"זהו, הגענו." אני ממלמלת, עוזרת לארתור להתייצב לאחר שאני מבחינה בפאייר.
הוא נמצא לא רחוק מאיתנו, שעון על אחד מהעצים שעומדים בצידי הדרך.
כשהוא מבחין בנו הוא מתרומם, נעזר בידיו בשביל להיעמד ולהישען על גזע העץ שמולינו.
הוא נראה נורא, אפילו יותר מאיך שארתור נראה כרגע- השיער הבהיר שלו סבוך ומלא באבק, פניו מלאות בחתכים והמבט בעיניו נראה מרוחק, אפילו שבור.
כמעט כואב לי לראות אותו ככה. למרות שהוא האויב של הספינה ושל המדינה בה נהגתי לגור, הוא בן הזוג של החברה הכי טובה שלי.
"פאייר." אני אומרת, משירה את מבטי לעברו של פאייר.
"אליזבת'. אני שמח לראות שאת בסדר." הוא אומר, מנסה לחייך לעברי.
"מאיפה הוא יודע את שמך?" ארתור מביט בי, נראה מבולבל וכועס בו זמנית.
"סיפור ארוך, אספר לך בהזדמנות."
"בלספר בהזדמנות את מתכוונת ללספר עכשיו." הוא משלב את ידיו, שוכח לרגע על כך שהוא צריך את הידיים שלו בשביל להישען עליי מה שגורם לו להישען על רגלו הפצועה, מה שגורם לו להיאנק בכאב ולאחוז בחוזקה בעזרת ידו על כתפי לפני שהוא יפול בשנית.
כנראה שהוא לא באמת היה מוכן להפסיק להיאחז בי.
"עכשיו זה לא זמן טוב," אני אומרת, מעבירה את מבטי מארתור בחזרה אל פאייר.
ארתור מביט לעברי, מזיז את ידו שוב ממני ומתקרב לעבר פאייר כשהוא גורר את רגלו מאחוריו. הבעת פניו משתנה כשמבטו פוגש בשל פאייר.
"הטוב ביותר באמת ניצח אחרי הכל, אה?" למרות שהוא בטח עדיין סובל מהכאב ברגלו והפנים שלו מדממות, הוא מחייך חיוך שחצן למידי לעבר פאייר.
זה באמת הכרחי, ארתור?
"אם היינו יודעים על התגבורת שלכם ועל כך שאתם הולכים להסתנן למדינה במקום לתקוף בדרך הרגילה שלכם אז היינו יכולים לנצח." פאייר אומר, משתעל למשך כמה רגעים ומסתיר את פיו בידו.
"אני מבין שעשיתם מחקר קטן. הייתי אומר שזה צעד חכם מהצד שלכם לעשות, אבל זה בדיוק הצעד שהוביל אתכם בדרך הישירה אל ההפסד."
"דרך הפעולה שלכם הייתה קבועה ולא השתנתה במשך כל התקיפות שלכם, ולכן חשבנו שככה תמשיכו לפעול כשתגיעו גם פה."
"מאיפה לכם לדעת איך פעלנו?" ארתור מרים גבה. "היו לכם נציבים במקומות אליהם פרשנו?"
"לא, ארתור." אני אומרת לפתע, נזכרת במה ששמעתי כמה שעות מוקדם יותר.
הוא מסיט את מבטו לעברי. "המ? לאב, מה פשר כל זה? את יודעת משהו?"
"רציתי לספר לך, אבל לא מצאתי את הזמן. הרגל שלך, בעיקר..." אני שותקת למשך כמה רגעים. "אבל לא משנה, לא אמשוך את זה יותר מידי."
"אני מניח ששמעת על הבוגד." פאייר אומר, מנקה את ידו שעליה השתעל על מדיו, ואני מבחינה שבמקום בו המדים היו כחולים, עכשיו הם אדומים. "הוא זה שנתן לנו את המידע לגביכם, וטען שהוא יודע הכל מכיוון שהוא נמצא בספינה שלכם. אבל... המידע שהוא נתן מוטעה, והנה אנחנו פה."
אני מהנהנת, נאנחת בכבדות. "כן. על זה רציתי לדבר איתך בין היתר, פאייר. שמעתי את זה בטעות כשעמדתי ליד שני חיילים צרפתיים אשר דיברו על זה, ואני רוצה שתיתן לנו פרטים עליו בשביל שנוכל להאשים אותו בבגידה ולהעניש אותו כמו שצריך, בעונש הראוי לבוגדים."
אני שומעת צחוק, וכשאני מסיטה את מבטי אני מבחינה בכך שזה ארתור.
הוא מניח את ידו על בטנו בעוד השניה נאחזת באותו העץ עליו נשען פאייר עד לפני רגע.
"אל תזרקו את ההפסד שלכם על בוגד דמיוני. הפסדתם כי אנחנו היינו אמורים לנצח, זה הגורל שניתן לנו. ניצחנו כי אנחנו הטובים ביותר."
"ארתור, זה לא קשור. אני שמעתי את זה. שני חיילים צרפתיים דיברו על בוגד, ואני לא חושבת שהם אמרו את זה סתם." אני מתחילה להגיד. "אנחנו חייבים למצוא אותו ולהעניש אותו, אם הוא לא מת כבר--"
"אף אחד בספינה שלי לא בוגד." ההבעה של ארתור משתנה, והטון של הקול שלו נהפך למעט קשיח. המבט שלו נראה כמעט כאילו הוא מסוגל להרוג, ואגרופיו מתקמצים.
"היה בספינה שלכם אדם שעבד איתנו. אפילו אליזבת' שמעה את זה. זאת האמת." פאייר מוסיף.
"אף אחד בספינה שלי לא בוגד!" ידו של ארתור מוטחת בגזע העץ, טון הדיבור שלו מגיע לכמעט צעקה.
אני מרגישה את הגוף שלי קופא לרגע, מבטי ננעץ עליו.
אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שבה אני רואה את הקפטן כועס, ואני לא בטוחה אם אני אמורה להיות יותר מפוחדת או מופתעת.
"האנשים בספינה שלי הם אנשים טובים. וגם אם לא, הם לא יעזו להפנות עורף למדינה שלהם ולחברים שלהם, אתה שומע אותי?! הם לא יעשו את זה, אף אחד מהם!"
"ארתור... אתה עייף. כדאי שנחזור לספינה, אוקיי?" אני אומרת לאחר כמה דקות של שתיקה, מתקדמת מספר צעדים לעברו.
"אני לא חוזר עד שלא אבין מה פשר מה שקורה פה. אני רוצה לדעת מי החשוד בבגידה ולהבין עד הסוף מה קורה כאן!"
"נברר את זה כבר בספינה," אני אומרת, מסיטה מבט לעבר השמיים. "השחר מפציע. כדאי שנחזור לספינה כמה שיותר מהר, המלחים מחכים לך."
ארתור לוקח נשימה עמוקה, מעביר את ידו בשערו ועוצם את עיניו בחוזקה למשך כמה רגעים. "את צודקת שוב, אליזבת'. נלך."
אני מהנהנת, אבל לפני שאני מספיקה להתקרב עוד קצת לארתור בשביל שיוכל לחזור להיתמך בי, אני שומעת קולות של ריצה שבאים מאחורינו.
YOU ARE READING
בושם צרפתי
Teen Fictionזכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור...
