מאבי
ישבתי על הערסל ליד הספריה הענקית שלי בחדר וקראתי ספר.
״הדרך שלנו אלינו״ ככה קוראים לספר. זה מספר על הפכים מנוגדים, שבסוף מצאו את הדרך אחד לשני. הארוחה עברה בקלילות. כיפיתי על סלואן ואמרתי שהוא ישן, למרות שממש לא מגיע לו את זה. ״מאבי.״ שמעתי מישהו קורא לי ודופק על הדלת שמובילה אל המרפסת בחדרי.
״פאק. חנונית, תפתחי כבר.״ סלואן? הלכתי לעבר החלון וראיתי את סלואן צולע ורואן מייצב אותו. ״מה אתם עושים פה? איך נכנסתם בכלל?״ שאלתי והם צחקו. ״בחייך מאבי, את לא מכירה אותי?״ סלואן אמר ורואן החניק צחוק. ״בזכותך, נכון?״ שאלתי והוא חייך. ״את יודעת שכן.״ ענה. ״טוב, מה קרה?״ שאלתי בזמן שסלואן החזיק את רגלו. ״הוא שבר את הרגל.״ רואן אמר.
״אז למה לא נסעתם לבית חולים?״ שאלתי וסלואן שלח מבט עצבני לרואן. ״טוב. קודם, כנסו.״ אמרתי ופתחתי את החלון כדי שיוכלו להיכנס. סלואן מייד נשכב על המיטה שלי, ורואן הסתכל וחקר כל פינה בחדר שלי בינתיים. הרמתי את המכנס של אחי עד הברך ברגל הפצועה וחרדה תקפה אותי. ״אנ..אני לא יכולה לטפל בזה, סלואן.״
״מאבי, אמרת שטיפלת כבר במקרים יותר גרועים.״ הוא צדק, אבל לא רציתי לקחת סיכון. ״טוב אה..קודם אני אחטא לך את המקום. ואתה צריך ללכת לשטוף אותה.״ הסברתי לו והוא נאנח.
״בינתיים אני אבדוק אם יש לי משהו שיכול לקבע לך את המקום, או אפילו גבס. כי אני יכולה לשער רק לפי מה שאתה אומר.״ המשכתי. ״אני אלך לשטוף את הרגל ואז תטפלי בי, אחות קטנה?״
״כן, כן. אל תתרגל.״ עזרתי לו לקום והוא הלך בצליעה לחדר האמבטיה הקרוב. ״איך זה קרה?״ שאלתי את רואן שהסתכל על הספריה שלי ודיפדף בספרים. ״בואי נגיד שאחיך לא יודע ללכת ישר. הוא נפל במדרגות.״ הסביר ואני לא האמנתי לו. ״אתה כזה שקרן גרוע—״
״את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ליילה. את מאירה אותי מבפנים ומבחוץ. את מראה לי את הדרך הנכונה לחיים. הדרך הטובה. ואני אוהב אותך. אוהב אותך כל—״
״אל תיגע בזה!״ הסומק עלה בלחיי בזמן שלקחתי לו את הספר מהיד אחרי שהקריא קטע משם. אך התגובה שלי הצחיקה אותו.
״אז את לא כל-כך תמימה, אה אוקיינוס?״ צחק והעביר יד בשיערו החום. ״אתה מוזמן לחשוב על מה שאתה רוצה. זה לא אכפת לי.״ אמרתי והחזרתי את הספר למקום. ״אם תמכרי את הכול את תהיי מליונרית.״ אמר והתעצבנתי שהוא חושב על הכסף בזה. ״הכסף לא קשור כאן. המקום הזה זה מקום בטוח, שאתה ממש בטעות ובמקרה נכנסת לכאן.״
״כן. מה שתגידי, אוקיינוס. אז כמו שאני נכנסתי לכאן ככה גם הערמת דפים האלו נכנסו לכאן בטעות?״ הוא לקח את הערמת הדפים שאני כתבתי עליהם. ״אה אז גם אלו ספרים.״ אמר וצחק ולקחתי ממנו את הערימה. ״מה הבעיה שלך? ביקשתי שלא תיגע בכלום אז אל תיגע.״
״אבל אני אף פעם לא מקשיב לאף אחד. אז..הצטלבות, התפקחות והתרסקות? מה כל אלו?״ שאל והסמקתי שוב. ״לא עניינך.״ עניתי. ״תירגעי, אוקיינוס. אני רק שואל מתוך סקרנות.״
״מאבי, עכשיו את יכולה לבוא לחבוש לי את זה?״ סלואן יצא מהאמבטיה וקרא לי. ״כן. תשב על המיטה.״ הנחתי את הדפים בחזרה בספריה והבאתי איתי את התחבושות. ״לא אמרת שתעשי לי גבס?״ שאל. ״אין לי. ואני לא מוסמכת לעשות לך גבס, אז תצטרך להתמודד.״ שמתי חתיכת עץ על הרגל שלו ועטפתי אותה עם הרגל שלו בתחבושת. ״זהו. יש במחסן קביים, מקסימום שרואן יביא לך אותן. עכשיו בבקשה, אתם יכולים לשחרר אותי?״ שאלתי וסלואן צחק. ״כן. מה שתרצי, חנונית. רואן, בוא.״ אמר והוא יצא. רואן נשאר קצת אחריו ושלח אליי חיוך. ״אני שונאת אותך.״ אמרתי. ״מאוד מחמיא לי שאת מרגישה אליי משהו, אוקיינוס.״ אמר ויצא. חזרתי אל עבר הערסל שלי, ופתאום ראיתי שהערמת דפים שלי נעלמה. כל מה שכתבתי, כל מה ששפכתי, נעלם. ויש רק בן אדם אחד שיכל לעשות את זה, ״רואן?״ קראתי לו והתקדמתי לעבר החדר של אחי. ״הוא יצא. מאבי, מה את צריכה ממנו?״ אחי שאל במבט חשוד. ״כלום..חשבתי שאתם עדיין כאן עושים שטויות.״ אמרתי ויצאתי מחדרו.
