הוא תפס בידיהם של כל אחד מהילדים, וזרק אותם החוצה, במהירות רבה מידי. רק שהוא שכח דבר אחד, שני הילדים היו כבולים למיטותיהם שבחדרם. השלשלאות הכבדות נמתחו, ולא נתנו לילדים הקטנים אפילו לצאת מהחדר. במקום זאת, הם נפלו על הרצפה באנקה כבדה, בעוד השלשאות חותכות את עורם הצעיר של שני האחים.
דמעות כאב עלו בעייניו של ניקולאס הקטן, מיד אחרי שהשלשלאות נגעו בעורו החיוור. הוא צעק, צעק בכאב. אבל אדוארד, לא הוציא אפילו הגה. הוא הסתכל על הדם הזולג, כמו על כל דבר אחר. כאילו לו היה זה דמו שלו. הוא התיישב באנקה, ושלח את ידו אל הדם, נוגע בו עם אצבעותיו החיוורות.
אדוארד הקטן הרים את עייניו האדומות, הצמאות לדם, אל הבחור במדים השחורים, שלא זז ממקומו. "אה, אלה" אמר הבחור והתכופף לשחרר את רגליהם הכבולה של שני הילדים. "תמיד מציקים, אלה, עושים יותר עבודה" הוא אמר, והשיעמום ניכר בקולו. לא נראה, שמזיז לו שרגלם של שני הילדים מדממת אפילו קצת.
אבל רגע אחרי ששיחרר את רגלו של אדוארד מן האזיקים, זינק הילד על הבחור במדים השחורים, וחשף את ביני הנחש הארסיים שלו. הזמן כולו, כאילו קפא. ניקולאס הקטן, הסתכל על אחיו באימה, בעוד בראשו של אדוארד, היה רק רצון לנקמה על מה שעשה לאחיו. אך רגע לפני שבא לחדור את הניבים בתוך צווארו של הבחור, תפס אותו הבחור בצאוורו, ולחץ על צינור החמצן שמאחורי צווארו.
אדוארד הפסיק לנשום לרגע, מנסה לקחת שעיפה חדה יחידה. הוא השתולל בידו של הבחור, בועט לכל עבר וחובט בידיו. אבל הבחור בשחור, הסתכל עליו במבט משועשע לפליאה, ולא אמר דבר. "ילד מעניין" אמר לעצמו הבחור. "מעניין מה יקרה אם אלחץ חזק יותר" הוא אמר, ולחץ על קנה נשימתו של אדוארד הקטן בחוזקה רבה יותר, חוסם לו את הנשימה במלואו. אדוארד נחנק, לא מסוגל לנשום. הוא הפסיק לחבטו ברגליו ובידיו, וניסה רק להתרכז בנשימה, ניסה לנשום.
"דיי! דיי!" צעק ניקולאס הקטן, ותפס בזרועו של הגבר בשחור. הדמעות זלגו מעייניו שותפות, ורגלו דיממה אפילו יותר, אם אדוארד זוכר נכון. אבל אולי לא, אולי סתם היה אז פרנוייד. "תראו מה יש לנו פה" אמר הבחור בשחור. "גם אתה רוצה להצתרף למסיבה?" הוא שאל את ניקו הקטן בגיחוך, ושלח את ידו השנייה אל צווארו של ניקולאס.
עד היום, אדוארד לא זוכר איך שיחק להם ככה המזל. לפתע, נשמע קול מהמסדרון, שגרם לבחור בשחור להפנות את מבטו אל עבר הדלת. אדוארד לא זוכר מה אמרו אי שם מעבר למסדרון, שגרם לבחור בשחור לעצור את מעשיו. אבל מה שזה לא יהיה, זה הציל את שני הילדים. "כן כן" אמר הבחור בשחור באנחה, ושיחרר את גופו הרפוי של אדוארד, שצנח מטה. הוא השתעל, וניסה לייצב את נשמתו ככל יכולתו. ככל שניסה, כך ראה אדוארד פחות ופחות שחור, פחות ופחות כוכבים בעיינים בצבעים שונים.
"קדימה!!" צעק הבחור בשחור לפתע, מבהיל את שני הילדים וגורם להם לזנק במקומם. אדוארד חש בצמרמורת שמתפסת לו במעלה גבו, מדגדגת אותו באי נעימות. הוא תפס מיד בידו של ניקולאס, ומהר התקדם אל היציאה. רגליו נסעו רותו מהר יותר ויותר, עד שכבר ממש רץ. הוא רץ, גורר אחריו את ניקולאס שבקושי עמד בקצבו. הוא רצה לברוח. רצה כל כך שהסיוט הזה יגמר, אבל לצערו, רגע לפני שהספיקו לברוח, הבחור בשחור תפס בחולצתם, והרימם באוויר כאילו לא שקלו אפילו קילוגרם אחד. "לאן אתם חושבים שאתם בורחים? חלאות." הוא ירה לעברם, ובקולו נימת כעס ניכרת.
YOU ARE READING
The Painting of a dead wish(hebrew)
Science Fiction***המשך לwhen the world breaks... its just you and me, מי שלא קרא תקראו אותו קודם*** "הו אדון צעיר פקח את עייניך אל פרח המוות שיר עם עלי הכותרת המדממים כמו אל טיפות החיים הזולגות מעייניך הו אדון צעיר חבק את פרח המוות אל חיכך הרי רק פרח המוות, יתן לך...
