הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק חמש עשרה~

מאבי
״יאז, אני ואליף כאן בכניסה אז-״ היא פתחה את דלת ביתה וצעקה הפתעה עם עוד כמה בנות שאני לא מכירה. ״יום הולדת שמח באופן רשמי!״ יאז חייכה וחיבקה אותי. ״תודה,״ אמרתי במבוכה ונכנסנו לביתה. ״מי אלו?״ לחשתי לאליף. ״חברות שלה מהשכונה. היא חשבה שזה יהיה נחמד אם הם יצטרפו. היא אמרה לי שהיא לא הכי מתה עליהן אבל אין שום דבר רע בלהכיר אנשים חדשים.״ היא הסבירה לי. ״אז את ילדת היום הולדת, היי! אני קלי.״ אמרה בלונדינית גבוהה אחת. ״ואני אשלי. מזל טוב, מאבי.״
אני מניחה שכבר הן יודעות את הפרטים האישיים עליי. ״נחמד להכיר אתכן, בנות. תודה שבאתן. זה באמת נחמד.״ אליף שמה לב לאי-נוחות שלי. ״אוקיי בנות! ערב סרטים ומשחקים! הכיבוד כבר מוכן ככה שזאת לא הבעיה. מי רוצה להתחיל באמת או חובה?״ היא שאלה והתקדמנו לעבר המרפסת שלה. ״אנחנו מתלהבות מזה כאילו עכשיו אנחנו בנות תשע,״ אשלי צחקה. ״אותי זה מחזיר לשבע האמת. עם כל הילדים מהכיתה שהחובה בשבילם הייתה להתנשק.״ קלי אמרה וכולנו צחקנו. ״אוקיי, אז מאבי. את מסובבת ראשונה.״ יאז הושיטה לי את הבקבוק והתיישבנו. ״פקק נשאל, הקצה השני זה מי ששואל.״ יאז הוסיפה וסובבתי. יצא על אשלי.
נלך על שאלות בטוחות. ״אשלי, אמת או חובה?״ שאלתי. ״חובה.״
״חובה עלייך להגיד..את הסרט האהוב עלייך.״ שאלה קצת משעממת, אבל אני לא מכירה אותן. ״אוקיי, אז הסרט האהוב עליי הוא חד-משמעית ״ונוס״. פשוט נורא התחברתי לדמות הנשית שם.״ היא הסבירה. ״גם אני ראיתי אותו, לוֹרה אישה אייקונית.״ אליף הוסיפה לדבריה. ״יצא שקלי שואלת את אליף.״ יאז סיבבה את הבקבוק. ״אוקיי אז אמ..אליף, אמת או חובה?״ שאלה אותה קלי. ״אמת,״ אליף ענתה. ״אמת עלייך ש..יש מישהו שאת מעוניינת בו.״ ראיתי את אליף נועצת מבט בי במבוכה. ידעתי שהיא דלוקה על סלואן. וזה היה בסדר מבחינתי, כל עוד לא יקרה לה משהו. ״לא. אין מישהו.״ ענתה. אולי לא היה לה נעים ממני או מהבנות האלה. ואני מצדיקה אותה, גם אני הייתי מכחישה. היא סובבה את הבקבוק, והוא יצא שאשלי שואלת את קלי. ״סוף סוף! קלי, אמת או חובה?״ שאלה אותה. ״חובה.״
״חובה עלייך לספר לנו איך קוראים לגבר המסתורי שלך.״ אשלי שאלה אותה בהתלהבות וקלי גילגלה עיניים. ״אוקיי, אני אגיד..קוראים לו רואן.״ נהיה לי גוש בגרון. זה לא יכול להיות הוא..נכון? אליף ויאז מייד הסתכלו עליי. ״מה השם משפחה
שלו?״ אליף שאלה. ״הייטווד.״ הגוש רק גדל, והעצבים שלי רפפו.
הוא חתיכת שקרן. כשקיבלתי הודעה, ראיתי שהיא מאליף, שיושבת לידי.
אליף: תשתמשי בהודעה הזאת כתירוץ ללכת מכאן. תגידי שזה אח שלך או משהו.
