מחוננת במסרה חלקית

פרק 2

שאלתי את אימא שלי בנושא הכיתה והיא הסכימה, היא חושבת שזה רעיון מצוין. ואם אימא חושבת שזה יהיה טוב בשבילי, מי אני כדי להתנגד?

כשהיגעתי לבית הספר, ספיר חיכתה לי בשער.

'בוקר טוב!' צעקה לי ספיר מרחוק. מיהרתי לעברה.

'בוקר טוב יפה! נו אז מה קורה? משהו חדש? מצאת נושא לדבר עליו בשיעור?'  אנחנו תמיד מדברות באמצע השיעור אבל אנחנו חייבות למצוא נושא מעניין שאפילו רגע אחד לא נהיה צריכות להקשיב למורה המעצבנת שמלמדת אותנו חשבון.

'ברור! מה חשבת? שאני ארצה להקשיב למורה ולכל ההסברים שאני כבר יודעת בעל פה?' היא אומרת.

אני סקרנית מאוד, ספיר תמיד מוצאת נושאים מעניינים. 'נו, אז מה הנושא?'

'בנים!' ראו שהיא התרגשה.

'מה פתאום בנים? ממתי את כל כך מתרגשת מהם?' אני לא כל כך מבינה למה היא רוצה לדבר על בנים באמצע שיעןר מתמטיקה...והיא גם לא דיברה איתי הרבה על בנים מאז שאנחנו מכירות.

'יש מישהו...' היא אומרת, מסמיקה קצת ומכסה את פניה בידיה כדי שלא יראו שהיא הסמיקה.

'מה???? מי זה? אני מכירה? מהשכבה? הוא חתיך?...' היא קטעה אותי ' אפ אפ אפ! רק בשיעור!'

'טוב נו....' ידעתי שהיא עקשנית ובגלל זה לא התווכחתי.

עלינו לכיתה כשאנחנו מדברות על כל מיני דברים, כמו הכיתה למחוננים...ספיר מאוד מתרגשת מזה, היא אומרת שהיא סוףסוף תוכל ללמוד משהו להכיר אנשים חדשים. אני לא מבינה אותה כי היא מכירה את כל מי שיהיה איתנו...כנראה שהיא לא מבינה שלא נוכל לדבר בשיעור כמו שאנחנו עושות היום...

השיעור מתחיל ואני וספיר כבר יושבות ומתכוננת לנושא הכל כך רגיש הזה : בנים.

'נו, תספרי כבר!' אני אומרת לה.

'אני נותנת לך רמז אחד ואז את צריכה לנחש.' אני לא טובה בניחושים אבל מה יש לי להפסיד? היא במילא תספר לי מתישהו...

'הוא מהכיתה?' אני שואלת.

'לא'

'קובי???'

'תגידי, התחרפנת? מה לי ולקובי?' היא קצת נפגעה...

'כן גם אני אמרתי לעצמי שזה לא כל כך הגיוני, הרי אתם שונאים אחד את השני.'

'ירין?' אני שואלת.

'אהה...אח שלך די חמוד אבל לא, אני לא מאוהבת בו...' היא עונה לי.

'נו, פליז, עוד רמז אחד לפחות!!' אני מתחננת.

'טוב עוד אחד וזהו!'

שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה לי לראש:'הוא יהיה בכיתה המתקדמת?'

הופתעתי מהתשובה אבל היא אמרה כן.

'את לא מאוהבת באריאל, נכון?'

'לא.'

'את גם לא לסבית, אז לא מאוהבת באורי.' אני מנסה את כל האפשרויות.

'וגם לא בך...'היא עוזרת לי קצת, ממש טיפונת...

'אז נשאר רק את........שחר!' אני כמעט צעקתי.

' שקט שם! ענבל אנח מבינה שהתקדמת לבד בחומר, אבל תתחשבי בידידייך לכיתה!' זאת הייתה יוכבד, המורה למתהטיקה, הקבצה א'.

'סליחה, לא התכוונתי...' אחרי כל השנים האלו שרק פטפטתי בשיעור למדתי שאם מצטערים מיד, המורים עוזבים אותך יותר מהר.

'יופי. עכשיו נמשיך....' היא אומרת וממשיכה את השיעור שלה.

'כן אני מאוהבת בחתיך ההוא שיושב בכיתה השניה, שולחן שני בתור הראשון מצד ימין...' ספיר לחשה בלהט.

'וואוו! את כבר יודעת את המקום המדיוק שלו!' אני מופתעת ממנה.

' הוא מושלם ואת לא מבינה כמה אני שמחה שנלמד ביחד ואני אוכל ללמוד עליו דברים חדשים!' היא ממש התלהבה.

'עדיין לא בטוח.' אני אומרת לה.

'עוד מעט אני אוכל לראות אותו כל יום ולשבת איתו באותו חדר.' היא חולמת על שחר וכנראה שלא שמעה אותי, או שפשוט לא רצתה.

בהפסקה אמרתי לספיר שאני צריכה לדבר עם אמורה והיא נשארה בכיתה עם אורי. אני יורדת במדרגות ומוצאת את המורה עם שחר.כנראה מדברת איתו על הכיתה. וואוו, הוא במאמת חתיך מקרוב, עכשיו אני מבינה למה ספיר מאוהבת בו. ואיזה עיניים! אבל אני לא יכולה להתאהב בבן אדם בלי לדעת איזו תכונות יש לו ואיך האופי שלו. כן, אני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון...אבל דוגמן הוא יכול להיות.

אני מוסרת למורה שאני מסכימה, בעצם שאימא שלי מסכימה, והיא כמעט רצה לחדר המנהל. רק אני ושחר נשארנו שם. אני מביטה בו, הוא מביט בי, וזה לא כאילו אני יפה או משהו... לדעתי ספיר אפילו יותר יפה ממני!

'היי,' אני מציגה את עצמי ' אני ענבל, אתה בטח שחר, נכון?'

'כן.' הוא עונה ועכשיו כבר לא טורח להיסתקל עלי.

'אז, מה ענית למורה?' אני מנסה לפתח איזשהו שיחה.

'כן.' הוא עונה בקצרה וזה מתחיל להרגיז אותי.

'אז כנראה שכולם ענו כן...' אני ממשיכה.

'כנראה' הוא אומר, גם כנראה שהוא לא מעוניין לדבר איתי...אז אני הולכת.

'ביי' אני אומרת לפני שאני עולה במדרגות. הוא אפילו לא טרח להגיד לי "ביי"!

איזה יבש הוא! לא חשבתי שמישהו כזה חתיך יכול להיות כזה אדיש! הוא אפילו לא רצה לענות לי כמעט!