"מה?" הייתה תגובתו הראשונה של אדוארד, אך כשהתחיל להבין את הדבר, יכל להבחין בכמה ברור זה היה. קרניו של אליסון, אוזניו המיוחדות, ואפילו מבטו העתיק, המיושן, שיישר אליו כל כך הרבה פעמים. "אלברטו יודע?" שאל אותו אדוארד, קיווה לתשובה חיובית מצידו של אליסון.
"אלברטו יודע" אישר אליסון את דבריו. "שני התאומים יודעים, אך הם לא יודעים את תקופת שנות חיי. כפי שידוע לך, אנו, החיות המיוחדות, חיים לנצח. והפניקס, שהיה קיים לפני ההכחדה הגדולה, היה יכול בכלל להיוולד מחדש ברצח. אך מכיוון שההמון פיתח דבר אשר יהרוס אותם, ויעצור את היוולדותם מחדש, הם לא הצליחו לחזור ולמלא את עולמנו." אמר אליסון באנחה. "אל תספר זאת לתאומים, אני לא מעוניין שיחשבו שגבר בגילי מסתובב עם נערים בגילם, זה לא מוסרי" ביקש אליסון, ואדוארד הנהן בתגובה.
"איך שרדת?" שאל אדוארד, למרות שמחשבותיו נתקעו על דבר מה שאליסון אמר. הפניקס, יכלו להיוולד מחדש, אם היו הורגים אותם. מיד עלתה בראשו של אדוארד נוסחה שלמה להיוולדות מחדש, לאיך מגוף מתחדש בעצרת האש שבעורקיהם של הפניקס. מחשבה אחת, שאדוארד לא רצה לחשוב עליה כלל, עלתה בראשו של הנער. ומה אם, אחיו היה יכול להיות פניקס? הוא היה נשאר בחיים. ומה אם, אדוארד יוכל להפוך אותו לאחד כזה?
"אבי היה אל" אמר לפתע אליסון, במענה לשאלתו של אדוארד, מקפיץ את הנער ממחשבותיו שמילאו את ראשו. "אל החוכמה, ריאן. הוא היה זה שהגן עלי" אמר אליסון בעצב. "אך לא על משפחתי הישנה. אישתי וילדי נרצחו באכזריות לנגד עייני, ורק אני נשארתי בחיים, להמשיך הלאה. אישתי הייתה דרקונה יפהיפיה, שיערה הכחול כקרח, ועייניה החומות החמות. פניה העדינות, ולחייה הוורדרדות. אבל שום דבר מזה לא הציל אותה מהאכזריות של בני מינינו." קולו של אליסון היה עצוב, אדוארד היה בטוח בכך. אבל להפתעתו, הוא לא הבין זאת מהפעם הראשונה. ראשו הסתחרר כל פעם שניסה להבין אנשים, או מה הם מרגישים. אדוארד ריחם על אליסון, הוא ידע כמה קשה זה לאבד בן משפחה שקרוב לליבו. הוא רצה לעשות משהו, רצה לההראות אמפתיה, אבל לא הצליח. הוא לא ידע, מה עליו לעשות שלא יהיה שגוי מבחינתו.
צלצול של מנגינה נשמע לידם, צלצול שהגיע מכיסו של אליסון. אדוארד יכל לשמוע גם רטט בין המנגינה שלא הכיר, רטט שהגיע ממכשיר שאליסון הוצאי מכיסו. הוא היה קטן, מלבני, כמעט בגודל של כף ידו. "סלח לי רגע, זה לוקה" אמר לו אליסון, והעביר את אצבעו על המסך הרוטט. ברגע שענה אליסון לשיחה, המסך החליק מן המכשיר המלבני, ופתח לו חלונית בגודל ריבוע מולו, מעל המכשיר. אדוארד יכל להבחין בדמות זעירה של הנער בעל השיער הסגול הארוך, ניצב מול פניו של אליסון ועל פניו הבעת בהלה שאפילו אדוארד הצליח לזהות.
"אלברטו" התנשף לוקה. "אלברטו איבד הכרה, הוא פשוט נפל, בלי אזהרה מוקדמת, פשוט... פשוט נפל" המבט הפרעי בעייניו של לוקה התחזק עם כל מילה נוספת שאמר. "אני לא מצליח להעיר אותו... האמבולנס בדרך..." התנשף לוקה, ואליסון מיהר לקטוע אותו, ולקום ממקומו, בעוד קול הכיסא הנגרר מהדהד ברחבי הבית הריק.
ESTÁS LEYENDO
The Painting of a dead wish(hebrew)
Ciencia Ficción***המשך לwhen the world breaks... its just you and me, מי שלא קרא תקראו אותו קודם*** "הו אדון צעיר פקח את עייניך אל פרח המוות שיר עם עלי הכותרת המדממים כמו אל טיפות החיים הזולגות מעייניך הו אדון צעיר חבק את פרח המוות אל חיכך הרי רק פרח המוות, יתן לך...