הבן אדם הלא נכון לקח את פירות מחשבותיי.
רואן
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי אותו. ״רואה אותך.״ ענה בציחקוק.
״אבל לא ממזמן ראית אותי.״ התעקשתי, בזמן שהוא נכנס לחדרי ללא הזמנה. ״אף פעם לא יספיק לי לראות אותך.״ אמר ומשך אותי לנשיקה.
קראתי את הכתבי יד של מאבי כל הלילה...או ממה שנשאר ממנו.
אף פעם לא קראתי. אף פעם קריאה לא משכה אותי. אבל ההזדמנות להיכנס לעולם הטהור של מאבי..לא יכולתי לעמוד בפניה. ״היא לא כאן.״ החברה שלה התעקשה. ״פאקינג זוזי מהדלת, אליס. אני רק רוצה לראות שהיא בסדר.״ הרגשתי תבוסה איומה בחזי. ״אני בסדר.״ שמעתי את קולה השקט. ״לא את לא. אנחנו יכולים לדבר קצת? לבד?..״ שאלתי בתקווה שהמילה שאשמע לא תהיה ההפך מ׳כן׳. ״אליס..״ לחשה והחברה שלה פינתה לה את הדרך. ״ממתי אתה קורא?״ מארק עצר ליד הבית שלי עם הרכב שלו כדי לאסוף אותי לבית הספר. פחות דלק לאופנוע ולרכב שלי.
״מעכשיו, מסתבר.״ עניתי והתיישבתי. ״אפשר לקרוא גם? זה נראה מעניין מאוד—״
״פאק. לא, מארק. זה משהו אישי.״ אמרתי והסתרתי מעיניו של חברי הטוב את כתבי היד. לא יכולתי לתת לו להיכנס לעולם הזה.
לעולם הטוב הזה. אפילו לי לא מגיע להיכנס אליו, אבל כולם כבר יודעים שאני בהמה חסר כבוד. ״גוּל..את האור שלי. דרך המוצא שלי. בלעדייך, אני לא קיים. אני אוהב..אלוהים. אני אוהב אותך שזה כואב, גוּל. זה כואב. כי לא משנה כמה ארצה, אני לא אמצא עוד אחת כמוך,״ הוא נאנח והתקרב אליי. ״אני אוהב אותך .״ אמר בעיניים כאובות מגעגוע.
רק העיניים שלי יראו את זה..כרגע. למרות שלא מגיע לי את כל הטוב הזה. ״טוב, אולי נשדך אותך לאחותי אם התחלת לקרוא.״ סלואן אמר כשנכנס לאוטו. ״מצחיק אחד. אני לא בשבילה.״ אמרתי וסגרתי את כתבי היד והכנסתי לתיק. ״כן, טוב שאתה מודע לכך, רואן. נתחיל מזה שהיא שונאת אותך, וגם היא יותר מידי טובה בשבילך. אתה שקוע יותר מידי בחרא בשבילה.״ סלואן אמר והתאפקתי לא להוציא את העצבים שלי עליו. ״וואו, סלואן. אין בין רואן לאחותך כלום, תפסיק להטריד אותו. רואן מעדיף בחורות יותר זורמות—״
״כן. ידוע.״ קטעתי אותו בעצבים.
אבל הם צדקו.
מאבי לעולם לא תתאים לי.
אני לעולם לא אצליח להיות טוב מספיק בשבילה.
YOU ARE READING
הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1
Romance(מקום ראשון בשונאים לאוהבים, מקום ראשון ברומנטיקה) ״הצטלבות-ספר ראשון בסדרת ההצטלבויות״ מאבי: אני הילדה הטובה. זאת שמכנים הקדושה, התלמידה הטובה.. אבל גם בי יש צד שרוצה לצאת ולצרוח. לצאת מתוך כלוב הטהרה הזה שאני נמצאת בו. שאת הצד הזה אני לא נותנת לאף...
