בושם צרפתי

פרק 23

ואז הוא מנשק אותי על מצחי. 
"הצגה טובה." אני לוחשת לעברו, פוקחת את עיניי.
"זאת לאו דווקא הייתה הצגה." הוא קורץ לעברי, מצחקק.
אני מתרחקת ממנו מעט, חובטת בעדינות בכתפו. "תהיה בשקט, עוד ישמעו אותנו."
הוא רק צוחק חזק יותר, מושך בידי לעבר עמדת המשקאות. 
הוא מבקש מהאיש שמחליף את מקומו כאחראי על הבר שתי כוסות רום, אחת בשבילי ואחת בשבילו.
"ממתי אתה שותה?" אני שואלת בהרמת גבה כשאני נזכרת שמעולם לא ראיתי אותו שותה מאחד מהמשקאות שיש אצלו בבר. 
"ממתי שמסיבה, וממתי שאני לא עובד." הוא עונה בחיוך, מושיט לי את אחת משתי כוסות הזכוכית העגולות ולוגם משלו.
אני מהנהנת כאות תודה, מביטה סביבי.
אני כמעט יורקת את הרום שבפי כשאני מבחינה בשני מלחים, שיכורים ככל הנראה, מסובבים אחד את השני על הרחבה.
ג'ייק מתחיל להשתעל, מניח את ידו על פיו בשביל לא לפרוץ בצחוק.
"מה הולך כאן?" הוא שואל, נושך את שפתו התחתונה בשביל לשמור ארשת פנים רצינית.
"אם הייתי יודעת הייתי אומרת לך." אני מחניקה גיחוכים.  "אולי אחד מהם יכול להיות החבר הבא שלך."
כתגובה הוא נותן לי מכה בכתף.

אבל חוץ מאיתנו, אף אחד לא נראה מתפלא במיוחד או מעוניין במיוחד במה שקורה שם, וכל אחד נראה עסוק בענייניו הפרטיים, בין אם זה פטפוטים ובין אם זה שתייה, ובין אם זה סתם לנצל את הערב החופשי שקיבלו לכבוד המאורע המיוחד בדרכים כאלו ואחרות.
אפילו ארתור עומד בצד ושותה מהכוס שלו, והוא נראה שקוע בשיחה עם ג'יימס.
ומשום מה, אני בוחנת אותו. הוא נשען על אחד מהקירות בפוזיציה הרגילה שלו, שערו האסוף בגומייה נמוכה מונח בעדינות מסודרת על כתפו הימנית ועינו חסרת הרטייה מופנת לעברי, אבל לא מסתכלת עליי. למזלי הרב. אם הוא היה יודע שאני בוחנת אותו...
הוא מעביר את ידו על סנטרו לעיתים קרובות מידי, ואני מבחינה בשפתיו שמתעקלות לחיוך לעיתים קרובות מידי.
למרות כל הלבן הזה, שלזה אני כלל לא רגילה, הוא נראה די...  טוב. למרות שאני לעולם לא אודה בזה.
לעזאזל איתו ועם הלבן שלו.
ואז מבטו מופנה אליי ברגע. שיט! מאוחר מידי!
אני מבחינה שהוא קולט שאני מסתכלת עליו, מרים את גבותיו וקורץ לי.
אוקיי. לעזאזל. זה בדיוק הדבר האחרון שרציתי שיקרה.

