כעבור שבוע...
ג'ימין שכב על מיטתו הרכה של יונגי, שלה הוא החליף מצעים לפי בקשתו של ג'ימין. הוא שרברב את שפתיו לעצמו בזמן שבהה בתקרה ושיחק עם כדור של כדורסל שהיה בחדרו של יונגי, הוא חיכה לו כדי שיסיים את המקלחת כדי שיוכלו להמשיך להכין את העבודה שיונגי כבר היה אמור להגיש... אבל מלחמות אף פעם לא היו נושאים קלים שאפשר לכתוב עליהן ביום אחד בלבד וזהו. חוץ מזה שיונגי לא אהב אפילו לנשום את הדפים של ספר ההיסטוריה, לא הייתה לו כל כך ברירה.
ג'ימין חשב לעצמו רבות, הוא שכב במיטה של יונגי והריח את הריח שלו מהסדינים. הוא לא ידע למה, הוא פשוט אהב את הריח הזה שנדף מהם. במשך השבוע הזה שבו הם בילו אחד עם השני כל דקה שעברה, הוא חשב לעצמו כמה היה נחמד אם ליונגי הייתה אחות... לא משנה כמה ניסה לשכוח את מה שטאהיונג אמר לו, זה לא הצליח. נקודת המבט שלו על העולם הזה השתנתה, לא הייתה לו דרך לחזור לאחור ולשנות דברים כדי שהוא יפסיק להרגיש את מה שהוא מרגיש.
ג'ימין עצם את עיניו ובידו תפס את השמיכה של יונגי, מצמיד אותה לאפו כדי להבין מה זה הריח הזה שבקע ממנו, היה לזה ריח שדמה לקקאו... קקאו וקוקוס, הוא לא יכל לתת לריח הזה שם משל עצמו, אז הוא קרא לזה "הריח של יונגי". הוא נשבע לעצמו שברגע שיונגי יוצא מהמקלחת, הוא שואל אותו במה הוא חופף לעזאזל.
דקות ארוכות עברו וקולות של צעדים נשמעו באוזנו, הוא שמע את דלת המקלחת נפתחת לה בכבדות וזה גרם לו לפקוח את עיניו ולהביט בדמות שיוצאת משם. יונגי יצא בקלילות כשהאדים מאחוריו נותנים לו מראה דרמתי; סביב מותנו הייתה כרוכה לה מגבת לבנה שנראתה כאילו עומדת ליפול מגופו הלבן והיפה.
ג'ימין הביט ביונגי שמגבת נוספת הייתה בידו והוא ייבש את שיערו השחור, יונגי היה דומה לפסל שאומן מפורסם פיסל. ג'ימין לא יכול לשקר במוחו ולהגיד שיונגי לא חתיך. "ג'ימיני? אתה בסדר?" יונגי כיווץ את גבותיו כשראה שג'ימין צופה בו לאורך זמן מה. הוא אהב את המבט שהיה לג'ימין על הפנים כשיצא מהמקלחת הזאת, הוא לא ידע למה... אבל הוא אהב שג'ימין צופה בו ככה.
ג'ימין ניער את ראשו במהירות, בולע את רוקו ומשפשף את עיניו. עד לפני שבוע, הוא לא יכל לצפות בגוף עירום של בחור. עכשיו שיונגי יצא ככה עם המגבת, לא היה לו אכפת. "אני בסדר היונג. לעזאזל תתלבש!" הוא אמר בקול רם בתקווה שיונגי לא ישים לב שהעיניים שלו היו עליו קצת יותר מהנורמל.
יונגי החל לצחוק בקולניות כשראה שג'ימין החל להסמיק מבלי שהוא עצמו ישים לב לכך. הוא אהב שג'ימין נהיה ביישן לידו, למרות שהם התקרבו אחד לשני לאחרונה... הוא הרגיש שמשהו חוסם את ג'ימין, משהו בעיניו שלא סיפר לו מהו. "אני מאוד אוהב את עצמי עירום. אתה יודע שאני ישן ככה? בעצם אתה יודע," הוא מלמל במהירות מאחר וידע שזה יגרום לג'ימין מבוכה גדולה אפילו יותר.
YOU ARE READING
Criminal ↬ YoonMin
Fanfictionפארק ג'ימין, הוא היה בן של שוטר בעל מעמד. בדרך כלל הוא היה ילד למופת, הוא היה חכם ומוכשר, הוא היה בן מושלם... הוא היה הוא. אך בתור בן של שוטר החיים מצפים ממך ליותר, החיים מאוכזבים ממך ברגע שאתה הולך נגד כל מה שאביך מאמין בו ופועל למענו. פארק ג'ימין...
