פרק עשרים וחמש~

210 10 0
                                    

מאבי
״תעצרו!״ ירדתי מהבמה במהירות כשהקהל הקטן שלי צועק לעוד שיר, אבל אני צעקתי לרואן וסלואן שהתחילו לריב מכות ודקס הפריד ביניהם. ״מה הבעיה שלך, אידיוט?״ רואן סינן לעבר סלואן בזמן שדקס החזיק אותו. ״אתה. אתה הבעיה שלי. אתה היית החבר הכי טוב שלי לעזאזל. ומסתבר שהלכת לאחותי מאחורי הגב שלי. אתה יודע איזה משפיל זה?״ כיווצתי את גבותיי. ״מה בדיוק משפיל בזה? אני לא רכוש שלך, סלואן. כמו שרואן לא רכוש שלך. אין לנו קשר של אחים.. אתה לא מתנהג אליי כמו אח, פעם היית והפסקת. חשבתי שכבר הבנת את זה אבל אתה יודע מה? תתבגר. תלמד להסתכל גם על אנשים אחרים ולא רק על עצמך.״
כל המועדון הסתכל עלינו. ״אז פעמיים עשיתי משהו שהיה לטובתי. לא אכפת לך ממני בכלל, אה?״ אמרתי וגלגלתי עיניים.
״אתה אפילו לא עונה. לא משנה, אני עפה מפה.״ אמרתי ורואן בא אחריי מחוץ למועדון, בזמן שסלואן אפילו לא הגיב. ״אם את רוצה לשמוע משהו מעודד, אז היית מדהימה שם, אוקיינוס.״ רואן אמר וחייך אליי בזמן ששפתו מדממת. ״כן אבל..זה לא היה שווה שתלכו מכות.״
ניגבתי את הדם שלו והוא חייך. ״במיוחד בגללי.״ זרקתי לפח הקרוב את הנייר והוא הסתכל על שפתיי. ״את שווה את זה,״ עיניו התמלאו בלהט. ״לעזאזל אוקיינוס, את שווה את הכול. תביני את זה.״ אמר ונישק אותי והרים אותי תוך כדי לאוטו. ״לא באופנוע?״ שאלתי. ״בכיף הייתי נוסע איתך עליו, אבל הוא צריך לעבור טיפול במיוחד אחרי התחרות של היום. אבל, לא נורא. יהיו לנו עוד הזדמנויות.״ הוא הושיב אותי במושב ליד הנהג ואז התיישב במושב לידי.
רואן
״אז, הם בעצם יצאו עכשיו מהתחרות לגמרי או שהם צריכים לעבור עוד שלב?״ מאבי שאלה. ״טוב, בגלל שאלה התחרויות האחרונות לפני השלב הבא, אין להם הרבה סיכוי להשיג עוד הזדמנות לפני השלב הבא בתחרות.״ הסברתי לה והסתכלתי בטלפון שלי.
מספר חסוי: ״אל תתעלם מההודעה הזאת. מחר תבוא לרחוב העמקים 55.
מספר חסוי: לבד.
מספר חסוי: אבא של מאבי.
לעזאזל. על מה המטומטם הזה רוצה לדבר איתי עכשיו? שמעתי מסלואן וממאבי שהוא לא מעורב בחיים שלהם ולא מעוניין. בקיצור, אבא שלי יותר פעיל ממנו. ״הכול בסדר?״ היא שאלה.
״כן, הכול בסדר. תגידי, יש מצב קרה משהו עם אבא שלך בזמן האחרון?״ שאלתי. ״לא שידוע לי. כאילו, אחרי שרבתי עם אמא שלי וקיבלתי את המפתחות לדירה אז לא קרה כלום איתו.. לפי מה שאני יודעת.״ הבנתי. הוא מחפש דרמה כי משעמם לו. ״למה?״ היא שאלה. ״לא סתם, מעניין אותי לדעת.. איך המשפחה שלך? את יודעת.. אמא שלך לפחות.״ ידעתי שאני מתנהג מוזר. אבל אני חייב לדעת אם קרה משהו שאני לא יודע והוא אולי רוצה לדבר איתי עליו. ״טוב.. היא די רוצה שכבר אחזור הביתה ואדבר איתה, והיא מבטיחה שהיא תהיה יותר קשובה. אבל לא קרה איתה כלום. היא די בסדר.״ עדיין לא נשמתי לרווחה, ומועקה החלה להכביד על הנשימה שלי. כאילו משהו רע הולך לקרות. משהו שאני לא יודע איך להסביר אותו במילים.
***
״רואן,״ אריק אלקובי, אמר לי ברגע שנכנסתי לביתה של מאבי ונפגשתי איתו.
מאבי עכשיו בלימודים, ואני תירצתי שיש לי איזה בעיה עם האופנוע ואני צריך ללכת לברר. בקיצור- הברזתי.
