מלאך אבוד

פרק שמונה עשרה-כדורים

כשהגענו אוולין צבטה אותי כדי שאני אתעורר.
נרתעתי בכאב ונתתי מכה ליידה.(היד שלה).היא צחקקה ברשעות וירדה מהאוטובוס.
ירדתי אחרונה מהאוטובוס. ברגע שירדתי שני שומרים נעמדו מאחורי ואיימו עלי ודחקו בי להתקדם.
הלכנו ונכנסנו לאולם ענק שחולק לארבעה מגרשי כדורסל.
"כולם! לקחת את הכדורים שלהם!" צרח המאמן כך שכל מי שהיה באולם הסתובב לעברו והפסיק להתאמן או לשחק כדורסל.
שמעתי הרבה לחשושים וקריאות פחד שקטות.
קבוצה של מעודדות בלונדיניות בהו בי ובאוולין. דחפתי בה מרפק .
היא הבינה מה רציתי ושנינו חייכנו חיוך מפחיד. ואז, נשכנו את האוויר באיום וצחקקנו מתגובת ההירתעות והפחד שלהן.
כולם שלפו בדרמתיות את הריטלין ואת תרופות ההרגעה שלהם ובלעו אותן בקלילות.
תוך שתי דקות אוולין הפכה למסוממת נפשית.
שלפתי קופסאות ריטלין ובלעתי שתי כדורים.
"את לוקחת ריטלין?" שאל מאחורי ג׳ייסון והפתיע אותי.
הנהנתי לסירוב ואמרתי "רק לפני פעילויות ספורט. כדי שהאדרנלין לא יעלה לי לראש".
הוא גיחח ומשך אותי לטפיחת שכם.
"בהצלחה" אמרתי.
"בהצלחה" ענה.
שנינו הלכנו לכיוונים שונים.
אני כדי לחלק את הפונפונים, והוא כדי לשחק כדורסל.

"תנו לי H תנו לי P היי! היי פאלס זהו שמי!!!" צעקה אוולין.
"תנצחו !תכסחו !ואז לסל תקלעו!" צעקתי וחייכתי בכל הפה.
השיניים שלי בהקו ואני נתתי מבט משוגע לבנות הבלונדיניות.
הן הביטו בי מבוהלות והאחת שנראתה המובילה, האחת אם החימצון הכחול בקצוות, לחשה אליהן, כנראה שהיא חושבת שאני חולת כלבת.
"היי אתה! אל תשתגע! כי לסל אתה קולע!" צייצה אמה ותקע בי מבט.
רייצ׳ל עשתה גלגלון וקפצה עם הפונפונים השחורים .
"פירמידה!"צייצה אמה.
ארבעת הבנות של הבסיס הקפיצו לאוויר את שלושת הבנות שמעליהן ושתי בנות הייציבה שהיו אמה ואוולין חיכו שאני אתפס עליהן ואהיה ראש פירמידה.
קיפצתי ועליתי, ואז כל המעודדות צעקו״היי פאלס״ בהתלהבות יתרה. אני הייתי הכי גבוהה מכולן.
ואז הרגשתי את אמה זזה מתחתי. צרחתי בזמן שראיתי את הכל חולף על פני. ראיתי את עצמי מהצד, נופלת מקוד קוד הפירמידה.

ושוב הכל השחיר.