התכוונתי, אבל הנייד נפל מידי מרוב הלחץ בו שהיתי והשמיע קול חזק מידי. "יש כאן מישהו?" צעק הגבר שגבו היה מופנה אליי. אחזתי את פי בשתי ידיי שלא אפלוט קול מיותר. שני הגברים שאחזו קודם באיש האומלל כעת לא היו לידו, הם הלכו לחפש אחר מקור הרעש.
"הפתעה." שמעתי שני קולות מאחוריי. סובבתי את ראשי אל הקולות ששמעתי וההשערה שלי הייתה נכונה. שני הגברים עמדו מולי ופחד אחז בגופי. "לא, לא, לא." מילמלתי במהירות, מנסה להתרחק בעודי על הרצפה. הם אחזו בזרועותיי, מקימים אותי מן הרצפה ולוקחים אותי אל עבר המקום בו הם היו קודם לכן.
--------
"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. הוא התקרב אליי ואני לא הבנתי למה האיש האומלל לא ברח. אולי הוא פחד יותר מידי. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר.
עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר. לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט. אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט.
"ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף." אמרתי מגמגמת מעט. הנראות שלו מלחיצה אותי... המבט שלו והכוחניות אותה הוא משדר כלפי חוץ. הוא שלח מבט לאנשיו שהחזיקו אותי בזרועותיי ובשנייה הלחץ שהופעל על זרועותיי נעלם כלא היה.
"את?" הוא גיחך מביט בעיניי. הגיחוך בשילוב קולו העבה והנמוך, שניהם ביחד, יוצרים מנגינה נעימה לאוזניי. במוחי עוברת המחשבה שאם גיחוכו הקצר נשמע כך, כל כך יפה, מעניין איך צחוקו נשמע. אני מוכנה להתערב שזוהי המנגינה הכי יפה בעולם. "אני לא יודע מי את," הוא אמר מתקרב צעד אליי. אני בולעת את רוקי כשהוא מתקרב אליי. הריח שלו הוא ריח של בושם מוכר, אבל עליו הוא מריח אחרת, בצורה שונה - כאילו ריח גופו הטבעי מתערבב עם הבושם המוכר. "אבל כדאי לך מאוד לא לדחוף את האף הקטן שלך לעניינים שלא שייכים לך." הוא אמר בקולו העמוק כשהוא קרוב אליי במרחק של שני סנטימטרים בודדים. הרמתי את עיניי החומות והפשוטות אל עיניו האפורות המיוחדות ואזרתי אומץ כדי לענות לו. "אני אביא לך את הכסף." אמרתי מתרחקת צעד אחורה.
הקרבה אליו כל כך מוזרה ושונה מהקרבה אל ג'ייקוב למשל. הקרבה אליו משכרת חושים באופן... מפחיד.
גיחוך נוסף נפלט משפתיו הבשרניות והחשק לנשוך אותן רק גבר אצלי.
"יש לך 75,000 דולר?" הוא אמר קוטע את המנגינה הנעימה ואני בולעת את רוקי בקושי למשמע סכום הכסף הגדול. "כ..כמה?" פלטתי כשעדיין לא נרגעתי מהסכום.
"ככה חשבתי. אז אם לא אכפת לך," הוא אמר מתקרב אליי ומחזיר את שנינו לקרבה שבה היינו. "אני רוצה לסיים את העבודה שלי בשקט ולחזור הביתה עוד לפני שהשמש תזרח, הבנת?" הוא אמר מצמצם את הפער ביני לבינו כך שאני כבר לא חושבת בבהירות בגללו.
"אתה תסיים את העבודה שלך בכך שאתה עוזב את האיש הזה בשקט," אמרתי לא חושבת כלל. "אני כבר אדאג לכסות את החוב שיש לו אצלך." אני מביטה בעיניו ובטוחה שעל פניי נמצא לו פרצוף ההתחננות שלי.
"בבקשה." אני פולטת בלחישה כשאני מביטה בעיניו והוא עושה את אותו הדבר, בדיוק כמוני. "בסדר."
------------------
ספר ראשון, פרק ראשון, מקווה שאהבתם! 💕
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
CHAPTER 1 - "LEAVE HIM"
Start from the beginning
