מלאך אבוד

פרק ארבע עשרה-התרסקות

רצתי מהחדר בשיא המהירות.
הרוח הקרה היכתה בפניי בעוצמה. מזל שלבשתי את הטרנינג שאוולין החליפה לי.
זה עדיין מוזר,אבל אני מנחשת שהיא סתם עשתה לי טובה. כי בזמן האחרון אני התעלפתי יותר מדי.
אני מנחשת שהירידה הבאה שלה תהייה 'האלימה המתעלפת'.
לא חשבתי שג׳ייסון ירוץ אחרי בזמן שרצתי ביער.
אבל ,כשהגעתי לפרצה בגדר הוא השיג אותי.
ובידיו מפתחות ושתי הקסדות, איזה טיפשה.שכחתי את המפתחות מהאופנוע, חשבתי.
הוא זרק לעברי את הקסדה והמפתחות.
עליתי על האופנוע ונסעתי בשיא המהירות במורד שביל העפר הצר.
"את בטוחה שמשהו יחכה לך בחנות בארבע לפנות בוקר?" שאל אותי ג׳ייסון וקפצתי קצת מהפתעה.
לא ראיתי או הרגשתי אותו.
לא עניתי. ועדיין. איזו שהיא תקווה קטנה ולא ידועה של חוסר היגיון צצה אצלי.
נסעתי בשיא המהירות. ופרצתי מהמעבה יער.
הכביש כרח מתחת לגלגלים וסימנים שחורים נשארו כסימן איפה שאני נחתתי .
נסעתי במשך שש דקות עד שחלפתי על פני שלט ענק ומאיר ובו כתוב שמה של העיירה ומס' התושבים.
חלפתי על פני כמה רמזורים אדומים. אבל לאיש לא היה אכפת. עכשיו ,גם השוטרים המוצלחים ביותר ישנים.
חלפתי על פני כמה פניות והחנתי את האופנוע השחור סמוך לחנות ספורט קטנה.
קפצתי מהאופנוע ורצתי לדלת הכניסה.
'המשלוח לגב' וויאולט נמצא באחורי החנות במחסן' נכתב במרקר אדום על דף שנהיה לח מהטל.
רצתי וכמעט החלקתי ברצפה הרטובה מטל.
במחסן נחה קופסת קרטון . הרמתי אותה בקלות והלכתי, נזהרת שלא להחליק לאופנוע.
ג׳ייסון התיישב מקדימה, ואני מאחוריו, אוחזת ביד אחת את הקופסא וביד שניה במותנו של ג׳ייסון.
"סע מהר"בקשתי ממנו לחוצה. "מה אומרים?" "בבקשה תתניע ת׳מנוע המחורבן וסע כבר" עניתי בגסות.
שמעתי אותו מגחח בזמן שהתניע.
הוא שם גז.
הוא נסע כל כך מהר, שלא הייתי בטוחה אם הוא יספיק לפנות.

הכל היה כל כך מהיר. ראיתי פניה ואז הרגשתי כאב.
ואז. הכל נהייה שחור.