אני מסיטה את מבטי במהירות, לא נותנת ללחיי להאדים. מה הוא חושב שהוא עושה, לכל הרוחות?!
"אליזבת'?" ג'ייק אומר, מרים את גבותיו ומביט בי בשאלה.
"לא קרה כלום. אתה שומע? שום דבר." אני אומרת במהירות, מנסה להיראות כמה שיותר נינוחה, להתנהג כאילו שום דבר בכלל לא משנה לי ושהכל בסדר גמור. תוך כדי, אני ממהרת לגמור את כוס הרום שלי ובאה לבקש עוד כוס אחת.
"אוקיי, אוקיי." הוא נאנח, אך מונע ממני מלהזמין את הכוס הבאה.
"היי!" אני אומרת לו.
"קדימה, בואי נלך לרקוד עוד ריקוד! המסיבה אמורה להסתיים עוד מעט. בואי ננצל את מעט הזמן שנותר."
הוא צודק. באמת לא נשאר הרבה זמן, והפעם הקודמת באמת הייתה כיפית ומשחררת, אז אני נותנת לו שוב להחזיר אותי לעבר כמעט האמצע, לא איפה שכולם עומדים, כבר בפעם השלישית במספר ללילה הזה.
אולי זה מה שישכיח ממני את ארתור. אולי לא אחת לתמיד, אבל גם זמן קצר טוב יותר מכלום.
ג'ייק מחייך אליי, ומסובב אותי פעם אחת במקום, לפני שאני מרגישה משהו- או מישהו, יותר נכון, תופס בידי השנייה ומושך אותי אליו, מסובב אותי במקום במקום ג'ייק, שנראה די מבולבל בצד.
"נו באמת." אני נאנחת כשאני מרימה את מבטי ופוגשת במבטו המשועשע למידי של ארתור. "לא יימאס לך ממני בשלב כלשהו?"
"לעולם לא, לאב." הוא מחייך אליו את החיוך העקום והמפורסם שלו. "ובכל מקרה, לא ידעתי שאת טיפוס שמפר הבטחות."
"איזו הבטחה?" אני נשמעת מבולבלת מעט.
"שאת הריקוד האחרון את שומרת לי. מה קרה לזיכרון שלך?" הוא דופק מעט על ראשי.
"קודם כל, תפסיק עם זה." אני מזיזה את ידו מראשי. "ודבר שני, כבר היה לנו את... מה שלא היה לנו בהתחלה של המסיבה. זה לא הספיק לך?"
"המממ... לא כל כך. עדיין יש לי כוח שאני יכול לנצל."
"אז תנצל אותו בהליכה מכאן, או שתמצא לך מישהו אחר לרקוד איתו, אני הייתי באמצע ופשוט לקחת אותי משם!"
"זה לא נראה שלבן הזוג שלך זה מפריע כל כך," הוא מסובב אותי עוד פעם במקום, תופס אותי גם בידי השנייה ומצביע במבטו לעבר ג'ייק, שרק מחייך לעברי.
אני עדיין הולכת להרביץ לו. ממש חזק.
"אבל לי זה מפריע." אני מסיטה את מבטי מג'ייק ונועצת בארתור מבט במקום.
"את לא נראת כל כך סובלת," הוא אומר. "ואני יכול להניח שלא כל כך סבלת בריקוד הראשון שלנו, לאב."
 "ואיך אתה יכול להניח דבר שכזה?" אני מרימה את גבותיי.
"כי אם לא היית באמת רוצה לרקוד איתי, היית מנסה לברוח ממני עכשיו." הוא עונה בפשטות, משלב את זרועי בשלו ומסתובב סביבי, ואני עושה אחריו.
"אין לי כל כך ברירה, לא?" אני מתרחקת כמה צעדים, קדה, כמו שהוא עושה רק שהוא מתרחק לצד השני. "הרי אמרת שאני לא טיפוס שמפר הבטחות."
הוא צוחק, ואנחנו מתקרבים שוב. "טוב, גם לפי איך שבחנת אותי קודם..."
"אני ממליצה לך לשמור על זכות השתיקה."
"הממ," הוא אומר, מניח את ידו על גבי התחתון ובידו השנייה הוא אוחז את ידי, ואז מתחיל להסתובב ולסובב אותי ברחבי החדר. "לא."
אני רוטנת, ומחכה בסבלנות עד שזה ייגמר, למרות שזה לא... נורא כל כך. זה אפילו די נחמד, והיה יכול להיות מאוד כיף, אם זה לא היה ארתור זה שמוביל. בדיוק כמו שקרה בפעם הראשונה.
כשהשיר נגמר אנחנו קדים. "זהו? אפשר ללכת?"
הוא פורע את שערות ראשי. "כן, לאב."
"תודה רבה." אני ממלמלת בחצי בושה, מזיזה שוב בתנופה את ידו בפעם השניה מראשי, לוקחת את ידו של ג'ייק וגוררת אותו למקום אחר, כמה שיותר רחוק מארתור.
לפני שאתחיל שוב לשנות את דעתי.