״מר אלקובי, מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי ישר בחדות. בשביל מה ללכת סחור-סחור? ״ניגש ישר לעניין..זאת נקודת זכות בשבילך, ילד. אז אני אגיד את זה ישירות. אני רוצה שתיפרד ממנה.״ התחלתי לצחוק. בחיים פאקינג לא. ״למה נראה לך שאעשה את זה, לעזאזל?״ שאלתי והוא חייך. ״אם היית נותן לי לדבר, היית יודע למה אתה צריך לעשות את זה.״ הוא צחק, ושתקתי. ״אני צריך בת שתהיה זמינה כל הזמן לכל מיני אירועים. אני צריך להראות אותה, ובימים האחרונים מאבי לא הייתה הרבה בבית בגללך.״ צחקתי. ״זה בגלל ההחלטה שלכם, לאשפז אותה בניגוד לרצונה.״ התגוננתי. ״לפני זה. היא הייתה על הדרך הנכונה והטובה ואז אתה החלטת להתעסק איתה והיא ירדה מהמוטב. בגלל זה, אני רוצה שתיפרד ממנה. אתה לא עושה לה טוב.״ קבע.
״מה לעזאזל אתה רוצה ממני? אני לא הולך לשבור לבת שלך את הלב, אני..אני אוהב אותה.״ אמרתי והוא גיחך. ״אהבה,״ זרק את המילה. ״היא לא אמיתית. אין דבר כזה אהבה. במיוחד לכם. משהו שבטעות נמשך הרבה זמן.״ אמר וצחק. ״אני לא הולך להיפרד ממנה.״ הצבתי עובדה. ״אין בעיה. אם אתה לא תפרד ממנה היא לא תקבל קרן נאמנות, מימון מלא על הלימודים, קורסים, סדנאות העשרה.. המוניטין שלה ייהרס.״ משהו שאני יכול לסדר. אני והיא יכולים לסדר את זה ביחד עם הבית ספר, הם לא יוותרו על מאבי בקלות כזאת. ״אתה לא מפחיד אותי.״ אמרתי. ״אתה רואה? לא אכפת לך מהעתיד שלה בכלל. אבל מה אם אני אגיד לך שגם סלואן כלול בעסקה הזאת?״ אמר וצחקתי. ״סלואן בכלל לא לומד.״ אמרתי. ״אני יודע. בגלל זה הוא זבל שאני אהרוג. הרי, אין לי מה לעשות איתו כשלא תהיה לי בת מוצלחת, נכון? תמיד צריך להראות גם ילד שהוא פחות בסדר.. וכשיש לי שניים, אני צריך להיפטר מאחד.״ אמר וקפאתי. ניסיתי לחשוב על פיתרון. ״אם תספר למישהו.. זה יתממש. סלואן, העתיד שלה.. אבל אם תספר למאבי.. היא גם תהיה כלולה בעסקה הזאת וגורלה יהיה זהה לזה של סלואן.״ לא. אני לא יכול לתת לזה לקרות. ככה או ככה, החיים שלה ייהרסו. כל מה שהיא עבדה בשבילו.. ואלוהים, המחשבה שהיא.. שהוא יכול.. אני לא מסוגל אפילו לחשוב על זה. ״סלואן מודע לאיום הזה, והציע להרוג את עצמו, אבל אמרתי לו שזה עדיין יתממש אם אני אהרוג אותו.. עדיין היא תלמד את הלקח שלה..״ בגלל זה הוא היה עצבני כל-כך אתמול.. הוא גם אמר מילים שרמזו שהוא לא רוצה אותי ואת מאבי ביחד, עכשיו אני מבין. ״זה כן, או לא?״ שאל ושמעתי את הלב שלי נשבר.
מאבי
״בסוף בכלל לא באת, מה קורה?״ שאלתי את רואן כשנעמדתי ליד האופנוע שלו אחרי שסיימתי את הלימודים. ״כלום. הכול בסדר. פשוט.. את זוכרת שאני הולך לאחותי, כן?״ אמר. ״כן ברור. אני באה איתך. אפילו קניתי לה בובה, תראה״ הוצאתי בובת בראץ מהתיק שלי והראתי לו. ״בדרך כלל קונים ברבי.״
״תמיד העדפתי את בראץ.״ עניתי. הן באמת יותר טובות. אז לכל מעריצות הברבי.. מצטערת, לא מצטערת. ״היא תאהב אותה. אני בטוח.״ אמר ועליתי על האופנוע. ״אז נוסעים אליה ישירות?״  שאלתי והוא הנהן. במהלך הנסיעה הוא היה שקט וזה מוזר. לא אופייני לו. וגם כשהגענו אל בית אימו, הוא עדיין לא דיבר.
״רואן!״ ילדה קטנה רצה אליו והנחתי שהיא, ריין.
״ידעתי שתבוא!״ היא חיבקה אותו וחייכה. ״מי זאת?״ היא שאלה אותו והצביעה עליי. ״זאת.. מאבי. חברה שלי.״ רואן אמר לה וגיחכתי קצת. ״יש לך חברה מאוד יפה.״ היא לחשה לו והסמקתי.
״אני יודע, נכון?״ ענה לה והתכופפתי אליה גם. ״היי ריין, אני מאבי. קניתי לך כאן מתנה קטנה ממני.״ הבאתי לה את הבובת בראץ והיא התלהבה וחיבקה אותי. הילדה הזאת מתוקה.
״רואן, מאבי.. אני שמחה שבאתם. ריין חיכתה לכם.״ המפקחת צ׳ייס, מליסה אימו של רואן אמרה לנו. ״שלום גברת צ׳ייס.״ אמרתי והיא הנידה בראשה. ״את יכולה לקרוא לי מליסה.״ אמרה והנהנתי. ״שנלך לגינה?״ שאל רואן וריין קפצה. ״אני מניחה שזה אומר כן.״

הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1Where stories live. Discover now