לי הסבלנות. הוא כתב ומיד התנתק.
"מה עובר עלייך, לאלי?" בריאן שאל כשהוא חוטף מידי את הבקבוק. "ממתי את מתנהגת ככה?" הוא הוסיף ואמר כשהוא מביט בעיניי.
"אני לא יודעת." מלמלתי כשאני מביטה בעיניו. בריאן נאנח ומשך אותי לחיבוק חזק.
רטט קצר הורגש מהפלאפון שהיה בידי, אך התעלמתי ממנו וחיבקתי את בריאן חזק.
לאחר כמה שניות ארוכות של חיבוק, תקתוק נשמע מהדלת.
"אני אלך לפתוח את זה." אמרתי כשאני מנתקת את החיבוק ובריאן מהנהן בתגובה.
בעודי מתנדנדת אל עבר הדלת, ראיתי את ליז וג'יי ג'יי מתנשקים במטבח, את סטיב מדבר עם קים בפלאפון ואת בריאן צופה בי. חייכתי ובהיתי בו לפרק זמן ממושך.
דפיקות הדלת העירו אותי מבהייתי בו והתקרבתי אל הדלת.
פתחתי את הדלת ולאחר חמש שניות, אפילו פחות, התחלתי לצחוק.
אדריאן ניצב למולי עם אותם הבגדים ואותו המבט. הוא הביט בפרצופי המואר מצחוק עם פרצופו החתום ברצינות ומבט חודר מזוג עיניים אפורות.
"את," הוא אמר והפנה את אצבע אליי. "הולכת ישר למיטה." הוא הוסיף ונכנס לביתי. סגרתי את הדלת ומיהרתי לאחוז בזרעו לפני שייכנס לסלון. "מה לעזאזל אתה עושה פה?"
"באתי להשליט כאן סדר." אדריאן ענה ואני צחקתי כל כך חזק שהצטרכתי לאחוז בבטני. "אין צורך להשליט כאן סדר, אדון דיקטטור." אמרתי והבטתי בעיניו האפורות. "הכל בסדר כאן. ותפסיק להיות כל כך רשמי." הוספתי והוא הביט בעיניי ואמר: "את זה אני מחליט."
הסתכלתי עליו בבלבול ולאחר כמה שניות, הייתי מונפת באוויר ומונחת על כתפו. "נו באמת! יכולתי ללכת! לבד!" הדגשתי את מילותיי במעט שעשוע כשאני חובטת בגבו. "זה מדגדג אותי וזה בטוח כואב לך, אז תפסיקי." הוא אמר ואני גלגלתי את עיניי בתגובה. "ואל תגלגלי לי עיניים."
---------
חיכיתי חצי שעה בחדר שלי כשאני משתעממת ומנסה למצוא לי עיסוק לאחר שאדריאן יצא מחדרי ואמר לי לא לזוז.
טוב, את זזה.
התגלגלתי והתהפכתי על המיטה שוב ושוב בשעמום, בזמן ששרתי לעצמי בזיופים רבים שיר שהיה מושמע יותר מידי בזמן האחרון.
"לא תכננתי להיות חירש בגיל כל כך צעיר." שמעתי את קולו של אדריאן והפסקתי את הגלגולים והזיופים. אדריאן ניצב למולי כשהוא נשען על קורת הדלת, כהרגלו, כשידיו משולבות.
"הבאתי לך מים." הוא אמר וזרק לעברי בקבוק. ניסיתי לתפוס אותו וכצפוי, נכשלתי. זה לא אשמתי שאני שיכורה.
אני אטיל בכך ספק.
"מה חשבתי לעצמי?" הוא אמר כשהוא מגחך במעט, בזמן שהוא מרים את הבקבוק מהרצפה.
אדריאן הושיט לי את הבקבוק כשהוא יושב ישיבת צפרדע ואוחז בעדינות בירכיי. "תודה על המים." אמרתי מניפה את הבקבוק כמחוות תודה.
