דפיקה רועמת הרעידה את אוזניהם של שני הילדים, גורמת להם לקפוץ בבהלה. דפיקה בדלת, שגרמה לאם המדממת לקום מן הרצפה שבחדר השניה, ולהתקדם במהירות אל דלת הכניסה. רגליה נסעו את האם הנסערת קדימה, וידה נשלחה אל ידית הדלת במהירות שאדוארד הקטן לא הצליח לקלוט.
האם פתחה את הדלת, חושפת בפני שני הילדים את המראה המפחיד של חמשת השוטרים החמושים. הם לבשו את מדי הצבא של אומת חסרי החוליות, שצבעת היה אדום כהה יותר מדם. חמישה שוטרים היו שם, הצליח אדוארד הקטן לספור. על כתפם של כל שוטר, היה תג כסוף, שסימל את מעמם הגבוה לממשלה.
ניקולאס הסתכל על אחיו, כאשר אדוארד נעמד על רגליו הקטנות בשביל לבחון את אנשי הצבא טוב יותר. "מי אלה, אדי?" שאל אותו ניקולאס, אבל לאדוארד לא הייתה תשובה בשביל אחיו. ניקולאס נעמד גם הוא, אוחז בידו של אדוארד בפחד מאחורי האם ששהתייצבה מול הדלת בביטחון.
"העסקה אושרה?" שאלה האם בשמחה, בעוד עייניה האדומות בוהקות מתקווה. "כן" ענה לה אחד מאנשי הצבא בפשטות, וסידר את הבלורית הבלונדינית שלו על ראשו. "הילדים, תמורת הכסף" אמר לה שוטר אחר, ששיער הפלטינה שלו נראה כסוף מרוב שהיה קצר. אדוארד לא הרגיש אפילו נימת רגש בקולם של שניאנשי הצבא, וזה הפחיד את הילדון הקטן. מאוד. הוא ממש יכל להרגיש, במשהו רע שמתקרב.
"הנה, הנה הילדים" אמרה האם במהרה, ונתקלה בקפלי שמלתה השחורה כאשר הסתובבה אל שני הנחשים הצעירים. היא נפלה על הרצפה בחבטה, גופה מתפרס על השייש הלבן של ביתם. אדוארד נסוג צעד אחורה, וניקולאס הקטן, שהתחבא בפחד מאחורי אחיו, הוציא מפיו אנקת פחד קטנה.
אדוארד יכל לראות את אנשי הצבע עוברים אם אימם כאילו לא הייתה חיה, כאילו הייתה הריסה בבית נשרף. איש הצבא האחורי השליח על האם מעטפה מלאה, שהשטרות נשפחו ממנה כשהתנגשו בגב אימם. אדוארד הסתכל על השטרות, כאילו היו עלי שלכת הנופלים מן העץ הכתום, ולא כאל משהו בעל ערך. עייניו נלכדו על עייני אימם המרוצה, בוחנות אותן עד יסודן. גם כשתפסו בידו של אדוארד הקטן, הוא לא הוריד את עייניו מעייני אימו שהתחילה לקום מהרצפה. גם כשגררו אותן מביתם הישן, אדוארד לא הוריד את עייניו מאימו. אחיו, ניקולאס, הלך עם אנשי הצבט כאילו היו מלאכים, שהוציאו אותם מסיוט. אבל לאדוארד, זה היה נראה אחרת לגמרי. הוא לא יכל להבין למה, אבל הוא הרגיש בצרה המתקרבת, יכולה ממש לגעת בהם וללטף את שני הילדים כאילו היו שלה.
הם הוכנסו לאותו שחור, שנראה בעייני אדוארד יקר, עם מושבי העור בגוון קרם, והנהג הלבוש בחליפה ובמשקפי השמש היוקרתיים. אדוארד וניקולאס מעולם עוד לא נסעו באוטו, או נסעו בכללי. הוא ראה את ניקולאס אחיו מתרגש בזווית עיינו, רק שההתרגשות הזאת נעלמה רגע אחרי שדלת האוטו נפתחה בתנופה, והעירה את אדוארד מבועת המחשבות שבראשו.
"ידיים קדימה!" קרא איש הצבא עם השיער הבלונדיני, נימת התקיפות ניכרת בקולו. שני הילדים מיהרו להושיט את ידיהם קדימה בבהלה ובהפתעה, כאשר הוציא הבלונדיני שני אזיקי מתכת מכיס מכנסו בשמאלי.
YOU ARE READING
The Painting of a dead wish(hebrew)
Science Fiction***המשך לwhen the world breaks... its just you and me, מי שלא קרא תקראו אותו קודם*** "הו אדון צעיר פקח את עייניך אל פרח המוות שיר עם עלי הכותרת המדממים כמו אל טיפות החיים הזולגות מעייניך הו אדון צעיר חבק את פרח המוות אל חיכך הרי רק פרח המוות, יתן לך...
