מחוננת במסרה חלקית

פרק 3

איזה כיף לי! הערב אני יוצאת לבית קפה עם ספיר, אריאל, אורי, שחר ואולי אפילו קובי!

קובי אף פעם לא יצא לאנשהו עם מישהו מהשכבה.

אנחנו רוצים לדבר על הכיתה שלנו, המצרך לקשט אותה כי היא נמצאת בחדר שהיה פעם חדר מחשבים קטן. עכשיו כבר לא משתמשים בחדר הזה כי יש כיתה הרבה יותר גדולה שלשם עברו כל המחשבים.

לקח לי כמעט שעה להתארגן!

'לכבוד מה?' שאל ירין כשיצאתי מהחדר.

'הולכת לבית קפה.' עניתי לו מהר.

'אההה...נו מי זה?' הוא שאל עם קול מעצבן.

'מה?' לקח לי כמה זמן להבין למה הוא התכוון, 'אף אחד!' אמרתי או יותר נכון צעקתי. אני שונאת שנכנסים לי לעניינים.

'טוב,טוב! תרגעי, אבל מי יהיה שם?'הוא שאל.

אוף! עכשיו הוא לא יעזוב אותי!

'ספיר, קובי, אריאל, אורי ושחר.' אמרתי מהר.

'אה אה!'

'מה?'

'נו, מי עם מי? ואיך לקובי יש לחברה?' ירין שאל

'אין לו! וזה לא דייט! מה זה עניינך??' שאלתי ממש מעוצבנת. כמה חופר הוא יכול להיות לפעמים...

'אוקיי אוקיי... אני עוזב אותך בשקט!' הוא אמר מרים ידיים.

לי ולירין תמיד היו יחסי אהבה-שנאה. כשהיינו ילדים אהבנו לשחק ביחד, אבל המשחקים שלנו תמיד נגמרו במריבה. יש לנו אופי דומה: שנינו עקשנים, שנינו אוהבים אותם סוגי מוזיקה ואוכל, שנינו אוהבים סרטי אימה (כן, כן, אני אוהבת סרטים מפחידים). אבל אנחנו לא דומים פיזית.

הטלפון שלי צלצל ולפי הצלצול ידעתי שזאת ספיר. היא שמה את השיר האהוב עליה, אבל אני לא אוהבת אותו כל כך... אני צריכה לזכור להחליף צלצול מתישהו..

'הלו?סםיר מה קורה?' עניתי הכי מהר שיכולתי.

'הכל טוב , אנחנו הולכות ביחד נכון?' היא שאלה.

'ברור!את כבר מוכנה??' ספיר היא לא מהאלה שלוקח להם רק כמה דקות להתארגן ליציאה. ובמיוחד אם יש שם מישהי שהיא אוהבת. זאת אומרת שחר...

'עדיין לא, נסיתי את כל הבגדים שלי ולא מצאתי משהו יפה!' התחילה ספיר להתלונן.

'נו זה לא כזה משנה מה תלבשי, את יפה בכל מצב!' אמרתי כדי לעודד אותה.

'אבל אני רוצה ששחר ישים לב אלי!'היא ענתה בקול קטן.

'אל תדאגי הוא ישים לב אלייך, בשש וחצי תהיה מוכנה?' שאלתי

'נראה לי'

'טוב אז אני אחכה לך ליד תחנת האוטובוס, טוב?'

'אוקיי, ביי!'

'ביי!' אמרתי וניתקתי.

בינתיים דיברתי עם ירין על כל מיני דברים. הוא רצה לדעת מה נעשה בכיתה שלנו ומה נלמד שם ומי יהיה שם ומי ילמד שם...בקיצור חפר קצת. הוא אפילו שאל את עצמו 'איך את יצאת כזאת חכמה ואני כזה טמבל?' טוב לפחות הוא מודה בזה!

------------------

אני מחכה לספיר כבר רבע שעה והיא לא עונה אפילו! אה הינה היא! סוףסוף!

'כבר חשבתי שהברזת לי!ממתי את מאחרת?' אמרתי בקול של המורה למתמטיקה שיום אחד שאל אותה בדיוק אותה שאלה, כשהוא הזמין אותה לשיחת היכרות.

היא צחקה קצת ואז אמרה 'שאני אבריז לך? הזדמנות כזאתי אני לא אפספס בחיים!!' עוד פעם היא ושחר.. היא התחילה לספר על איזה מדהים הוא וכו' אבל לא הקשבתי כל כך. אף פעם לא ראיתי אותה כזאת מתרגשת מבן אדם אדיש כל כך. לא אמרתי לה שכשניסיתי לפתח איתו שיחה בפעם האחרונה הוא היה מאוד אדיש.

'טוב, הבנתי את באה כן או לא? האחרים לא יחכו לנו עד מחר!'

התחלנו ללכת לכיוון בית הקפה. הגענו בשבע וחצי. חצי שעה איחור.

הבנים ואורי מחכים בתוך בית קפה. התקדמנו לעברם וקובי ראה אותנו הוא מיד החמיץ פנים.

'איחרתם' הוא אמר.

'כן, שמנו לב!' אמרה ספיר, היא לא סובלת אותו.

'בחצי שעה.' אבנר לא הרפה

'כן ובכוונה! עכשיו בבקשה תזוז שאני אוכל לשבת מול-- ׳ עצרתי אותה כי קלטתי שהיא הולכת להגיד "שחר" .

'מולי' אמרתי מהר.

היא נאנחה ומלמלה תודה ממש בשקט.

'סליחה!? תבקשי ממישהו אחר שיזוז!אני לא זז!גם מאחרת וגם רוצה שאני אקום בישבילה?' הסתרתי צחקוק כי הוא גם נראה כמו מורה ועכשיו גם מדבר כמו אחד כזה. 'למה מי את?' הוא הוסיף.

'אני ספיר שלמה.' ענתה לו ספיר בגאווה.

'טוב, תרגעו שנייה!' אמרתי לפני שתתחיל פה מלחת עולם שלישית. הם ממש שונאים אחד את השני! 'איחרנו ואנחנו מודעות לזה. אנחנו מצטערות, אוקיי?' סתמתי לספיר את הפה כדי שלא תוציא אפילו מילה אחת שתהרוס הכל. קובי מתעצבן מהר, ואת האמת וגם לספיר יש פתיל קצר, מאוד.

פתאום שמתי לב שמישהו חסר.

'איפה שחר?' אני וספיר שאלנו פה אחד. יש לנו קטה כזה שאם אנחנו אומרות משהו ביחד אז מותר לנו להרביץ לשניה מכה קטנה כזאת, כמו עם מכונית צהובה. כן זה ילדותי קצת.... אז הרבצתי לה, והיא לי. אווץ! היא הרביצה לי ממש חזק! כשהיא ראתה שכאב לי היא חייכה קצת ואמרה סליחה.

אריאל הסביר לנו שהוא יגיע בעוד כמה דקות בגגל שיש פקקים והוא הגיע באוטובוס.התיישבנו וכמעט לא דיברנו. חיכינו למאחר האדיש...