הנה הסיפור של אדוארד חזר!! ודאו שאצם קוקאים אחרי שקראתם את the dragon, the fish and the half blood kid
קריאה מהנה!
לפתע, פקח אייר את עייניו התכולות, הזוהרות, לרווחה. הוא נשם נשימה נרעדת, מעט חנוקה, והביט מסביב בעודו מנסה להבין איפה הוא, ומה מקום הימצאותו. לקח לו כמה רגעים לקלוט שהוא בביתו, לבוש באותה כותונת לילה בה פגש את אדוארד המת, שכעת, ניצב ממש מולו. אדוארד אחז בראשו, בעודו מעסה את מצחו ובעייניו מבט שאייר לא הצליח להסביר.
והנה, נפל לו האסימון. הוא ראה את חזיון חייו של אדוארד. כלומר, את החלק המעניין בסרט. היו כמה פרטים מעומעמים, חלקם הופיעו ונעלמו, כאילו אדוארד לא רצה שיראה אותם וסילק אותם מראשו. הפניקס הביט באביו המאמץ, ודממה נפלה על החדר. אלה היו שבע הדקות הכי ארוכות שעבר כל חייו.
אייר רצה לומר משהו, באמת, אבל השוק שחטף גבר על גרונו, והוא לא הצליח להפיק צליל. הוא לא חשב שיש היגיון מאחורי מעשיו של הנחש, מעולם. אבל עכשיו, הוא חש רחמים קלים כלפניו, כאשר התנסה בגופו. גופו של אדוארד היה כבד יותר, יותר עמום וראיתו מעט מטושטשת. היה קשה לחיות בטוח הגוף שלו, הוא הרגיש כאילו הגוף חונק אותו מכל עבריו.
מולו הוא ראה את אדוארד, מת יותר מאי פעם. עיניו האדומות לא נראו צעירות כלל, למראות מראהו הצעיר. כשאייר התבונן בהן, הוא יכל לראות את אדוארד הקטן, שנהג לשחק עם אחיו בקוביות משחק צבעוניות. את החיוך התמים שלו, שראה רק לרגע בתוך מערבולת הזיכרונות הזו.
אייר לא אמר מילה. הוא גם לא התכוון. בלי ששם לב, רגליו נסעו אותו אל אביו המאמץ. גופו דמם רגע לפני שהתנגש בו, הם היו קרובים מאי פעם. והוא חיבק אותו. בלי לומר מילה, זרועותיו של אייר עטפו את גופו של אדוארד, וכך גם כנפיו הלבנות, הגדולות. עייניו של אדוארד נפקחו בהפתעה, וגופו דמם. הוא היה מבולבל, ראשו דהר, ומין תחושת עיקצוץ הציקה לו בחזהו. הוא רצה לומר שהוא מצטער, אבל הוא לא יכל להוציא מילה מפיו.
"זה לא אומר שהתחלתי לחבב אותך, אבא" הצהיר אייר, אבל אדוארד רק שמח לשמוע אותו קורא לו אב. ידיו המצולקות של אדוארד נכרחו סביב מותניו הצרות של אייר, בחיבוק הכי טוב שיכל לאלתר. "אני יודע" הוא אמר, אבל אלו היו המילים היחידות שאדוארד הוציא מפיו. זה כל מה שהוא היה צריך, סליחה. זה כל מה שאי פעם רצה. הוא רצה לתקן הכל, אבל ידע שלחזור בזמן זו לא אפשרות ממשית. אז הוא החליט לנסות לבקש סליחה. הכי אדוארד לא באמת היה אדם רע, הוא היה פשוט מיוחד. אנשים מיוחדים הם לא טובים או רעים, הם םשוט... מיוחדים.
אייר עזב את אביו המאמץ, והתרחק כמה צעדים אחורנית, בעודו מסדר את שיערו הלבן, הארוך, מפניו. "יש לי את החיים שלי עכשיו אדוארד" אמר לו אייר ללא היסוס. "אז אל תתערב בהם. אני לא מעוניין שתיהיה מעורב. אבל לשאול מה נשמע לפעמים, את זה אתה יכול לעשות" הוא חייך חיוך קטן, עם ניצוץ זעיר בעייניו התכולות, הגדולות, שהעירו את החדר החשוך בעור תכול מעומעם.
YOU ARE READING
The Painting of a dead wish(hebrew)
Science Fiction***המשך לwhen the world breaks... its just you and me, מי שלא קרא תקראו אותו קודם*** "הו אדון צעיר פקח את עייניך אל פרח המוות שיר עם עלי הכותרת המדממים כמו אל טיפות החיים הזולגות מעייניך הו אדון צעיר חבק את פרח המוות אל חיכך הרי רק פרח המוות, יתן לך...
