שלושים ושבעה דברים שלמדתי בדרך הקשה

ה-3 ספטמבר

כבר כמה ימים בפנימייה, והתחלתי להבין למה התלמידים אוהבים כל כך את המקום. המדשאות הגדולות שנפרסו מחוץ לבניין למרחקים ארוכים היו ירוקות ונוצצות באור השמש הקיצי של שוויץ. בחורף, ג'ו סיפרה לי, המדשאות שימשו את התלמידים ואת המורים כמסלולי סקי והאגם שהיה ליד הפנימייה היה משמש כמשטח החלקה. ללא ספק, התלמידים אהבו את המקום, וכל שנה הופתעו לגלות עוד תוספות כיפיות חדשות. השנה למשל, הגדילו את המיטות בחדרים והוסיפו להם חדרי ארונות. בנתיים הספקתי להתחבר עם החבורה של ג'ו ולואיס וללמוד בערך את חוקי בית-הספר.
"תני לי להבין, המנהלת מלמדת אתכם מתמטיקה?" שאלתי את רייצ'ל בתדהמה והתעלמתי מצחוקם של חבריי. "כן כן... כבר הזכרתי שזה בית ספר מוזר?" רייצ'ל צחקה והתיישבה על הדשא. בדיוק יצאנו למדשאות, כשעה אחרי ארוחת הבוקר. כולנו לבשנו סוודרים דקיקים ומכנסיים ארוכים בשל הקרירות ששררה במקום. האחרים התיישבו גם הם ואני נשכבתי לצידם, משעינה את ראשי על בטנה של טימברלי. לואיס נשכב לידי ופניתי על צידי, כך שפניי היו קרובים לפניו. "אז... איך הולך לך בנתיים?" לואיס שאל אותי בחיוך ושאפתי את הבל פיו המתוק. "בנתיים, הרבה יותר טוב ממה שציפיתי למען האמת" התוודתי בפניו והרגשתי את עצמי מסמיקה. המשכנו להביט אחד בשני כששמענו צחקוק. הפניתי את מבטי אחורה וראיתי שכל החבורה הביטה בנו וצחקה, כולם למעט טימברלי. היא הזעיפה לעברנו את פניה וגלגלה עיניים. "מה?" שאלתי אותה בצחוק והיא לא ענתה לי. משכתי בכתפיי כשנשמעה צעקה חזקה במגפון. "מה זה?" שאלתי את לואיס בבלבול. "אוי, הסבל מתחיל. הפעילות המגבשת הראשונה שלנו מתחילה" נאנחה ג'ו וענתה במקום לואיס. "קדימה כולם! בואו, להתאסף סביבי בבקשה" שמעתי את אחד אנשי הצוות צועק וראיתי אנשים מתחילים להתגודד סביבו. "כדאי שנלך?" שאלתי את האחרים ולואיס הנהן נמרצות. "כן, בעיקר אם מיס ויולה עושה את הפעילות" אמר ג'ים והצביע על המורה שעמדה באמצע המדשאה עם המגפון בידה. היא לבשה חצאית כחולה ארוכה וחולצה סגולה בהירה. שיערה היה אסוף בפקעת הדוקה ועיניה הבוחנות מוסגרו במשקפיי גיק שיק. "כן... היא לא כל כך מבינה באופנה" רייצ'ל אמרה בקול עקום והביטה על מיס ויולה. קמנו מהדשא בייאוש והתהלכנו לעבר המורה. "מה היא מלמדת?" שאלתי את ג'ים בדרך. "היסטוריה ותרבות" הוא השיב לי והעביר יד בשיערו. "למען האמת השיעורים שלה מאוד מעניינים, אבל היא ללא ספק לא בן אדם נעים כשמעצבנים אותה..." ג'ים הוסיף ומיהר קדימה, מושך אותי יחד איתו.

"אוקיי, בואו נתחיל מכמה משחקים!"קראה מיס ויולה שכבר נטשה את המגפון. "נתחיל עם משהו בסיסי, תופסת" היא אמרה בנימה התלהבותית אבל התלמידים רק נאנחו בעייפות וחשבו שהיה כדאי לבלות את הבוקר בספריה מאשר כאן. "קדימה! תרימו קצת את המורל!" מיס ויולה צעקה אלינו בתקווה. לפתע צץ בראשי רעיון. "אני תופסת" אמרתי והתחלתי לספור. כל התלמידים הביטו בי בבלבול והבעת הבנה התפשטה על פניהם. כשהם קלטו מה אני עושה הם החלו לברוח לכל הכיוונים, מונעים ממני להתמקד במטרה אחת. נראה היה כי מיס ויולה שמחה מאוד מיוזמתי ואחרי שזרקה את נעליה על הדשא גם היא החלה לרוץ יחד עם התלמידים. כולם צחקו ונופפו בידהם בפראות. במהרה הוצאתי אחד עשר ילדים מהמשחק וחזרתי לרוץ אחרי האחרים. לבסוף נשארו רק לואיס ומיס ויולה, שהתגלתה כמהירה מאוד. לבסוף תפסתי את המורה ובאפיסת כוחות קפצתי לעברו של לואיס. התרסקתי על הדשא בקול צחוק, תפסתי ברגלו של לואיס והפלתי אותו גם. הוא נפל עליי, ולמשך כמה שניות כל מה ששמעתי היה את נשימותינו המאומצות. מיקדתי את עיניי בעיניו הכחולות הכהות ונלחמתי ברצון העז לנשק אותו. לבסוף הוא התגלגל מעליי ועזר לי לקום. כל התלמידים הריעו לי ודרשו משחק חוזר, אך אני הייתי מותשת מכדי להמשיך לרוץ. מיס ויולה נתנה לי וללואיס להתחמק מהמשך הפעילות והלכנו במהירות לעבר הבניין. רגע לפני שנכנסנו לואיס עצר אותי. "תגידי גם לך צץ הרצון הזה להתנשק?" הוא שאל ישירות,אבל הבחנתי בצל של מבוכה בעיניו. "יש לי חבר" אמרתי בשקט במקום לענות לו את התשובה האמיתית. כן. "אל תגידי לי שזה לא עבר לך בראש" לואיס אמר לי בנימה מאשימה והצמיד אותי לקיר הבניין.

גופו דחק אותי בכוח לקיר הבניין ואילץ אותי לזוז כדי לנסות להיחלץ. שלחתי אל פניו מבט מבוהל והוא השמיע אנחה. "זוזי יותר חזק" הוא פקד עליי ולחץ עליי עוד יותר. דמעה ירדה מזווית עיני ובהיתי בו בפחד. נראה שמאמציי לא ריצו אותו והוא צרח שוב ושוב. "יותר חזק!"

פתחתי עיניים וראיתי את לואיס מלטף בעדינות את ירכי ומביט בעיניי. "אני חייבת ללכת" מלמלתי, נחלצתי מאחיזתו ורצתי לעבר קומת חדרי השינה. כל הדרך רק מחשבה אחת עברה בראשי 'בבקשה, רק שזה לא היה זיכרון'.