בהתחלה ג'ו חשבה שאני צוחקת איתה. שהכל בדיחה ענקית. למען האמת, אני בכלל לא מאשימה אותה...
אם המצב היה הפוך גם אני הייתי מתקשה להאמין. אבל המצב לא הפוך ואנסו אותי. אחרי חצי שעה בה ניסיתי להסביר לג'ו מה עובר עליי, לואיס נכנס לחדרי בלי לבקש רשות.
"תגיד לא למדו אותך לדפוק בדלת?" רטנתי ופיניתי לו מקום לשבת. "לא, למה שיבזבזו זמן בללמד אותי דבר כל כך חסר תועלת?"
גלגלתי את עיניי וחייכתי חיוך קטן. "היי איך זה שלואיס מצליח לגרום לך לחייך אבל אחותו התאומה לא?" ג'ו רטנה בחיוך וחיבקה אותי. "אתם תאומים?" שאלתי וניסיתי להסתיר את הפתעתי.
"ברור שאנחנו תאומים! את לא רואה את הדמיון? הוא מכוער, אני יפה, שתי טיפות מים" ג'ו אמרה ברצינות ואז התחילה לצחוק. "היי אני לא עד כדי כך נורא" לואיס אמר ושיווה לעצמו קול נעלב.
"ממש לא" ג'ו נחרה בלגלוג וחייכה.
"טוב אני לא באתי כדי שתרדי עליי... מה קרה?" לואיס שאל אותי וג'ו נעצה בנו מבטים סקרניים. היא לא ידעה איך נזכרתי באונס. "ג'ו אני חושבת שאהייה בסדר, את יכולה לצאת..." אמרתי לג'ו בשלווה והיא עשתה כדבריי.
"אז, מה קרה?" לואיס שאל אחרי שג'ו יצאה.
"סתם" התחמקתי.
"אוי נו, את לא מצפה ממני להאמין לזה נכון?"
"האמת היא שזה בדיוק מה שעשיתי" התלוצצתי אבל מחקתי את החיוך כשראיתי את הבעת פניו הרצינית של לואיס. "תראה..." אמרתי לאט. "הכרתי אותך לפני ארבעה ימים... אני מצטערת אם זה עומד להישמע חסר נימוס אבל אני לא בטוחה שאני מספיק... מספיק סומכת עליך כדי לספר לך מה קרה..." אמרתי בחשש והבטתי על ידיי. לואיס הנהן בהבנה. "אולי יבוא יום בו אספר לך" אמרתי ללואיס בנסיון נואש לעודד אותו. הוא לא ענה והביט בעיניי. 'תנשקי אותו' הלב שלי אמר לי. 'השתגעת?! עדיין יש לך חבר!' השכל שלי נזף בי ואילץ אותי להירתע כמה סנטימטרים אחורה.
'קדימה, נשקי אותו'
'אל'
'כן'
'את עוד תתחרטי על זה' הזהיר אותי השכל. נראה היה שללואיס נמאס מחוסר הוודאות שלי והוא קם מהמיטה. 'יופי, רואה מה עשית? הברחת את אהוב ליבך' הלב שלי אמר בכעס.
'אהוב ליבה? ומה עם סול? מפלצת אכלה אותו?'
'אוף תסתמו שניכם' חשבתי בכעס.
"טוב אני חושב שאני אלך לג'ו..." לוקאס אמר כעבור רגע ויצא מהחדר, משאיר אותי לבד עם השכל ועם הלב, שלא מפסיקים להתווכח בינהם.
"את חייבת להתלונן למשטרה" ג'ו לחשה לי ברגע שרגלי דרכה בחדר האוכל. "לא" נענעתי בראשי. עדיין לא סיפרתי לה מי אנס אותי אבל אני ידעתי שלא אוכל לפנות למשטרה נגדו. לא כל עוד אין לי הוכחה לאונס ועורך דין ממוחה.
"תגידי את חושבת שזה משחק? אנסו אותך" ג'ו לחשה לי ברצינות והעמיסה פירה על צלחתה.
"ברור שאני חושבת שזה משחק... מה קרה לך?! את חושבת שאני לא רוצה את האדם הזה מאחוריי סורגים?!" עניתי לה בזעם ובחנתי את מבחר הסלטים הגדול שניצב על השולחן. היא נאנחה ועזבה אותי לנפשי. ״תעשי מה שבאלך" שמעתי אותה ממלמלת.
גופו דחק אותי בכוח לקיר הבניין ואילץ אותי לזוז כדי לנסות להיחלץ. שלחתי אל פניו מבט מבוהל והוא השמיע אנחה. "זוזי יותר חזק" הוא פקד עליי ולחץ עליי עוד יותר. דמעה ירדה מזווית עיני ובהיתי בו בפחד. נראה שמאמציי לא ריצו אותו והוא צרח שוב ושוב. "יותר חזק!"
זזתי מהר יותר וניסיתי להתעלם ממגע ידיו הקר. "עכשיו תתפשטי" הוא ציווה עליי. "לא" אמרתי בקול חלש ודמעות נפלו מעיניי. "כן" הוא אמר בשלווה ושלף אקדח מכיסו. בלית ברירה הורדתי את בגדיי עד שנשארתי עם חזיית הפושאפ שלי ועם תחתוניי התואמות. "עוד" הוא סינן ונגע בשדיי בקצה אקדחו. "בבקשה לא-"
"כן!"
דמעות ירדו מעיניי כשהסרתי את החזייה. "הרבה יותר טוב" הוא חייך והביט בחזי. הסטי את מבטי ונשמתי עמוק. הוא חזר והתקרב אליי, תוקע את ראשו בשקע צווארי ולאט לאט יורד. לפתע פניו התחילו להתפוגג לנגד עיניי-
התעוררתי שטופת זיעה ודמעות עמדו בעיניי. ג'ו צדקה, הוא לא ייתחמק מעונש, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה.
YOU ARE READING
שלושים ושבעה דברים שלמדתי בדרך הקשה
Teen Fictionכולם חשבו שהם יודעים הכל על החיים של ג'ין איריקס. עם מי היא יוצאת, איפה היא עושה את הקניות שלה ועם מי היא מסתובבת. מה שאף אחד לא ידע זה למה היא עברה לפנימייה בשוויץ ושהיא כתבה על זה מדריך לחיים ה'אידיאלים'. אבל מה קורה כשדברים שהיא לא זוכרת מתחילים...
