ההחלטה הנכונה. vkook story✅

-פרק 30-

הודעה בסוף הפרק בבקש לא לדלג!

לפניי הפרק רציתי להגיד שיש מישהי שמתרגמת סיפור מושלם והיא עושה את זה ממש טוב והיא מאוד פעילה בקטע של לעלות פרקים אני ממש ממליצה ללכת לקרוא את הסיפור שהיא מתרגמת כי היא עושה את זה מהמם EtiEli7
ועכשיו הפרק:

נקודת מבט טאהיונג:
"מה זה הוסוק מה קרה לך?" שאלתי את הוסוק בזמן שהוא וגין נכנסו לחדר והוסוק היה נראה כאילו נפלה עליו דלת.
"כלום לא רוצה לדבר על זה, שחרר" אמר הוסוק בקול קריר במיוחד בלי להביט בי.
הרגשתי איך דמעות עולות לעיניי מטון הדיבור בו הוא דיבר כלפיי, הוא בחיים לא דיבר אליי ככה, קריר.
"הוסוק דבר יפה בבקשה!" אמר גין בקול כועס והוסוק רק הסתכל עליו וגלגל עיניים.
"שחררו ממני כולכם." אמר הוסוק בקול שבכלל לא מתאים לו והסתכל עלינו במבט כועס וריק.
"הוסוק, הכל בסדר?" שאל גונגקוק את הוסוק ברוגע "אמרתי שחררו מה לא מובן!? שחררו כולכם אוקיי! אין לי כוח אליכם עכשיו אז פאקינג שחררו!" לפתע צרח עלינו הוסוק.
הסתכלתי עליו והרגשתי איך הדמעות מצאו את מקומן בפניי והתחילו לרדת במהירות "ה-הוסוקי" אמרתי והושטתי את ידי לגעת בכתפו אך הוא העיף אותה.
"ה-הוסוקי" אמרתי בבכי ובשוק מכך שהוא העיף את ידי ממנו.
הוסוק בחיים לא התנהג אליי ככה, אני לא רגיל לזה, איפה הוסוקי החמוד והאכפתי שלי?
"הוסוק!" צעק עליו גונגקוק וחיבק אותי בחוזקה נותן לי לבכות עליו.
בכיתי על חזהו אך פניי היו קפואות והתנועה היחידה שהעידה על כך שאני נושם היה דמעותיי אשר לא הפסיקו לנזול על פניי.
הוסוק לא הסכים להביט בי ורק הסתכל לצד במבט אטום וריק.
ניתקתי את חיבוקי מגונגקוק והלכתי הליכה מהירה לעבר הוסוק מתנפל עליו בחיבוק, מנסה לרכך אותו.
"טאהיונג מה אתה עושה?" שמעתי את הוסוק שואל באנחת יאוש ולא מחזיר לי חיבוק.
לא עניתי אלא רק המשכתי לבכות על כתפו מתחנן שיחזיר לי חיבוק ויתנהג אליי כמו הוסוקי שלי.
עבר כמה דקות והוא עדיין לא מחזיר לי חיבוק בזמן שאני ממשיך לבכות עליו בהתחננות וגין וגונגקוק צופים מהצד.
"טאהיונג תזוז.." אמר הוסוק ביאוש.
אני רק הנהנתי לשלילה ונצמדתי אליו יותר "ה-הוסוקי מ-מה קרה?, ספר ליי" אמרתי בהתחננות לתוך חזהו.
"למה לא סיפרת לי על גימי?!" הוסוק שאל באדישות ובקור שגרם לי לפחד ממנו.
"ה-הוסוק, א-אני מצטער, לא ידעתי איך לבוא ולהגיד לך את זה" אמרתי מנסה להסביר לו בלי שיכעס יותר מדי
"היית צריך לבוא ולהגיד לי את זה. לא משנה מה לא מסתירים דברים כאלה מחבר ליתר דיוק אח.." אמר בכעס "אתה יודע כמה דאגתי לו, לאן הוא נעלם? כמה הרגשתי רע וחשבתי לעצמי למה הוא לא בא לבקר אותי ועם עשיתי לו משהו והוא לא רוצה לראות אותי!" המשיך להגיד בכעס וסוף סוף הסתכל עליי.
"אני מצטער הוסוקי, באמת מצטער" אמרתי והסתכלתי עליו בפרצוף מתחנן וכנה.
הוא שוב הסיט את מבטו ממני ולא הסכים להסתכל עליי יותר.
הרגשתי מלוכלך, מכוער ומגעיל.
המבט שלו היה נראה נגעל, נגעל מלהסתכל עליי.
שיחררתי את החיבוק ועמדתי מולו בשקט מחכה שיסתכל עליי.
הוא הרים את מבטו אליי והמבט שלו הזכיר לי את המבט שהסתכלתי על אימי ימח שמה.

"תסתכל עליי טאהיונג" שמעתי את הקול המגעיל של אימי מצווה עליי.
הסטתי את מבטי אל פניה המחרידות והמכוערות והסתכלתי עליה במבט נגעל, מבט שונא.
"אתה תלמד איך להתנהג אליי שמעת? חתיכת חוצפן!" היא צעקה עליי ונתנה לי סטירה שבתור ילד בן 6 לא יכל להכיל יד כזאת גדולה ומסריחה על פנים קטנות כמו שלו.
הרגשתי איך לחיי השמאלית שלי שורפת וצועקת מכאבים ואיך הדמעות עולות לעיניי ואיתם אנחת הכאב החזקה שיצאה מפי.
"אני מקווה שתתחיל ללמוד איך להתנהג למה עם לא אתה תתחיל להרגיש את המכות האלה לעיתים מאוד קרובות" האישה המגעילה אמרה בקול ארסי ודוחה.
הסתכלתי עליה בשנאה מרגיש איך עוד מכה באה מעצמה וככה גם כל שאר המכות אחרייה.

טוב אז הנה גילינו עוד דבר קטן וחשוב מהעבר של טאהיונג.
הודעה:
העלתי סיפור חדש שבאמת השקעתי בו הרבה מחשבה ואני מאוד אשמח עם תלכו לקרוא אותו ותגיבו, כמובן שאני אהיה פעילה בו בדיוק כמו שאני פעילה פה וכבר ביום רביעי יעלה בו פרק ובעזרת השם גם פה.
אני מאוד מעריכה את התמיכה שלכם בזה שאתם מצביעים ומגיבים על כל פרק שאני מעלה ואני באמת אשמח לראות את כל זה גם בסיפור השני שבו באמת השקעתי מחשבה רבה.
מקווה שנהנתם מהפרק💕

אני ככ גאה בהם!!!