מחוננת במסרה חלקית

פרק 18

והתחלנו לשחק.
במשחק הייתי צריכה להרוג כמה שיותר שחקנים אחרים, אויבים, ולהישאר אחרונה בחיים.
אז כן בהתחלה לא יריתי כמעט, רק הסתתרתי והסתובבתי בשטח, אבל אחרי כמה דקות הבנתי את הקטע ממש והחלטתי להרוג את השחקן הראשון שאני אראה.
הרגתי אותו יחסית מהר, וישר ירין צעק בעצבון.
"למה הרגת אותי?? אנחנו אחים לא?" הוא שאל בדרמתיות.
"תרגע כולה משחק." אני ושחר ענינו בו זמנית.
צחקנו והמשכנו במשחק, מרוכזים יותר.
אני כל כך רוצה להחזיר לירין כאפה, אבל שחר כזה טוב במשחק!
אחרי בערך עשר דקות של עידודים לשחר מצד אחי נשארנו רק אני ושחר, השחקנים האחרים לא היו כאלה גרועים...
"יאללה שחר!! בוז ענבר!!" הוא צעק.
פתאום הדלת נפתחה ושחר וירין הסתובבו לראות מי בא. יריתי בראש של שחר וצעקתי בניצחון.
"ווהווו! מי ענקית, אה? מי? מי? אנייי!" הרמתי ידים ורקדתי בישבה.
"מה עובר פה?" שאל קול בוגר.
אבא של שחר.
אופס.
"אה..." לא מצאתי מה להגיד להגנתי אז פשוט אמרתי את האמת,"ניצחתי את ירין ושחר במשחק הראשון שלי!"
"מה? איך? אני לא מצליח לנצח אותו! איך עשית?" הוא שאל בפליעה והתיישב לידי,"תלמדי אותי איך את משחקת!"
מה עובר פה?
אני תמיד זכרתי אותו כבן אדם קשוח...
"אה בטח..."
נשארנו שם במשך עוד חצי שעה עד שההורים שלי החליטו לבוא לראות לאן נעלם ג׳ונתן.
"מה אתם עושים?" אימא שלי שאלה.
"אוהו הוא שוב משחק...." אומרת שנטל ונושפת,"הוא לא יפסיק עד שינצח מישהו."
אני צוחקת ומחליטה לתת לו לנצח הפעם.
"יששששששששש! ניצחתי אותה והיא ניצחה את שחר!!!" ג׳ונתן צועק כאילו הרגע עשו גול,"אני ניצחתי את שחר בדיעבד."
אנחנו כולם מתפקעים מצחוק והוא לא מבין בהתחלה ושןתק עד שהוא מחליט להצתרף אלינו.
"אנחנו החלטנו שתישנו פה כי כבר מאוחר ומחר יש לכם בית ספר." אבא שלי אומר.
שנטל מתחילה להסביר לי שהיא תביא לי פיג׳מה שמחכה לכל אורח בחדר אורחים, ושאני יושנת בחדר אורחים וירין ישן בחדר של שחר. ההורים שלי מעדיפים לחזור הבייתה אבל לא נותנים לנו לחזור? איפה ההיגיון פה? אנחנו גרים עשר דקות מפה!
כולם כבר התלבשו מוכנים לישון ואנחנו אומרים שלום להורים שלי, בפיג׳מה הכי חמודה שראיתי, סתם יש יותר יפות. היא בצבע כחול וכתוב עליה "If You Can Reed This, I'm not asleep." באפור, עם עננים לבנים מסביב ומכנסיים קצרים אפורים.
אחרי זה הלכנו כל אחד לחדר שלו.
ורק אחרי שהייתי בתוך המיטה מתחת לפוך נזכרתי שלא החזרתי לירין על הכאפה.
אז קמתי והלכתי לחדר של שחר, אז אני לא אשקר לכם, בהתחלה נכנסתי לשירותים בטעות אבל אחרי זה הגעתי לחדר הנכון.
הם שניהם כמעט ישנו אני חושבת אבל מה איכפת לי, אם הוא לא ירגיש אני אתן לו עוד אחת מחר.
התקרבתי למיטה של ירין וכבר כמעט נתתי לו כאפה.
"מה את עושה? כבר התגעגעת אליו?" שחר שואל.
"ממש מצחיק שחר, ממך לא הייתי מצפה לרמה כזאת נמוכה של ציניות. הכזבת." אני אומרת עם פרצוף עצוב.
"הוא ישן, מה את רוצה?" הוא אומר, מתעלם ממה שאמרתי קודם.
"את זה." אני אומרת ונותנת לירין כאפה והוא מתעורר בבהלה.
"מה קורה פה?!" הוא שואל כשאני יושבת מולו וצוחקת ושחר גם.
"וואי הייתי צריכה לצלם את זה!" אני אומרת בין צחוק לצחוק.
"תזהרי ממני אני עוד אחזיר לך על זה!" הוא אומר ורודף אחריי.
אני מתחילה לרוץ בתוך הבית ונועלת את עצמי בחדר אורחים בדיוק שניה לפני שהוא נכנס.
"אסור לך להחזיר לי זה מהתערבות!" אני צועקת.
"מה כל הרעש הזה?" אני שומעת את שנטל שואלת.
"סליחה, מצטער אנחנו הולכים לישון." ירין אומר ואני שומעת אותו הולך.
"לילה טוב." אומרת שנטל וסוגרת דלת.