"למה הפסקת?" שאלתי אותו,"זה היה נעים."
"אה, טוב..." הוא אמר קצת מתבייש במה שעשה.
הוא התחיל שוב אבל זה לא היה אותו דבר, זה היה כאילו משהו עצר אותו.
אחרי כמה דקות שמענו הרבה רעש מלמטה והחלטנו לרדת לבדוק אם זה לא ההורים שלי עם ירין.
וזה היה הם.
"מה קורה, אחי?" אח שלי אמר לשחר והם נתנו כיף ושחר דפק לו על הגב.
"סבבה." הוא עונה ומחייך. ההורים כבר התקדמו לעבר השולחן לעזור לשנטל.
"תיזהר אם אתה פוגע באחותי הקטנה!" ירין אומר ומחבק אותי עם יד אחת, ועם השניה כאילו עושה 'נו נו נו' לשחר.
"אהם סליחה אני יותר גדולה ממך, זה אחד, ושתיים- בינינו זה לא ככה!" אני אומרת ויוצאת מאחיזתו של אחי.
זה מעצבן אותי שהוא עושה את עצמו כאילו הוא יותר גדול ממני, הוא עושה את זה כל הזמן! אם הוא היה אומר שהיינו באותו גיל, נגיד, אז לא היה איכפת לי, אבל מעצבן אותי להיראות קטנה לידו...
שחר וירין צוחקים בלי שום סיבה.
"אמרתי לך שזה כל הזמן מטריף אותה שאני אומר את זה!" ירין אומר בין צחוק לצחוק.
בכוונה?! אווי איך בא לי לתת לו כאפה על זה, אבל לא בציבור, כשנגיע הביתה.
את תשכחי עד אז.
בסדר אז אני אמצא משהו כדי לתת לו כאפה.
אני מצטרפת להורים שלי ולשנטל ועוזרת להם לשים על השולחן כוסות.
"נו אז איך את עם שחר?" שואלת אימר שלי. מה היא עוד פעם תנסה לשדך ביניינו???
"בסדר גמור אז אל תהרסי ואל תתערבי? בסדר?"
היא מחייכת לשנטל בחיוך רחב מאוד.
מה עשית שוב מאחורי הגב שלי אימא? אני שואלת את עצמי.
"בסדר?" אני שואלת שוב כי לא קיבלתי תשובה.
"בסדר." היא עונה רגועה לגמרי.
אחרי שסידרנו הכל על השולחן ושנטל סיימה לחתוך את בסלט, קראנו לכל השאר.
אביו של שחר הגיע ואחותו הקטנה גם אבל ירין ושחר לא. אימא שלי ביקשה שאני אלך לקרוא להם.
עליתי לחדר של שחר והם לא היו שם. חיפשתי בכל הקומה והם לא היו בשום מקום. ירדתי שוב והסברתי שלא מצאתי אותם.
"חיפשת בעליית גג?" אביו של שחר, ג׳ונתן, שאל.
"אהה, לא." אמרתי ועליתי שוב כדי לחפש אותם, הפעם בעליית גג.
ירין ושחר ישבו על פוכים מול מסך גדול ושיחקו באיזה משחק מוזר עם רובים. אני אף פעם לא ראיתי את אח שלי משחק בזה בבית אז את האמת אין לי מושג מה הם עושים שם.
"ירין." אני קוראת לו. יש לו אוזניות, הוא כנראה לא שומע.
"שחר?" אני שואלת. גם לו יש אוזניות. אני מחליטה לחסום להם את הצפייה במסך ועומדת ביינהם לבין המסך.
"לא!!!" הם צועקים ומעתקמים לצדדים כדי לראות את המסך בכל זאת.
"נו זוזי!!" ירין צורח עלי.
אני גונבת ממנו את הג׳ויסטיק ומחפשת כפתור "pause". אחרי שמצאתי אותו אני לוחצת עליו ושחר נושף.
"תודה שלא כיבית את המשחק." הוא אומר.
"אני לא עד כדי כך אכזרית!" אני אומרת ומחייכת.
"למה באת לפה?" ירין שואל.
בדיוק כשאני באה לענות אני רואה את ג׳ונתן עומד במפתן הדלת.
"היא באה לכאן כי אנחנו עכשיו מתחילים לאכול." הוא עונה במקומי.
שחר וירין מסתובבים אליו בבהלה אבל בשמחה גם, ומהר מאוד יורדים במדרגות.
