מלאך אבוד

פרק רביעי- ביקורת בונה

נכנסתי למשרד האפור והעגמומי.
מאחורי עמדה משוריינת ישבה מזכירה צעירה ודקה, ששיערה נקלע לצמה.
צחקתי לנוכח זה שהעמדה שלה משוריינת רק כדי שהמתבגרים כאן לא יפגעו בה.
היא הביטה בי ,מצמצה שלוש פעמים כלא מאמינה שבאתי מרצוני החופשי,והצביעה לעבר דלת מתכת אפורה שעליה מרשם בכתב מרובע ונוקשה 'חדר מנהל'.
הנהנתי בראשי ונכנסתי למשרד המנהל.

החדר הסריח מסיגריות וגראס שהתלמידים השיגו, והמורים החרימו להם.
המשרד המוכר עקב בריחות רבות משיעורים וימי הסגר.
אני מביטה על הכיסא המסתובב עשוי עור שחור שנמצא בגבו אליי.
הכיסא מסתובב אלי באיטיות ובדרמתיות ועליו נגלה איש רחב כתפים ובעל פנים זועפות ושיער מאפיר.
הוא מביט בי ואז נאנח עמוקות, מפסיק להיות ישר כ"כ ומכופף את כתפיו ומוחה בידו על פניו.
"שוב את וויאולט?".
הוא לא נראה מופתע. כמובן. אני הרי הגעתי לחדר הזה לפחות שישה פעמים בחודש האחרון.
"פשוט תבטיחי לי שתמיד תחזרי" הוא אומר בתבוסה.
אני מהנהנת ומתכוונת להיעמד כשהו אומר:
"וויאולט?"
קולו נשמע שקט כמעט.
"כן?" אני אומרת. לא מתכוונת הישאר כאן יותר מהמתוכנן .
"את יכולה להבטיח לי משהו?" הוא שואל.
"תלוי מה.." אני אומרת כמעט בחוסר נוחות.
"ודאי פגשת את התלמידים החדשים" הוא אומר.
"כן..." אני אומרת.מנסה לנחש לאיזה כיוון הוא לוקח את השיחה הזאת.
הם חדשים .והייתי שמח אילו... את היית יכולה להשגיח עליהם"
הוא פולט אוויר מראותיו.
אני מהנהנת לאישור .

כשאני יוצאת מהמשרד אני רואה שהמזכירה משרבטת בתיק האישי שלי הערה .
אני חושבת שמשהו לא בסדר.
אבל במקום לשבור את הראש למה משהו לא מסתדר לי אני הולכת לכיתת מתמטיקה.