הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שבע עשרה~

רואן
״איפה היא?״ הלכתי לסלואן לפני שנכנס לבית הספר. ״מי?״ שאל בחיוך. ״מאבי,״ אמרתי ישירות. ״אמרתי לך, היא חולה.״ המשיך לחייך וריח האלכוהול נדף ממנו. ״היא לא, איפה היא?״ המשכתי לשאול. ״פאק, רואן. מה אכפת לך? זאת אחותי, אידיוט.״
״היא לא רק אחותך,״ אני פולט והוא פקח את עיניו. ״אתה בקטע של אחותי?״ הוא התיישר. ״זה מה שאתה רוצה לשמוע? כן. אני לגמרי בקטע שלה. ולא אכפת לי מה אתה חושב.״ הוא הכניס לי אגרוף ואז החזקתי בצווארון הג׳קט שלו. ״חתיכת בן זונה היא אחותי לא אחת ה-״ קטעתי אותו באגרוף. ״תגיד לי איפה היא לעזאזל!״ הבאתי לו עוד אגרוף. ״אם אתה רוצה לדעת אז תוכיח לי שאתה שווה את זה,״ הוא ניגב את שפתו ובאתי להסתער עליו שוב אך דקס הגיע ותפס אותי מאחור. ״תוכיח שהיא לא עוד אחת בשבילך. כי אני מכיר את כל הזבל שלך טוב מאוד, רואן. ואם אדע שפגעת בה אני אהרוג אותך.״ זה הצחיק אותי. ״מה קרה פתאום כל-כך אכפת לך ממנה? הרי היא זאת שלוקחת אחראיות על המעשים שלך, לא? אתה בעצמך תמיד אומר ש״הכול בסדר, מאבי תטפל בזה.״ אז כל הכבוד לך, סלואן. ממש אח השנה.״
״חתיכת-״
״סלואן אלקובי ורואן הייטווד! תפסיקו את זה מייד!״ המנהל פתאום בא. ״תחכו לי במשרד. גם אתה, דקסטר סטארק.״ הוא פנה לדקס ושלושתנו הלכנו ביחד, כשדקס מפריד בנינו.
***
״שניכם מרותקים עד להודעה חדשה.״ המנהל הציב עובדה. ״אבל המנהל אתה מבין שהיית צריך לתת קודם אזהרה?״ דקס אמר.
״דקסטר, השניים האלו רבו מכות.״ המנהל אמר בזעם. ״זה מכות בין חברים, המנהל.״ סלואן אמר. ״כן בהחלט..זה סתם היה בצחוק. לא נעשה את זה שוב.״ הוספתי גם אני. ״בסדר, אתם נשארים בריתוק היום. בסדר?״ הוסיף והנהנו. ״משוחררים.״ אמר וכולנו יצאנו. ״סלואן, תישאר פה.״ המנהל עצר אותו לפני שהספקנו ללכת. ״וואו אחי, לא ציפיתי שככה תגיד לו את זה.״
״גם אני לא ציפיתי. אבל הזבל הזה יודע איפה מאבי נמצאת והוא לא מוכן להגיד לי.״ התעצבנתי. ״אבל איך אתה יודע שהיא לא בבית שלה? הוא אמר לך הרי שהיא חולה.״ הרים את גבותיו. ״סיפור ארוך, אבל אני פשוט יודע.״ הוא חייך. ״רואן, אולי אני לא יודע הרבה אבל זאת רק ההתחלה שלך ושל מאבי. אל תשכח שמלפני שנייה הייתם...טוב, ההפך. אבל אולי תנסה להוריד הילוך.״ התיישבנו על אחד הספסלים. ״אתה בעצמך מאוהב, אז אתה נותן לי את זה מהניסיון שלך?״
״אני..אני לא מאוהב.״ הוא הכחיש. ״אז יאז?״ המשכתי. ״אני לא מאוהב בה. אני פשוט יודע שהפסדתי אותה והיא לא שלי, כבר לא.״ הוא הוריד את ראשו. ״אתם הייתם זוג פעם?״ שאלתי. ״טוב, לא בדיוק. פשוט זאת תמיד הייתה היא. עד גיל חמש-עשרה.״ הוא סובב את ראשו. ״אבל לא מדברים עליי כרגע, מדברים עלייך ועל מאבי.״ הוא חייך. ״אז..היא?״
״ההפך ממני. אני לא יודע איך בכלל נהיינו אנחנו. לא הרגשתי אליה משהו חזק כל-כך עד ש..טוב, מה שקרה באותו לילה.״ הסברתי. ״וחיכיתי לרגע הזה, לרגע שבו נהיה בעצם אני והיא, ואני יודע שהכול מהר מידי. אבל אני מרגיש כאילו זה היה צריך לקרות לפני שנים, מבין?״ הוא חייך. ״ספר לי על זה.״ קרץ. ״ועכשיו שאני לא יודע איפה היא, והיא גם לא עונה לי..זה מלחיץ אותי.״
