ההחלטה הנכונה. vkook story✅

-פרק 14-

נקודת מבט טאהיונג:
לפתע שמענו רעש ארוך הפועל מהמכונה של פעימות הלב.
כולנו הרמנו את מבטנו לכיוון הרעש וראינו קו ארוך מופיע במכונה.
אני מכיר טוב מאוד את הצליל והרעש הזה אבל בחיים לא דמיינתי שאני יצטרך לשמוע אותו מהמכונה של הוסוק.
גונגקוק ישר קם ולחץ על הכפתור שבראש המיטה וישר נכנסו שתיי רופאים ושתי אחיות עם מכונת חשמל כזאת ענקית.
אני גימין וגונגקוק ישר קמנו מהכיסאות ונתנו להם מקום.
אני וגימין התחלנו לבכות בזמן שגונגקוק מסתכל על הרופאים במבט מבוהל.
שמענו לפתע את הרעש של המכונה ונכנסתי לבהלה ופשוט תפסתי בחולצה של גונגקוק וחיבקתי אותו חזק, קובר את פניי בחזהו לא רוצה לראות מה עושים להוסוק כרגע.
גונגקוק ישר החזיר לי חיבוק חזק וליטף את ראשי.
גימין עמד קפוא לידנו בוהה בבכי ברופאים אשר עומדים מסביב להוסוק.
שמענו את הרופאים מדברים בניהם בלחץ ואומרים דברים לא מובנים ואחריי הרעש השלישי והחזק ביותר שיצא מין מכונה יכולנו לשמוע את הצלילים שיצאו מהמכונה של פיעמות הלב.
הדופק שלו חזר.
ישר סובבתי את מבטי למיטה בה הוסוק שכב וראיתי את הרופאים ניגשים אלינו.
"הדופק שלו מאוד חלש, אנחנו מנחשים שהוא יקום בקרוב בבקשה תשמרו עליו הוא במצב לא טוב בכלל הלב שלו מאוד חלש אל תעשו שום דבר שיפחיד אותו,יכעיס אותו או יכניס אותו ללחץ, הוא במצב של חיים ומוות... אני מצטער" אמר הרופא קד קידה קטנה והלך עם כל שאר האחיות והרופאים.
אני גימין וגונגקוק העברנו את מבטנו אחד בשני ולפתע שמענו שיעול קטן מכיוון המיטה בה הוסוק ישן.
ישר כולנו סובבנו את מבטינו כאחד למיטה וראינו את הוסוק מנסה לפתוח את עיניו.
ישר כולנו רצנו אליו ואני פשוט קפצתי עליו בחיבוק לפני שהוא יכל להגיד משהו.
ברגע שהרגשתי שהוא מרים את ידיו ומחבק אותי בחזרה חיבוק חלש התחלתי לבכות את חיי.
כל כך דאגתי לו, כל כך פחדתי שקרה לו משהו, שהוא יעלם לי מהחיים ואני ישאר לבד.
"ט-טהאט-הא" שמעתי את הוסוק אומר בקול חלש ועייף.
בכיתי יותר חזק ממקודם, הקול שלו היה כל כך חלש ופגוע לא כמו הקול של ההוסוק שאני מכיר, לא הקול החזק והשמח.
ניתקתי את החיבוק ממנו והסתכלתי בפניו רואה את הדמעות שהצטברו בעיניו " אני כל כך דאגתי לך ב-בחיים שלך אל תעשה את זה יותר!" צעקתי עליו בבכי והוא רק הנהן וניגב את דמעותיי מפניי.
נשענתי חזרה אחורה בשביל לתת לו לראות את גימין וגונגקוק, והרגשתי את גונגקוק כורך את ידיו סביב מותניי ומושך אותי אחורה אליו, הנחתי את ראשי על כתפו ונרגעתי קצת בזמן שלא הורדתי את מבטי מהוסוק החלש.
"ה-הוסוק" שמענו את גימין מילל מאחורינו.
גימין התקדם להוסוק, כל פניו היו מלאות בדמעות ועיניו היו אדומות.
הוא התקדם אליו בזמן שכל גופו רעד ופשוט נישק אותו.
אני וגונגקוק קפאנו, מופתעים מהמעשה שגימין עשה.
הוסוק החזיר לו נשיקה ולא היה נראה כאילו זה יגמר בזמן הקרוב אז אני פשוט משכתי את גונגקוק איתי לבחוץ בלי להגיד להם כלום, לא שהן שמו לב שהלכנו כן?
לפני שיצאנו גונגקוק הצביע על הכיסא גלגלים ואני הנהנתי לשלילה והמשכתי למשוך אותו למחוץ לחדר.
התחלנו להסתובב במחלקה ולפתע גונגקוק עצר.
עצרתי גם והתקדמתי אליו מבולבל "גונגקוקי? הכל בסדר?" שאלתי אותו מנסה לתפוס את מבטו בזמן שמבטו נעול על חלק מהרצפה.
"טאהיונג היה לך פעם חבר?" שאל אותי שאלה שלא ציפיתי לה בכלל "ל-לא..." אמרתי והשפלתי מבט עצוב ומובך.
הרגשתי איך הוא מניח את אצבעותייו מתחת לסנטרי ומרים את מבטי חזרה אליו גורם לי להסתכל עליו בשאלה "אתה רוצה אחד כזה?" שאל אותי והסתכל לי עמוק בעיניים.
