Hiccups ✔

part one

"אני מצטערת, הייתי צריכה לקחת את אחי הקטן לגן והוא עיכב אותי" דין התחיל לעשות לי דרמות בגן, הוא רצה שאני אשאר איתו כדי שלא יציקו לי. אני בסדר. באמת.

"שבי" נשמתי לרווחה והתיישבתי בכיסא הקבוע שלי.

"חננה" מישהו זרק מסוף הכיתה, נכנס מאוזן אחת, "מכוערת!" ויצא מהאוזן השנייה.

"איכ היא יושבת לידי" דיינה, זאתי שישבה לידי לחשה למי שמאחוריה. ציחקוקים נשמעו בעקבות זה, לא אכפת לי כבר.

"קומי" הסתכלתי ימינה ושמאלה אבל זה לא הופנה אליי. זה הופנה לכלבה שישבה לידי.
"מה?"

"אם את כל כך סובלת שהיא יושבת לידך אז קומי."

"שהיא תקום" מה את אומרת אני-
"היא ישבה כאן מתחילת שנה, את כאן כי העבירו אותך מקום, כי דיברת." היי זה מה שרציתי להגיד. איך המורה לא עושה כלום?

"מה הבעיה שלך?"

"כרגע, את. קומי" זה נשמע כמו איום.
"טוב פריק" היא מילמלה בגילגול עיניים וקמה.

"קדימה לסוף הכיתה" הוא דחף אותה בעדינות והיא הייתה חייבת לעשות הצגה והיא 'נפלה' על הרצפה והתחילה לבכות. זונה.

"מה קרה?" המורה שאל וניגש אליה, אם היא תוציא מילה אחת רעה עליו אני נשבעת שאני אדרוך עליה.

"ה-הוא דחף אותי" היא הצביעה על מייקל שישב לידי. המורה עמד ותפס את ידו של מייקל, מכריח אותו לקום.
"הוא לא עשה כלום" אמרתי.

אני לא זוכרת מתי דיברתי מול אנשים בבית ספר. אנשים כבר חשדו שאני אילמת.

"היא מדברת" אנשים לחשו בהפתעה ואני גילגלתי עיניים, לא, תתנהגי יפה זואי את עדיין בתפקיד החנונית.

"הוא באמת לא עשה כלום?" המורה שאל והסתכל עליי במבט מופתע, הוא ידע שאני נמנעת מלדבר בפני אנשים.
"כן, הוא בקושי נגע בה"

המורה הסתכל עליי ואז על מייקל, ואז על דיינה. "את. למנהל" הוא אמר לה ועזב את מייקל שחזר כרגע לשבת לידי.
"תודה" הוא חייך אליי וחזר להסתכל על המורה מלמד בזמן שדיינה איחלה לי מוות עם עיניה. פאק.
-----
כשהצילצול נשמע והודיע על הפסקה אספתי מהר את הדברים שלי ורצתי ללוקר שלי, אין לי כוח לדיינה והכלבות שלה.

"היי לוזרית. את רציני הלשנת עלי? אני יכולה להרוס לך את הפאקינג חיים."
תשתקי, אל תגידי שום דבר.

"פתאום את לא מדברת?" היא דחפה אותי על הלוקרים והספרים נפלו מידיי, הרגשתי את הראש שלי פועם בכאב. כלבה.

ראיתי את סקוט, מסתכל עליי ומתקרב אלינו, סימנתי לו עם הראש שיתרחק, הוא שונא כשזה קורה אבל זה חלק ממה שאני בחרתי.

"דיינה עופי" הוא אמר והזיז אותה ממני.
"סקוט, היא כלום, אוויר. למה אתה מגן עליה?" לא. אל תגיד כלום!

"האוויר הזה הוא אחותי הקטנה." אידיוט.

"מה? הלוזרית הזאת היא אחותך?"

"היא יותר חכמה, יותר יפה ויותר טובה ממך בהכל." הוא ירק (מילולית כן?- הערת הכותבת) לעברה בכעס, תפסתי את ידו ולחצתי עליה בחוזקה. הדבר היחיד שאני צריכה עכשיו זה שינדו את המפגר הזה בגללי.

"תפסיק" סיננתי לעברו וניסיתי למשוך אותו למקום אחר, כל מקום.

"יותר יפה? ראית מה היא לובשת? איך היא נראית?"

"אל." הזהרתי אותו לפני שיפלוט משהו מטומטם שלא יהיה ניתן להחזיר אחורה, יש יותר מידי אנשים מסביב.
"תורידי את המשקפיים" הוא לחש לי. הנדתי בראשי ותפסתי את ידיו כדי שלא יעשה משהו מטופש.

התכופפתי להרים את הספרים שנפלו ומיהרתי לברוח משם לחצר של הבית ספר. יש לי אח מפגר.

אנשים לא יבינו למה אני עושה את זה, אני יודעת. רק נקווה לעבור את היום בשלום.