״אני יודע-״
״היי חבר׳ה.״ מארק הגיע וקטע את דקס. ״מה קורה?״ שאל. ״נשארים בריתוק בסוף היום. איפה היית כל הימים האלו?״ שאלתי. ״גם לא ענית, יש לנו תחרות היום.״
״אה כן..תחרות מול ׳סקייטרס׳ אני יודע.״ התנהג חשוד. ״הייתי בחופשה עם המשפחה לכמה ימים. ואז מלפני יומיים גם קלי הצטרפה.״ נהיה לי גוש בגרון. ״קלי? איזו קלי?״ שאלתי. הלוואי ואני טועה. ״קלי, קלי. אה היא גם עברה לכאן, אם כבר מדברים. היי בייב,״ היא הגיעה והוא הניח את ידו על כתפיה. ״היי מותק,״ היא נשקה לו על הלחי. ״היי רואן..״ שלחה לי מבט. ״מארק, מה זה בדיוק?״ דקס שאל. ״היא עברה לכאן כמו שיאז עברה לכאן. הרי הן מכירות מהשכונה.״
״זאת שכונה לא טובה במיוחד,״ דקס הוסיף. ״אז גם יאז לא טובה כל-כך מסתבר..״ הוא גיחך ועצרתי את דקס מלתקוף אותו. ״וואו תרגע, זה היה בצחוק.״ מארק אמר ודקס התיישב בחזרה. ״למה אתה לא אומר שלום, רואן?״ קלי פתאום המשיכה לדבר. ״למי אגיד שלום? לאוויר?״ קלי היא הפיצה שמועה פעם אחת שסיממתי אותה אחרי שלא הסכמתי למערכת יחסים איתה. לקח לי זמן לנקות את השם שלי, ומאז אני לא סובל אותה. ״בייבי, לכי רגע אני כבר בא.״ מארק אמר לה והיא הלכה. ״מה הקטע שלך, מארק?״ שאלתי בעצבים. ״לא ידעתי שהיא מחוץ לתחום, אחי. חשבתי שיש כבר מישהי אחרת שהיא כבר מחוץ לתחום.״ לא אמרתי שום דבר לאף אחד עליי ועל מאבי. כמובן, חוץ מסלואן ומדקס. ״איך אתה-״
״שמועות עוברות מהר. כל הבית ספר מדבר על זה. גם המכות שהלכתם היום..זה מסביר הרבה. מלא אומרים כל מיני דברים והמכות היום זה היו הוכחה.״ הוא גיחך קצת. ״מה אומרים?״ שאלתי. ״אה אומרים שהיא פתאום התהפכה ולקחה את סלואן כמודל לחיקוי וגם אומרים ששברת לה את הלב ובגלל זה אתה וסלואן רבתם מכות.״
״זהו?״ שאלתי. מזועזע מכמה זה יכול להרחיק לכת. ״בערך כן. אבל הדבר הכי גרוע שאמרו זה שאתה העלמת אותה. שכאילו קרה לה משהו בגללך.״ הוא התיישב לידנו והדליק סיגריה. ״זה מעצבן.״ דקס מלמל. ״ספר לי על זה,״
***
יומיים מחורבנים עברו ואני התאפקתי לא לרצוח את סלואן.
יש לנו כאן תחרות עכשיו והם מצפים שאהיה מרוכז אבל אני לא יכול. ״רואן, אתה בסדר?״ ברוקלין שאל. ״כן הוא בסדר, רואן אני יכול לדבר איתך לשנייה?״ דקס שאל והלכנו. ״תקשיב, אני יודע שאתה לחוץ בגללה, אבל אל תיתן לזה להשפיע עלייך. כן, אני יודע שהתחרויות הקטנות האלו לא הכי חשובות כרגע..בעיקר זאת. אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתרשל. גם סלואן עם הגבס הזה שהוא צריך להוריד אותו בקרוב..תנסה להתרכז.״ אמר.
״אני לא יכול.. אני מתחיל להרגיש שזה גם אישי, אתה יודע? אני כבר לא יודע מה לחשוב.״ אמרתי והכנתי את האופנוע. ״ריכוז, הייטווד.״ אמר וטפח על כתפי ויצאתי אל הרחבה עם האופנוע.
נכנסנו אני והמתחרה אל הכלוב, והתכוננו. ״היכון, הכן, צא!״ ברוּקלין הכריז והתחלנו. ניסיתי, ניסיתי לא לחשוב עליה. אבל כל מה שראיתי היו עיניי אוקיינוס. ומהר מאוד הבנתי שאיבדתי את המשקל והפסדתי בסבב הזה.