ההחלטה הנכונה. vkook story✅

-פרק 33-

הודעה בסוף הפרק, די חפרתי בסוף הפרק אבל אני מקווה שתקראו הכל בלי לדלג ותבינו את מה שאני אומרת.

נקודת מבט טאהיונג:
הרופאים התחילו לטפל בהוסוק הבוכה וניגבו ממנו את כל הדם על גופו ככה שנחשפנו יותר לפצעים העמוקים והמזוויעים שיש להוסוק בכל חלקי הגוף.
הרופאים לפתע התחילו לצעוק אחד על השני ועוד רופאים נכנסו לחדר ורצו למיטה בה הוסוק שכב פצוע ובוכה.
בכיתי כמו משוגע והסתכלתי על המיטה בה מתקבצים יותר ויותר רופאים ומטפלים בהוסוקי הפצוע שלי.
"טוב חייבים לקחת אותו מהר לטיפול נמרץ, הוא מאבד יותר מדי דם!" צעק אחד הרופאים.
כל האחיות והרופאים החזיקו במיטה ודחפו אותה במהירות לכיוון הדלת מוציאים את הוסוקי שלי מחוץ לחדר ורצים איתו לחדר ניתוחים.
נישארתי בחדר שלי לבד בוכה על הרצפה ומסתכל על האיזור הריק שהשאירו הרופאים בחדר שלי.
ישבתי על ברכיי ברצפה בוכה, מבולבל, מבוהל ומפחד.
מה קרה להוסוקי שלי? מי עשה לו את זה? למה הוא נראה ככה? מה לכזאזל קרה לו?!

"הוסוק אני מצטער" אמרתי מילל על גופו של הוסוק הישן.
לפתע הרגשתי את ידו נחה על שערי והרמתי אליו את עיניי האדומות מבכי רואה אותו מסתכל עליי ומלטף את ראשי.
הוא לא חייך אבל על הפרצוף שלו יכלתי לראות שהוא לא כועס.
"הוסוקי, אתה בסדר?" הנחתי את ידיי על צווארו
הוא הנהן בשקט.
"גימין בא לפה, הוא גונגקוק וגין נמצאים בחוץ" אמרתי לו מצביע על הדלת.
"תכניס את גימין, רק אותו" אמר הוסוק מסובב את ראשו לצד.
השפלתי את מבטי וקמתי ממנו מתקדם לכיוון הדלת, אך לפתע הרגשתי את היד של הוסוק עוצרת אותי.
"תשמח" אמר הוסוק בחיוך, חייכתי בעצמי, הוא סוף סוף חייך..
הנהנתי אליו בחיוך נותן לו נשיקה על הלחי ויוצא לבחוץ.

"גימין, הוסוק אמר שהוא רוצה שתכנס" יצאתי לבחוץ מתקדם לכיוונם.
"אוקיי, הוא בסדר..?" שאל גימין מניח את ידו על כתפי.
"כן..לא.. אני לא יודע כל כך" אמרתי מבולבל.
הוא הנהן ונכנס לחדר.

"אני דואג לו.." אמר גין בדאגה והלך במעגלים.
"האמת, שגם אני.." אמר גונגקוק בדאגה
השפלתי מבט ונאנחתי.
למה הייתי חייב לגרום למצב הזה? למה אני כזה טיפש?

"גין! אתה יכול להפסיק לזוז כבר! הרגת אותי!!" אמר גונגקוק עצבני על גין שהסתובב מסביבו במעגלים.
"אבל אני דואג ואני בלחץ ואני לא יודע מה לעשות!" אמר גין במהירות ומשך בשערותיו בחוזקה בזמן שהמשיך להסתובב סביב גונגקוק.
"הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה פשוט לעמוד לידינו בשקט בשביל שנמצא דרך לגרום לו לחייך!" אמר גונגקוק עוצר את גין בכך שמחזיק בכתפיו של גין בחוזקה.
גין הנהנן "מה עושים?" שאל גין
"אני לא יודע.." אמר גונגקוק באנחת יאוש.

נקודת מבט גימין:
נכנסתי לחדר רואה את הוסוק שוכב בשקט ומתחפר בתוך הכרית.
התקדמתי אל כיוון המיטה בשקט מופתי וראיתי את הוסוק מתכרבל עם הכרית ועוצם את עיניו ברוגע.
נגעתי בשיערו, רוצה ללטף את ראשו אך הוא קם בבהלה "לא!" הוא צעק בזמן שפתח את עיניו במהירות והתרחק ממגעי.
"הוסוקי.. זה רק אני, תרגע" אמרתי מקרב את ידיי שוב אל גופו הרועד והמוצמד לקיר.
"ג-גימ-מין?" הוא גמגם רועד עם דמעות בעיניו.
"כן, כן זה אני אהובי" אמרתי מתקרב אליו מנסה להרגיע אותו.
הוא היה נראה כל כך שבור.. כל כך לא הוא..
הגוף שלו רעד כמו משוגע כנגד הקיר הקר ודמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניו.
"ג-גימין" אמר בבכי הוסוק מחבק את הכרית שבידיו בחוזקה.
"אהובי, תרגע, בבקשה" אמרתי מתחנן אליו לא יכול לראות אותו ככה "הכל בסדר, אני פה עכשיו, אף אחד לא יגע בך, ספר לי מה קרה" אמרתי מתיישב בשקט על המיטה נוגע בו לאט ובעדינות מרגיש את הרעידות שלו מתחזקות.
משכתי אותו לאט ובעדינות לחיבוק, הוא לא עזב את הכרית בידיו אך התכרבל בגופי יותר.
"ספר לי מה קרה הוסוקי" אמרתי בלחש מרגיע מלטף את ראשי בעדינות.
הוא לא ענה רק המשיך לבכות על גופי.
שתקתי, הבנתי שהוא צריך להתפרק כרגע, הוא יספר לי כבר אחר כך מה קרה.
בנתיים שיתפרק, כי זה לא טוב לשמור בפנים.