השוטר הביט בי מתנשף ומבט הנאה על פניו.
"זה היה..."
"מגעיל" אמרתי במרירות וניסיתי להיחלץ מתחת גופו העירום. נראה שהתנועה עשתה לו משהו כי כעבור רגע הוא זע עליי שוב. "תפסיק" לחשתי ודמעות עמדו בעיניי. "לא"
"בבקשה, כואב לי"
"לא מעניין ת'זין שלי אם כואב לך או לא"
פלטתי צעקה קטנה של כאב כשהוא נכנס לתוכי שוב. "תפסיק" ביקשתי שוב והפעם הוא עשה כדבריי. הוא התלבש במהירות וחייך אליי. "היית מצוינת, את לא הולכת לכלא בנתיים" הוא אמר בנימה מזהירה. "אה ואל תדאגי, אני עוד אחזור, כל חודש מעכשיו" הוא חייך אליי חיוך נבזי ויצא מהחדר.
"זה קרה שוב?" ג'ו שאלה אותי בזעם גלוי לאחר שקראה את הפתק ששרבטתי.
"כן" לחשתי לה ופלטתי אנקת כאב; מאז הבוקר כאב לי כל כך לזוז, עד שלא הצלחתי לעצור את גניחות הכאב שאותן ג'ו שמעה טוב מאוד. "הבן זונה הזה... למה לא סיפרת לי שהוא שוטר?" ג'ו סיננה בין שיניה.
"אני לא יודעת" התוודתי במבוכה ועכשיו כבר הצטערתי שלא עשיתי זאת.
"פעם הבאה שהוא יבוא אני אראה לו מה זה אם הוא יעז לגעת בך..." ג'ו אמרה בנימה נחושה ואגרפה את ידיה. "את לא יכולה! הוא ידאג שיסלקו אותך" אמרתי ונזכרתי באזהרותיו של השוטר. ג'ו פלטה קללה ועצמה את עיניה בייאוש.
"תלמידים, נא לפתוח את המחשבים הניידים שלכם והתחילו לכתוב" המורה שלנו לספרות אמרה ופתחה את השיעור. לפני ניצב מחשב נייד לבן, עליו ניצב הסמל של אפל בצבע כסוף ושמי, באותיות מסולסלות לידו. פתחתי את המחשב, נכנסתי ל Word וחיכיתי שהמורה תכתוב את המשימה על הלוח. "היום המשימה שלכם תהיה לכתוב סוד. אף אחד לא מתכוון לקרוא את החיבור אפילו לא אני, אבל, אתם צריכים ללמוד לסמוך על המילים. לסמוך על היכולת לבטא את עצמכם כך..." המורה אמרה והתיישבה. הבטתי במחשב, עובדת עצות. לבסוף התחלתי לכתוב.
לפני חודש אנסו אותי.
'כן ממש אחלה פתיחה' חשבתי במרירות ומחקתי את הכתוב.
הדבר הכי נורא שקרה לי אי פעם היה אונס. כבר פעמיים ברצף שזה קרה, ואני יודעת שהוא יחזור לעוד...
הוא מתנהג באגרסביות מגעילה. הוא מפחיד אותי. לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלג'ו. הייתי יכולה לספר למשטרה אבל יש רק בעיה אחת- האנס שלי הוא שוטר. אז לבנתיים כל יום אני הולכת לישון בפחד שהוא יחזור בשבילי. אני לא רוצה שהוא יחזור, אני רוצה שהוא ימות. הלוואי שמישהו היה יורה בבן זונה וגומר עם זה. אבל דברים כאלה לא באים בקלות. וזה הסוד שלי. הסוד שאני לא יכולה לגלות לאף אחד, כי אז אני ייכנס לכלא בגלל פשע שאני לא יודעת מהו.
סיימתי וסגרתי את המחשב הנייד. בדיוק בזמן לצלצול. "מי שלא סיים בבקשה להשלים כשיעורי בית" המורה צעקה אחרי זרם התלמידים שיצא מהכיתה.
"יופי עכשיו נתקעתי עם שיעורי בית מזדיינים" ג'ו רטנה ותחבה את המחשב לתיקה.
השיעור הבא היה שיעור היסטוריה, שאת רובו העברתי בפטפוטים עם לואיס וג'ים. ניסיתי להימנע מקשר עין עם לואיס, עדיין לא התגברתי על מה שהיה בינינו. כל פעם שאני רואה אותו אני מכריחה את ההורמונים שלי לשלוט ב,עצמם ולהיזכר בחבר שמחכה לי בבית.
"ביי, צרפתית" ג'ים אמר לי וללואיס באילוץ כשהשיעור הסתיים. חייכתי אליו ופניתי ללכת לשיעור הבא שלי, מתמטיקה.
"חכי" לואיס עצר אותי. "אנחנו צריכים לדבר"
"לואיס עוד שנייה מתחיל שיעו-"
"פשוט תקשיבי לי! אני לא יודע מה קורה, אבל אני יודע שקורה משהו. מאז מה ש... קרה, בינינו את וג'ו מתנהגות... מוזר"
"לואיס זה לא מעניינך, אין שום דבר שאתה יכול לעשות בנוגע לזה"
"אבל-"
"לואיס זאת לא הבעיה שלך!" אמרתי בכעס ופניתי לכיתת המתמטיקה שלי.
"ג'ו" דפקתי על דלת חדרה וחיכיתי לתשובה. מאז הריב עם לואיס הרגשתי רדודה וידעתי שאחרי שיחה עם ג'ו הכל ישתנה. "ג'ו!" צעקתי בייאוש. כשהיא לא פתחה את הדלת נכנסתי לחדרי והלכתי לשירותים. דלת הייתה שם, הדלת שמובילה לחדר של ג'ו. השירותים היו סגורים וניגשתי לדלת חדרה של ג'ו. פתחתי אותה בעייפות וזינקתי אחורה ברגע שראיתי מי היו בחדר. 'אין מצב שזה אמיתי' חשבתי בבהלה ומיהרתי לברוח משם, אבל לא לפני שהן שמעו אותי.
_________________________________________________
סודות של חברים... לשמור או לגלות? כן זאת בהחלט בעיה. בפרק הבא תוכלו לגלות מה הוא סודה של ג'ו...
יום טוב, בעזרת השם נקווה שהמצב קצת ירגע, בנתיים שמעתי שבירושלים המצב קשה אז אם ירושלמיות קוראות את זה-תהיו חזקות, נקווה שהמצב יעבור כמה שיותר מהר...
נתראה בפרק הבא, שיועלה ביום חמישי
YOU ARE READING
שלושים ושבעה דברים שלמדתי בדרך הקשה
青少年小说כולם חשבו שהם יודעים הכל על החיים של ג'ין איריקס. עם מי היא יוצאת, איפה היא עושה את הקניות שלה ועם מי היא מסתובבת. מה שאף אחד לא ידע זה למה היא עברה לפנימייה בשוויץ ושהיא כתבה על זה מדריך לחיים ה'אידיאלים'. אבל מה קורה כשדברים שהיא לא זוכרת מתחילים...