"את באה?" ג׳ונתן שואל אותי,"אני לא חושבת שהם יחכו לנו." הוא צוחק ויורד גם במדרגות.
אני יורדת אחריו ומתיישבת ליד אמילי, אחותו הקטנה של שחר.
יש לה שיער שחור, חלק להפליא, יש לה עיניים בין ירוק לחום דבש, שנראות דקות כמו עיניים סיניות. היא קטנה ואני חושבת שהיא בת 5. היא נראת קופצנית מאוד, כי גם כשהיא יושבת ואוכלת היא כל הזמן מזיזה את הרגל שלה.
"אמילי?" אני שואלת, בתקווה שאני אומרת את שמה נכון.
"כן?" היא אומרת ומחייכת אליי.
"בת כמה את?" אני שואלת.
"בת -" היא מתחילה לענות ואז סופרת על האצבעות שלה, "ארבע וחצי!" היא אומרת ומראה לי ארבע אצבעות.
איזה מותק!! בא לי לאכול אותה!
"וואיי איזה גדולה!" אני אומרת בהתפאלות, "את יודעת איך קוראים לי?" אני שואלת. ואל תצחקו, כולנו עשינו את זה מתישהו עם ילד/ה קטנ/ה!
"לא..." היא אומרת ומחביאה את ראשה.
"זה בסדר! רק היום את מכירה אותי! קוראים לי ענבר." אני אומרת ומבטאת כל אות.
"ענב-הה." היא מנסה לבטא את הרי"ש אבל לא מצליחה. "ענב-ררררררררר."
"כן! ככה!" אני מתלהבת.
"ענבר." היא אומרת מבסוטה מעצמה.
מצחיק אותי שלכל המשפחה הזאת יש מבטא צרפתי הכי בולט שיכול להיות, ורק לשחר אין בכלל.
∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞
בסיום הארוחה אני מודה לשנטל על האוכל הטעים ועוזרת לה לסדר הכל. אני שמה את כל השאריות בתוך קופסאות פלסטיק, ולתוך המקרר. גם התנדבתי לשתוף כלים אבל שנטל אמרה שאני אורחת פה, ואין סיכוי שצרפתי שמכבד את עצמו יתן לאורחת לשתוף כלים. אז ויתרתי, אני במילא לא סובלת לשתוף כלים....
ההורים שלי החליטו שאנחנו נשארים כאן. לא יושנים כאן, נשארים כאן... עד מתי? את זה אי אפשר לדעת, הרי הם תמיד נשארים יותר ממה שציפו.
החלטתי להצתרף לשחר וירין והתיישבתי לידם עד שהבנתי איך המשחק עובד. לא לקח לי הרבה זמן.
כשאמרתי להם שאני גם רוצה לשחק הם צחקו עליי.
"נראה לך שאת תביני? את ראית את המשחק הזה עשר דקות ואת חושבת שאת תצליחי לשחק איתנו?" ירין אומר וצוחק.
"אני מתערבת איתך שאני יכולה גם לשחק איתכם וגם לנצח אתכם!" אני אומרת, בטוחה בעצמי.
"על מה מתערבים?" ירין שואל עם חיוך על הפנים.
"על, אה," אני עושה את עצמי חושבת,"על כאפה." אני אומרת עם חיוך עוד יותר רחב מהחיוך של ירין.
"עשינו עסק!" אנחנו מחזיקים ידיים.
"רגע מה?" שחר שואל, "אתה הולך לתת לבת כאפה?"
"זה אחותי, ואל תדאג בשבילה!" ירין עונה לו וזורק אליי את הג׳ויסטיק הוורוד שנמצא שם.
"יש לי רק שאלה אחת לפני זה." אני אומרת.
"נו..." ירין אומר.
"אפשר לדעת למה יש לך ג׳ויסטיק ורוד, לעזאזל??" אני פונה לשחר. הוא צוחק ושומט כתפיים.
"זה בא בחבילה."
אנחנו מתחילים לשחק.
YOU ARE READING
מחוננת במסרה חלקית
Ifjúsági irodalomהיי, אני ענבל בת 16, אני בכיתה י'. כן אני מחוננת, אז מה? בגלל זה צריך להתייחס אלי אחרת??לא! יש לי אח תאום, ירין, ואנחנו לא דומים בכלל. אולי בעיניים וצבע שיער אבל זה הכל! יש לי שיער שטיני חלק וארוך, עיניים אפורות וירוקות ( כולם אומרים לי שיש לי עיניי...
