הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק ארבע עשר~

מאבי
״אני רוצה שתבליטי את הגלים הטבעיים שלה, וגם תעשי לה איפור עדין כדי להדגיש את היופי הטבעי.״ אימי נתנה הוראות למאפרת. ״אין בעיה, גברת אלקובי. העניין הוא שאנחנו כבר עוד מעט מסיימות. אם את רוצה את מוזמנת לבוא לראות.״ היא ענתה לה בטלפון. קמתי והסתכלתי במראה, ולא האמנתי שככה אני נראית. ואלוהים, אם ככה זה ביום הולדת שבע-עשרה, איך זה יהיה ביום הולדת שמונה-עשרה? ״הבאתי לך מתנה קטנה, מאבי.״ המאפרת הביאה לי טבעת שחרוטה עליה התאריך יום הולדת שלי.
ה-14/9. בדיוק מחר. ״וואו. תודה לך.״ אמרתי וחיבקתי אותה והיא צחקה. ״טוב, חשבתי שהיא גם תתאים לך עם השמלה. בגלל זה הבאתי לך דווקא אותה.״ צחקנו עוד קצת ואז אימי נכנסה. היא הייתה לבושה בשמלה שחורה מנצנצת שתפורה למידותיה, עם כפפות שחורות ארוכות שמתאימות לשמלתה. שיערה הבלונדיני אסוף בגולגול מפואר ועיניה הכחולות בוהקות משמחה. תמיד אמרתי שקיבלתי את צבע העיניים שלי ממנה, את היופי פחות. שיער חום גלי ופנים חסרות צבע מנומשות, לא משתוות ליופי של אימי. ״מאבי, את פשוט מהממת!״ היא חיבקה אותי וסרקה את המראה שלי. ״תודה אמא, את יודעת במקרה אם אליף ויאז
הגיעו?״ שאלתי והיא חייכה. ״ממ..לא שידוע לי. אבל ביקשתי מהשומרים בכניסה שישר יכניסו אותם לכאן בלי בעיות. אבל העיקר החברים של אח שלך כאן כבר.״ סלואן הזמין אותם בכלל? ״אני מקווה שלא יהיו בעיות איתם ועם אחיך, ביקשתי בפירוש שמשקאות מסוימים יינתנו רק למבוגרים. אני לא צריכה צרות עכשיו.״ היא הרגיעה אותי קצת, למרות שבתוך תוכי ידעתי שאחי לא יעשה דבר כזה בחברת האנשים של הוריי, הוא לא כזה גרוע. ״את רוצה אולי לנשנש משהו לפני?״ אימי שאלה. ״לא, תודה. אני לא רעבה במיוחד.״ חרדה צצה בעיניה. ״אוקיי מאבי. אבל תאכלי משהו..בסדר?״ אמרה וליטפה את לחי. ״אנחנו כאן!״ יאז ואליף נכנסו בדיוק לחדר בשמחה. והן היו לבושות מושלם. אליף הייתה לבושה בשמלת צהובה קצרה וזוהרת ויאז הייתה לבושה בחולצת בטן מכופרת לבנה עם חצאית דיסקו קצרה ומגפיים ארוכים בצבע כסף. ״וואו. אתן לבושות מושלם.״ אמרתי בזמן שהם נכנסו. ״ניסיתי להגיד ליאז שזאת לא מסיבה רגילה, אבל-״
״יש לי את הסגנון שלי. את בטח גברת אלקובי, נכון? וואו אני מתה על השמלה שלך היא בדיוק בשבילך.״ יאז התחילה לפטפט עם אימי אחרי שקטעה את אליף. ״אז, מתי יוצאים?״ אליף שאלה. ״אני לא יודעת למה צריך לחכות אפילו. אמא שלי סתם רוצה משהו קיטשי. אבל אני נשבעת שאני אצא בלי להגיד לה בכלל.״ אליף צחקה איתי. ״היא גם מצאה לה חברה חדשה.״ היא הצביעה על יאז ועל אימי שצחקו. ״שנלך אז?״ אליף אמרה וקראתי ליאז. ״אה בנות, אנחנו באמצע שיחה כאן אני עוד מעט אבוא.״ ענתה וחזרה לאימי. ״אני מקווה שאני לא אפול במדרגות עם השמלה הזאת..״ מלמלתי ואליף צחקה. ״את נראית מושלם. השמלה נראית יותר טוב שהיא עלייך.״
״גוון השמש הזה מחמיא לך מאוד.״ החזרתי לה. ״אני רואה מה את עושה-״
״וואו בנות. אתן נראות..מהמם. תגידו ראיתם במקרה את יאז?״ דקס קטע אותה ושאל. ״היא למעלה, שקועה בשיחה על שמלת מעצבים. אנחנו לא הצלחנו לשכנע אותה לבוא איתנו אז בהצלחה לך.״ עניתי לו והוא עלה במדרגות. ״מאבי, את נראית נהדר הערב. בדיוק כמו אימך.״ איזה מישהו שאני לא מכירה אמר לי. וברצינות, הוא יכול להיות אבא שלי. ״תודה. מקווה שתהנה.״ אמרתי ואני ואליף המשכנו להתקדם. ״אולי פשוט נבריז? גם ככה זה רשום ברשימת היעדים שלך. עוד יעד יסומן בוי״ הצעתי לה מרוב הלחץ. ״השתגעת? זאת המסיבה שלך. את אמורה להנות, מאבי.״ החזיקה בידי. ״אני כבר חוזרת. אני הולכת לשירותים, טוב?״
״חכי אני אבוא איתך-״
״אין מצב מאבי. את נשארת כאן. את לא באה איתי לשירותים כשאת בשמלה כזאת.״ אמרה והלכה אחרי שקטעה אותי. אוף.
