מלאך אבוד

פרק שביעי-שחיה לילית( אולי הפעם אני אשחה בשקט)

הירח המלא באיר את הדרך שהוא הוביל אליה.
התקרבנו אל האגם הגדול.
״אני מכירה כבר את המקום הזה״ אני אומרת ונועצת בו מבט של ׳אתה חייב להסביר לי מה הולך פה׳.
״אני יודע״ .הוא שקרן גרוע.
״אתה משקר״ אני אומרת ומביטה לו בעיניים.העיניים שלו נראות כאילו הודגשו בכחל. הוא לבוש בחולצת טריקו שחורה ומחסני ג׳ינס. והוא נראה מדהים.
ואני טיפשה מספיק לשים לב לזה. אני מפנה את מבטי הלאה ממנו.
״אז מה רצ-״אני לא גומרת את המשפט בגלל שהו חלץ את נעליו וקפץ למים.
אני מחייכת. אני חולצת מגפי עור כבדות וקופצת אחריו.
המים חמימים.
כשפנינו מגיחות מהמים, האפים שלנו נפגשים.
״יש לך רעיונות מטורפים״ אני אומרת ושוחה לגדה.
אני עולה ומתיישבת לצידו על סלע רחב.
הוא מחייך ומעביר יד בשיעור הרטוב השחור .והיפיפה. אני שוב ׳כאילו׳ נותנת לעצמי סטירה על זה שחשבתי עליו ככה.
אני מאוהבת באדוארד.מה לא בסדר איתי?!?!הוא מחייך.יש סדק קטן בשן הקדמית שלו. כנראה פציעת ילדות.
אני מבינה שהאמירה שאין אדם מושלם בעולם נכונה.
״את יפיפייה ״ הוא מחייך.
אני מופתעת. ״אף אחד לא היה כל כך כנה איתי״ אני אומרת במבוכה.
אני מחייכת.ונכנסת שוב למים.אני מנצחת בתחרות השחיה.
״את רוצה אולי לצאת איתי?״ הוא שואל.
אני מנסה שלא לפתוח את הפה בתדהמה.אני מהמהמת לעצמי ואומרת ״בעצם...למה לא...״ אני עונה ומחייכת לעצמי.
אני מרגישה זרם חשמלי ברגל.אאוץ׳ זה כואב. ועוד במים.
״ממ.. אני עוד מעט אתעלף אז...״.
הוא מבין ויורד למים.
את ההמשך אני לא ממש זוכרת.
רק כמה קולות מעומעמים. אחד מהם אני בטוחה שהיה של אוולין.
ואני יודעת שמחר יהיה תחקור משטרתי מפי המפקחת אוולין.