{finished🔚}
גונגקוק-
ילד מבית טוב, הורים אוהבים ונחמדים.
תמיד אוהב לעזור ולכן הוא מתנדב בבית החולים שבבוסאן.
מה יקרה כשיגלה שהכל היה שקר?
טאהיונג- ילד פגיע עם עבר קשה מאחוריו.
המטופל שגונגקוק יצטרך לטפל בו.
מה יקרה שהשניים יגלו שהם מכירים מהעבר?
שה...
היו בה צמחים ופרחים בכל מיני צבעים שגרמו ליופייה של הגינה לעלות לרמות גבוהות.
לפתע טאהיונג קם מכיסאו בחיוך רחב ויפה, מחזיק באינפוזיה לידו.
"תשאיר את הכיסא פה, יפה פה מדי בשביל שלא ננצל את זה להליכה" אמר בחמימות שהפתיעה אותי מאוד.
חייכתי והלכתי אחריו, מסתכל לצדדים, מוצא אנשים יושבים במקומות שונים בגינה ומשוחחים בניהם.
היה נראה כאילו גינה זאת מביאה סוג של אנרגיה חיובית לכל מי שדורך בה.
"תודה שיצאת איתי לפה" אמר לפתע טאה והוציא אותי מהבועה בה שקעתי.
"מאוד יפה, התגעגעתי מאוד לשמש ולחום הנעים הזה" המשיך בחיוך ענקי.
"כמה זמן אתה פה שהתגעגעת כל כך לשמש?" שאלתי בבלבול וסקרנות.
הוא לא ענה אלא רק השפיל את ראשו לדשא הירוק, והבעה עצובה עטפה את פניו היפות.
הרגשתי חרטה על שאלתי הטיפשית.
"א-אני מצטער" אמרתי מהר והנחתי את ידי על כתפו כנחמה.
הוא הרים את מבטו אליי בזמן שחיוך איתר את פניו.
חיוך מזויף.
הרגשתי רע כל כך שגרמתי לו להרגיש ככה.
קירבתי את גופו לשלי ומשכתי אותו לחיבוק מוחץ וחמים.
הרגשתי איל גופו קופא כנגדי, אך בכל זאת לא שיחררתי את החיבוק.
לא שרציתי...
לאחר כדקה שהוא לא החזיר לי שום מגע החלטתי לשחרר את החיבוק שלפתע הרגשתי את ידיו מחבקות אותי חזרה.
ישר חיזקתי את החיבוק וקירבתי את גופו לשלי אפילו יותר בזמן שהוא קבר את ראשו בצווארי.
והנה פרק חדש וארוך יותר(?) אני מקווה שנהנתם ממנו. אני מבטיחה לשפר את הכתיבה שלי כמה שיותר, מאחר ואני כןתבת חדשה וזה הסיפור הראשון שלי אני אשמח לכמה שיותר דעות💗 אשמח אם תשתפו את הסיפור ותגיבו💜
Ops! Esta imagem não segue as nossas directrizes de conteúdo. Para continuares a publicar, por favor, remova-a ou carrega uma imagem diferente.