רואן
מי רוצה בכלל לחגוג את היום הולדת שלו ככה? בלי שום עניין או מעש, אנשים שבאו רק בגלל שהם שותפים עסקיים או לקוחות מכובדים. דברים של עשירים. אני יודע את זה, כי לפני כל החרא אני הייתי כזה לעזאזל. וסלואן אמר לי לבוא, ישר עניתי כן כי פאק. זה אולי אנוכי מצידי, אבל באתי בשבילה. בשביל מאבי.
לא הייתי מתנגד לעוד הזדמנות לראות אותה. ״דקס אובססיבי אליה, מישהו צריך להגיד לו שישחרר קצת.״ סלואן מלמל לאחר שדקס הלך. לטענתו, הוא היה צריך להגיד משהו ליאז. ״סלואן, הוא אוהב אותה גם אם הוא לא מודה בזה. אל תשכח שיש להם עבר ביחד. אי אפשר לשפוט אותו.״ הסברתי וסלואן עשה פרצוף נגעל. ״ממתי אתה מדבר ככה?״ שאל וצחק. ״אתה נהיית כזה משעמם בזמן האחרון, אתה יודע? לא שותה, לא משתמש.. מה נסגר?״ שאל במבט חשדני. ״לא קרה כלום. פשוט החלטתי לקחת את עצמי בידיים,״ הוא גיחך ובלעתי גוש. ״מה שתגיד. אבל אני בסוף אגלה את זה. טוב חכה לי כאן,״ אמר והלך. אלוהים, רק שלא יגלה את זה בזמן הקרוב, אבל אני בטוח שהוא יגלה אחרי המבט שדפקתי לאחותו כשראיתי אותה.
עומדת שם באמצע המסיבה שהיא שלה לבד, והיא נראית כאילו היא בכלל לא שייכת לכאן. עם שמלה כחולה בעלת שרוולים ארוכים עם שובל ארוך מהידיים בצבע כחול, ומחשוף באזור הכתפיים. היא נראית כמו חלום, חלום שזה חטא לחלום. מייד התקרבתי אליה, וכשהיא ראתה אותי, חיוך קטן עלה על פניה. ״ממתי ילדות יום הולדת נמצאות לבד?״ אמרתי בחיוך. ״מעכשיו, כנראה.״ היא גיחכה קצת. ״תני לי לנחש, את לא מכירה כאן אף אחד, נכון?״
״אם לא מחשיבים משפחה וחברים, אז כן. איך לי שום מושג מי כל אלו.״ אלוהים, רציתי לנשק אותה. ״הו, מאבי. מזל טוב.״ איזו מישהי התקרבה אליה ואמרה לה והעיפה לי מבט נגעל. ״תודה.״ ענתה לה בחיוך קטן והאישה הלכה. ״אני מכירה אותה מהסיפורים של אמא שלי והיא..לא הכי נחמדה נגיד ככה.״ היא צחקקה קצת ושיחקה בידיה במבוכה. ״את מהממת,״ שמעתי את עצמי פולט. ״אני מרגישה שאני נראית מוגזם..״ היא הסמיקה. ״אולי זה מוגזם, לא למדתי אופנה. אבל את מהממת, אוקיינוס.״ המשכתי לשכנע אותה. ״אני-״
״אואה. באתי בזמן לא טוב?״ דקס שאל וגיחך. ״לא, אתה לא מפריע. מצאת את יאז?״ מאבי שאלה. ״היא עוד מעט תבוא עם אליף,״ אמר ושפשף את עיניו.
מאבי
״סלואן?״ רואן הוסיף. ״התגעגעתם אליי?״ בדיוק הוא הגיע. ״וואו חנונית, את נראית טוב.קצת מוגזם, אבל רואים שזה הטעם של אמא״ אמר והסתכל עליי. ״תודה.״ עניתי לו בחירוק שיניים.
״טוב אז אני אלך לחפש את החברות שלי..תהנו אני מניחה.״ התחלתי ללכת לעבר איפה שחברות שלי אמורות להיות, ואז נכנסתי לאיזה מסדרון צדדי שמוביל לשם עד שהרגשתי שמושכים לי את היד. ״אוקיינוס,״ רואן קרא. ״את לא מוגזמת.״ אמר וחיוך קטן עלה על שפתיו. ״אני יודעת..אני רגילה כבר לא להקשיב לו.״
״לא אוקיינוס, לא התכוונתי אליו. את לא מוגזמת..את לא מוגזמת כי..את לא יכולה להיות כזאת. לא משנה כמה תנסי, את לא יכולה. כי זאת את. מבינה?״ הנהנתי וליבי דהר. והשתיקה המביכה שנוצרה לא הקלה על המצב. ״תקשיבי..רציתי להביא לך את זה.״ הוא קטע את השתיקה והוציא מכיסו קופסא קטנה. ״אל תפתחי אותה עכשיו, בסדר?״ אמר כשהושיט לי. ״אז מתי?״ שאלתי. ״אני אגיד לך.״ חייך ומד הסקרנות שלי עלה. ״תודה, אני מעריכה את זה. גם אם אני לא יודעת מה יש בפנים.״
הוא הסתכל על שפתיי, ולרגע חשבתי שהוא ינשק אותי.
עכשיו, רציתי באיזה מקום. רציתי שזה יקרה. הרי זה מה שתמיד קורה, לא? תחשבו שוב. זה לא קרה. הבעת ייאוש עלתה על פניו והוא הלך. אוף.