"היי, בן כמה אתה בכלל?" שאלתי אותו כשאני מנסה לפתוח את הבקבוק בקשיים רבים. "אני בטוח שאת כבר יודעת." אדריאן ענה לי כשהוא מביט בעיניי. "אני בטוח שעשית את המחקר שלך אחריי שגילית מי אני." הוא הוסיף בגיחוך כשהוא משפיל את ראשו.
"טוב, אולי אבל אולי אתה צודק. בכל זאת, דעתי לא צלולה כרגע ואני לא זוכרת." אמרתי כשהצלחתי לפתוח את הבקבוק וללגום מעט מים.
"אני בן 32, בערך." הוא ענה ואני ירקתי את המים שהיו בפי. "מה אמרת?" שאלתי ולפני שהספיק לענות, מלמלתי לעצמי: "יופי לאלי, את מתאהבת בבחור בן 32!"
"מה אמרת?" אדריאן שאל בחיוך זעיר ואני פערתי את עיניי. שמרתי על שתיקה והסתכלתי על כל דבר בחדרי, חוץ ממנו.
"סתם צחקתי איתך, זה לא הגיל שלי." אדריאן אמר ואני נאנחתי בהקלה. "ואת גברתי הצעירה, צריכה לסיים את הבקבוק ולישון."
גלגלתי את עיניי והתמקמתי מתחת לשמיכה.
לפתע, הרגשתי משקל נוסף על גופי ואל מול פניי ניצבו פניו של אדריאן. "כמה פעמים אני עוד אצטרך לומר לך את זה?" הוא שאל כשהוא קרוב אליי ואני יכולה להרגיש את נשימותיו עליי.
"כל עוד תחליט להישאר קרוב אליי." אמרתי ונשימותיי הפכו לכבדות יותר כשהוא קירב את פניי אליי אף יותר. "את אישה לא קלה, אה לאלי?" הוא גיחך ואני פלטתי: "אתה זה שמעליי כרגע ואתה לא כל כך קל."
הגיחוך שלו הפך לצחוק והוא קם ממני ונעמד על יד המיטה. "אני צריך ללכת." אדריאן אמר ואני התנגדתי לכך. "לא לא! תישאר! כמו בפעם שעברה."
אדריאן הביט בי וחייך. הוא התיישב על ידי ואני הנחתי את ראשי על חזהו, כשהוא עוטף אותי ביד אחת ובשניה מלטף את שיערות ראשי.
"רואה? לא נגמרה לך הסבלנות. לא כשמדובר בי." אמרתי בשכרות. "אני שמח שאת מודעת לזה." הוא אמר ואני שתקתי בחיוך.
"אני אוהבת את זה." פלטתי כשכבר הייתי קרובה להירדם. "שאתה נמצא איתי בלילות ואני לא לבד. שאתה נשאר גם אם אתה צריך ללכת, רק כי ביקשתי. אני אוהבת את זה." פירטתי והרגשתי אף יותר מנומנמת.
"תהיי מופתעת לגלות שגם אני אוהב להיות לידך?" הוא שאל בקול שונה מהרגיל, עדין יותר. "השכל שלי אומר לי לומר שכן, אבל אני מרגישה שלא." אמרתי ומיהרתי להוסיף: "אבל אז מגיע הצד שאומר לי שאני תחת השפעת אלכוהול ושאני שיכורה מידי מכדי לחשוב בהיגיון."
אדריאן גיחך ואני בעקבותיו ושנייה לפניי שעיניי נעצמו, שמעתי אותו אומר:
"אז מעכשיו זה יהיה המנהג שלנו."
--------------
אז... כן... היי?
נעלמתי להרבה זמן, יותר מיד זמן.
הסבר על למה יפורסם בקיר שלי עכשיו.
אם אהבתם, תצביעו, תגיבו ותעקבו אחריי.
אני מצטערת ואני אוהבת אתכם מאוד!
בהצלחה ביום הראשון ללימודים! ♥️
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
CHAPTER 27 - OUR THING
Start from the beginning