באותו הרגע שמחתי שהיא חברה שלי. ״אוף, אל תשאלו. אח שלי עבר תאונה והוא נמצא בבית החולים. אני חייבת לנסוע אליו.״ אמרתי ויאז הנהנה לי בעצב לאישור. היא הבינה. ואני לא כועסת עליה, היא לא יכלה לדעת. והייתה לה כוונה טובה סך הכול. ״אוף איזה באסה, ניפגש פעם אחרת טוב?״ אשלי אמרה והנהנתי. די בטוחה שלא. יצאתי מהבית ונכנסתי לאוטו.
אני הולכת לשים לזה סוף.
רואן
״היי אוקיינוס, איך היה?״ שאלתי כשמאבי נכנסה לחדר וגילגלה את עיניה. סגרתי את הטלפון. ״מה קרה? אם זה קשור לזה שאין כאן בלונים, אז-״
״זה לא קשור.״ היא קטעה אותי אחרי שהוציאה בגדים מהארון שלה והלכה לחדר האמבטיה. אחרי שהיא יצאה, היא לקחה את אחת הכריות מהמיטה והוציאה שמיכה קטנה מהארון וזרקה אותם על הערסל. ״מה את עושה?״ שאלתי והיא הוציאה ספר מהספריה שלה. ״קוראת, מה נראה לך?״ ענתה בעצבים. ״אוקיינוס, מה קרה?״ החזקתי בידה והיא משכה אותה אליה בחזרה. ״איך אתה יכול?! בזמן שיש לך חברה, רואן? לבוא לישון כאן אצלי?! בזמן שאתה עם מישהי אחרת? איך אתה יכול?! למה פשוט לא הלכת אליה וזהו, אה? איך אתה יכול לנסות למשוך אותי אלייך בזמן שיש לך מישהי אחרת?.. מה אני עשיתי לך בדיוק?״ היא הוציאה את הכול ולא הבנתי על מה היא מדברת. ״אין לי חברה,״ אמרתי לה והיא צחקה במרירות. ״אז מי זאת קלי?״ שאלה ועדיין לא הבנתי. ״קלי? איזו קלי? אה..״ שיט. היא לא חברה שלי. לעולם לא הייתה לי בת-זוג וחשבתי שהיא מבינה את זה. ״נזכרת בחברה שלך?״ היא אמרה באדישות. ״אוקיינוס, היא לא חברה שלי. היא פשוט...אה..״ גמגמתי. בחיים שלי לא הייתי כזה נבוך, ועוד בפני בחורה. ״הבנתי אותך. אז למה בדיוק באת אליי? למה לא הלכת אליה?״ היא שאלה בשקט. ״כי אין לי שום דבר איתה. היא רק לרגעים...קטנים. לא משמעותיים.״
״ואתה בא לפה אחרי שאתה איתה?״ שאלה באכזבה. ״אני כבר לא איתה.״ אמרתי והיא פקחה את עיניה. ״אני לא איתה מאז אותו לילה.״ המשכתי והתקרבתי אליה. ״א..איזה לילה?״
״אותו לילה שגם אני לא משתמש מאז בסמים ההם וגם בשתייה.״ לחשתי והמשכתי להתקרב אליה. ״אותו לילה שזכיתי לדעת את טעם השפתיים שלך בפעם הראשונה.״ אמרתי. ״אבל זאת הייתה טעות..״ היא לחשה. ״כבר אמרתי לך, אוקיינוס. אנחנו לא טעות. מה שיש לנו כאן..הוא אמיתי.״ היא התרחקה ממני קצת ואני המשכתי להתקרב.
״רואן..אתה עושה את זה קשה.״
״מה אמרת לי באותו יום? כשכאב לך איך שהסתכלתי עלייך, נכון? כשהקור שלי הכאיב לך. זה לא אומר לך משהו, מאבי?״ סגרתי את המרחק בנינו לגמרי עכשיו. ״את יודעת..״ הסטתי את שיערה מאחורי אוזנה. ״מאז שראיתי את כתבי היד שלך, מאז שטעמתי אותך פעם ראשונה, מאז שקיבלתי הצצה לעולם שלך..לא לקחתי שום סם אחר. כי פאק, אוקיינוס. את הסם הכי חזק שלקחתי אי-פעם.״ החזקתי בלחייה והצמדתי את שפתיי לשפתיה. אפילו יותר טוב ממה שזכרתי. ״תזכרי את זה תמיד, אני ואת זה אמיתי. מעכשיו את שלי, אוקיינוס.״ לחשתי כנגד שפתיה.
היא שלי עכשיו. ולא אתן לה ללכת.