"היי סוף סוף התעוררת?" שמעתי את קולה הדואג של אימי ומטלית לחה מוצמדת למצחי. "מה קרה?" שאלתי בטשטוש ונתקפתי כאב ראש נורא. "את שתית והתעלפת בניידת" אמרה אימי ברוך אבל שמעתי כעס בקולה. פתחתי בעדינות את עיניי וראיתי את אימי רוכנת מעליי. היא חייכה אליי ברוגע ועזרה לי להתרומם לישיבה. היא תחבה כמה כריות מתחת לגבי וקירבה לפי כוס מים. לגמתי את המים בצמא והבטתי סביבי. הייתי בחדר שלי, מוקפת באימי ושני אחיי. ניסיתי להיזכר בליל אמש אבל הזכרונות סירבו להופיע בראשי.
"היי סיס" שמעתי את אחי התאום מייסון אומר לי. "היי" חייכתי אליו בעדינות וכאב הראש שוב תקף. "הנה" שמעתי את אימי ממלמלת והיא הושיטה לי כדור אספירין ועוד כוס מים. בלעתי את הכדור בהקלה וחיכיתי שהוא ישפיע. אחרי זה הם יצאו מחדרי ונתנו לי לנוח. בהמשך היום ירדתי למטבח כדי לעשות כמה שיחות פלאפון ומצאתי את הוריי יושבים ליד שולחן האוכל עם מבט מודאג על פניהם. הם הבחינו בי והפנו אליי את מבטיהם.
"איך את מרגישה מתוקה שלי?" אימי שאלה אותי ברוך.
"יותר טוב" אמרתי בחיוך.
"יופי מתוקה. עכשיו תועילי להסביר לי מה לעזאזל חשבת?" היא שאלה בכעס וקולה הפך לעוקצני. נשכתי את שפתיי וחשבתי מה לומר. הלכתי למסיבה של החבר בן העשרים שלי והשתכרתי שם עד שהתעלפתי בניידת משטרה?
אימי עדיין הביטה בי במבט חודר וחיכתה לתשובה.
"הלכתי למסיבה, השתכרתי קצת יותר מדי ו-" אמרתי ועצרתי באמצע.
נער זר, בן שבע עשרה בערך הצמיד אותי לספה ונישק אותי בתקיפות. הוא הכניס את ידו מתחת לחולצתי וגישש את שדיי בכוח. התחלתי לנסות לדחוף אותו מעליי אבל הוא היה כבד מדי. הוא הוריד את ידו מטה ותחב אותה אל תוך מכנסיי. התחלתי לצעוק צעקות עזרה בדיוק כשסול בא ובעט מעליי את הנער.
"ולסיכום, הייתי מצפה ממך ליותר אחריות, לא הייתי רוצה שתהפכי להיות כמו אחותך הגדולה קני, היא וכל החברות קולג' הזנותיות שלה..." אמרה אימי והעירה אותי מהזיכרון. הנהנתי במרץ כאילו שמעתי את נאומה והבטתי על אבי בצפייה. הוא נאנח והושיט לי את הפלאפון שלי. חטפתי אותו מידו ופתחתי את המסך במהירות. חמישים הודעות, כולן ממי שנכח אתמול במסיבה. כולם שאלו מה קרה לי והוסיפו סמיילים מודאגים. התעלמתי מההודעות וכיביתי את הפלאפון. הוריי עדיין הביטו בי והחזרתי להם מבט שואל. ראיתי שהם מודאגים וחיכיתי בחוסר סבלנות שהם ידברו.
"מה?" שאלתי אותם כשהם המשיכו לשתוק.
"דיברנו קודם עם המשטרה..." פתחה אימי בקול מודאג והביטה בי בחשש.
"הם אמרו שהדבר היחיד שניתן לעשות כדי לא להוציא נגדך אישומים זה לשלוח אותך לפנימייה..."
"מה? פעם אחת עוצרים אותי ורוצים לשלוח אותי לקצה השני של פלורידה?" שאלתי בתדהמה.
"האמת שהפנימייה היא..." אימי פתחה ואז שתקה. "איפה?" דרשתי לדעת. "בשוויץ." אמר אבי במהירות. "שוויץ?" שאלתי אותו כלא מאמינה ושילבתי זרועותיי. אסור לי להנות בחופשת הקיץ? מה קרה לעולם?
"אמא זה לא הגיוני! פנימייה בשוויץ? מה הם חושבים שאין לי חיים?!"
"את רוצה שיוציאו נגדך תלונה?! כי אם כן תאמיני לי שיהיה לך קשה מאוד להתקבל לקולג' ברמה!"
"ממתי מגישים תלונה בגלל קטין ששותה? אפשר לחשוב שרצחתי מישהו!" צרחתי על הוריי. הם תקעו בי מבט סובלני ופתחתי את פי בהיסוס.
"בסדר. אני אקנה בגדים חמים בסדר? עדיין יש לי את סוף החופש נכון?" שאלתי וכשהם לא ענו שאלתי שוב "נכון?". אימי בלעה רוק והפנתה מבט חושש לאבי. "האמת שהטיסה שלך יוצאת היום." היא אמרה. עצמתי עיניים ופתחתי אותן. ממש יופי טופי, אני הולכת לפנימייה בשוויץ, נוטשת את כל החברים שלי להירקב בפלורידה. ייאי, אחלה דרך לבלות את החודש האחרון של חופשת הקיץ.
YOU ARE READING
שלושים ושבעה דברים שלמדתי בדרך הקשה
Teen Fictionכולם חשבו שהם יודעים הכל על החיים של ג'ין איריקס. עם מי היא יוצאת, איפה היא עושה את הקניות שלה ועם מי היא מסתובבת. מה שאף אחד לא ידע זה למה היא עברה לפנימייה בשוויץ ושהיא כתבה על זה מדריך לחיים ה'אידיאלים'. אבל מה קורה כשדברים שהיא לא זוכרת מתחילים...