התחלתי להרגיש מוזר באיזור הבטן ממבטו ואני בטוח שאני נראה כמו עגבנייה כרגע "ל-לא יודע א-אף פעם לא היה לי חבר חוץ מהוסוקי, ואני והוא זה כמו אחים אז..." עניתי לו בקול חלש.
הוא הנהן בהבנה החזיק את ידי ומשך אותי חזרה לחדר של הוסוק.
הסתכלתי על פניו 'הוא כל כך יפה...' חשבתי לעצמי
הגענו לחדר של הוסוק נכנסנו ושמענו קולות בכי ואת הוסוק מדבר התקדמנו אליהם וראינו את גימין בוכה בכי רועש בזמן שהוסוק בוכה איתו דמעות קטנות.
לא הבנתי מה קרה פה אבל שראיתי שהוסוק בוכה נבהלתי כי הרופא אמר שאסור לו להכנס ללחץ וזה לא מה שקורה כרגע...
רצתי אל הוסוק נשכבתי לידו במיטה וחיבקתי אותו חזק והוא פשוט התחיל לבכות בחזה שלי בכי רב אך חלש.
הרמתי את מבטי לגימין וראיתי שגונגקוק מניח יד על כתפו ומסתכל עליו מבולבל.
"ת-תלך ג-גימין פשוט ת-תלך" אמר הוסוק בקול חלש ורועד בזמן שבכה בחזהי.
ליטפתי את ראשו ושיערו לא מבין מה קרה בניהם אך זה לא משנה כרגע, הוסוק לא רוצה שגימין יהיה פה אז גימין צריך ללכת.
"ה-הוסוק ב-בקשה תקשיב לי, ז-זה לא מה חושב" אמר גימין בקול רועד גם הוא בזמן שהדמעות לא מפסיקות לזלוג על פניו.
גונגקוק הניח את ידו על כתפו וחיבק אותו.
"הוא אמר לך ללכת אז תלך, הרופא אמר שאסור לו להכנס ללחץ וזה לא מה שקורה כרגע" אמרתי לו בקצת כעס מיזה שהוא מחובק כרגע עם גונגקוק.
למה אני כועס?
גימין בכה יותר הנהן והתקדם להוסוק אשר לא הפסיק לבכות לתוך חזהי.
גימין נישק את ראשו של הוסוק והרעד והבכי של הוסוק רק התגבר יותר, ישר חיבקתי אותו חזק יותר.
"גימין חכה אני אבוא איתך" אמר גונגקוק לגימין והפעם לא התעצבנתי מאחר ואני יודע שהוא החבר הכי טוב שלו וצריך להיות לצידו בכל רגע שהוא צריך.
גימין הנהן לשלילה "א-אני מעדיף להיות לבד כרגע, א-אני אתקשר אלייך יותר מאוחר" אמר גימין בקול חלש העביר מבט בהוסוק אשר פרצופו היה מוחבא בחזהי השפיל את מבטו בעצב והלך.
אני וגונגקוק סובבנו את מבטינו להוסוק אשר נרדם אך הרעד בגופו לא הפסיק.
נגבתי את הדמעות שנשארו על פניו וכיסיתי אותנו בשמיכה.
"אני דואג לו" אמרתי לגונגקוק בקול מודאג ויכלו לשמוע פחד בקולי "אין לנו מה לדאוג הוסוק חזק כל מה שאנחנו צריכים לשים לב אליו זה לדאוג לא להשאיר אותו לבד ושהוא יאכל כמה שיותר בריא בשביל שהגוף שלו יבריא מהר יותר." אמר לי גונגקוק התיישב לידנו במיטה וליטף את ראשי.
"אתה צודק, אבל בבקשה אל תעזוב אותנו שנינו התחברנו אלייך וזה ישבור אותו ובמיוחד אותי עם תעזוב אותנו ותשאיר אותנו לבד" אמרתי לו מפחד שהוא יעזוב אותנו כמו שכולם כבר עשו.
"אני בחיים לא יעזוב אתכם, במיוחד לא אחריי השבוע הזה שראיתי כמה אתה חמוד ושאני נהנה לבוא לפה כל יום, נראה לי אני הבן אדם היחידי ששמח לבוא כל יום לבית חולים" אמר לי בצחקוק קטן, חייכתי חיוך גדול והנהנתי.
הוא חיבק אותי ואת הוסוק בחיבוק אחד גדול ולפתע הרגשתי כאילו אנחנו משפחה, הרגשתי שמח ושלם.
"אתה יודע מה קרה בין הוסוק לגימין?" שאלתי את גונגקוק והוא רק הנהן לשלילה ואמר "אני לא יודע אבל זה היה נראה רציני".
הוא צודק זה באמת היה נראה רציני, במיוחד שראינו אותם מתנשקים לפניי כל זה.
"שהוסוק יתעורר לא נדבר על זה רק עם הוא ירצה נעלה את זה הוא צריך להשאר רגוע" אמר גונגקוק ואני הנהנתי מסכים עם כל מילה היוצאת מפיו.

אז זה פרק של לפני עומס של יומיים בערך מה שאומר שלא בטוח יעלה פרק ביומיים הקרובים, סליחה...
הצלחתי מאוד במבחנים שהיו לי אז אולי יעלה היום עוד פרק קטן🤗
מקווה שנהנתם מהפרק❤
תהנו מהגיפ שעשיתי בעצמי✌