פרק ארבע~מה נסגר?

318 16 0
                                    

מאבי
״אוקיי. בלי פאניקה, מאבי. אבל יש סירטון מאוד ויראלי כרגע ברשת.״ אליף ניגשה אליי לפני השיעור עם הטלפון שלה.
״זה קשור לאחיך.״ אמרה והושיטה לי את הטלפון, והפעלתי את הסרטון. סלואן רוכב על אופנוע שאלוהים יודע מאיפה השיג.
והוא רוכב בתוך..כלוב? בעצם, יש איתו עוד מישהו. הם מתחרים.
״בלי פאניקה..״ אליף הזכירה לי ופתאום סלואן נפל מהאופנוע בסירטון והבחור שהתחרה איתו עוזר לו. רואן. העצבים שלי עלו. הוא שיקר לי ואני עזרתי לו לתקן את הבעיות שלו. העיקר גיביתי אותו היום בבוקר כשסיפר להוריי שהוא נפל במדרגות.
ורואן. הוא גם גרם לאח שלי לשבור רגל וגם לקח לי את כתבי היד שלי?! זה עבר כל גבול. ״מאבי? מאבי מה את עושה—״ אליף רצה אחרי בזמן שניגשתי אל ראש החבורה המגעילה של אחי. ״נתחיל מזה שתחזיר לי את כתבי היד שלי.״ אמרתי בעצבים והוא הוציא מתיקו חבילת דפים בחיוך. ״קראת אותם?״ שאלתי וניצוץ הופיע בעיניו הכחולות. ״את ככה מכירה אותי, אוקיינוס?״ שאל בחיוך.
ברור שהוא קרא אותם. אלוהים, איזה מביך. ״תביא לי אותם.״ אמרתי במבוכה והוא הושיט לי אותם. ״איפה השאר?״ שאלתי כשראיתי שלא כל הדפים כאן. ״אצלי. ״ אמר בחיוך. ״רואן, תחזיר לי אותם.״ התעצבנתי. ״לא עד שאני אסיים לקרוא. בחיי, הכתיבה שלך—״
״לא מעניין אותי מה אתה חושב על זה. אמרתי שתחזיר לי אותם אז אתה תחזיר לי.״ קטעתי אותו. ״אני מקווה שזה שמור לך על מחשב או דיסק-און-קי. כי אני לא מתכוון להחזיר לך אותם בקרוב.״ כן. זה בהחלט היה שמור לי על המחשב, אבל הטיוטות הראשונות היו על הדפים, שתמיד חזרתי אליהם. ״הם לא פה. הם אצלי בבית.״ אמר וחטפתי חום. ״אז אתה מחר תחזיר לי אותם. ובנוסף, אתה חתיכת שקרן.״ הוספתי בעצבים. ״מה עכשיו?״ אמר באדישות. ״גיליתי על עסק האופנועים שלך ושל אחי דרך סרטון. ובמיוחד על איך הוא שבר את הרגל.״ הוא התחיל לצחוק. ״כן אני מנסה לברר איך הוא נפל מהאופנוע ההוא. אבל איך יצאתי בסרטון? חתיך?״ התגרה בי. ״כאילו אתה היצור הכי מכוער בעולם כולו. בעיקר עם הקסדה.״ הוא הרים את גבותיו. ״את שנייה איתי ואת כבר מתקלקלת,אוקיינוס.״ גיחך. ״אף אחד לא יכול לקלקל אותי. עכשיו, תביא לי מחר את כתבי היד שלי, ותנסה כמה שפחות שאחי לא יתערב בדברים האלו. נמאס לי לשחרר אותו בערבות מהמעצרים שלו.״ הצבתי עובדה והלכתי. ״כל-כך נועזת, אחותי.״ אליף אמרה וצחקה. ״אני עצבנית.״ עניתי בכנות, בידיעה שכל זה בגלל גבר אחד, רואן.
רואן
״יום אחד, את תראי את זה. את מה שאני רואה.״ הוא התקרב אליי באכזבה. ״כשתקומי בבוקר ותסתכלי במראה, את תראי את הדבר הכי יפה בכל העולם כולו.״ הוא נישק אותי, ואני הרגשתי בית.
לא הבית שהוריי המאמצים נתנו לי, לא הבית שאחי נתן לי.
אצלו. אצלו היה הבית.״ המשכתי לקרוא את אחד מהדפים של מאבי בשיעור מדע. ״אוקיי תלמידים. יש לי הודעה חשובה בשבילכם.״ המורה לוסי פתאום אמרה. ״מעכשיו, בשיעורי הליבה ומקצועות המדע, אתם תתחברו לאחת מכיתות המצוינות של שכבה י״א.״ הכריזה והכיתה התחילה להרעיש. ״מכיוון שהממוצע הכיתתי הוא..לא מספיק, החלטנו לחבר את הכיתה שלכם, י״ב 3, לכיתה י״א 1, הכיתה המובילה של שכבה י״א. ככה שתוכלו לעבוד על החומר ביחד, כי אתם לומדים בדיוק מה שהם לומדים עכשיו.״
היא המשיכה. ״איכס. את רוצה לחבר אותנו עם החורשים האלו?״ אחד התלמידים אמר. ״זאת ההחלטה של ההנהלה. לא שלי. אם זו הייתה החלטה שלי, לא הייתי מעמיסה עליהם.״ ענתה לו והכיתה השתתקה. ״כמובן שכל אחד מכם יוצמד לתלמיד אחד שילווה אתכם. איתו תיפגשו, תעשו שיעורים ועבודות הגשה.״
״מעולה. אז יש מצב את מצמידה אותי לאחי הקטן? את תחסכי הרבה.״
״זה מחולק לבנים,בנות. ללא קשר משפחתי. כל אחד לפי החיבור הרלוונטי שההנהלה החליטה.״ אמרה ענתה באדישות.
״אנחנו עכשיו נלך לכיתה. אני מצפה מכם שתתנהגו..יותר טוב מאיך שאתם מתנהגים ברגיל.״ אמרה וכולנו קמנו.
כשהגענו לכיתה, עיניי נדהמו. זאת הכיתה של מאבי.
אלוהים. זה לא ייגמר טוב. נכנסנו לכיתה שלהם, וראיתי אותה כותבת בזמן ששיערה החום הארוך והגלי אסוף בקליפס, וכשהיא הסתכלה עליי בעיניה הכחולות, הייתה לה הבעה של הלם. כי לא נהגתי ביום-יום שלי להתקרב לאגף הזה. ״תלמידים, זאת כיתה י״ב 3. אני יודעת שתקבלו אותם יפה, הכיתה הזאת תצטרף אלינו השנה למרבית השיעורים. ועכשיו אני אחלק לכם את השיבוצים.״ המורה שלהם שאין לי מושג איך קוראים לה אמרה. ״מארק, אתה יושב בסוף עם מאיה. ברוּקלין, אתה עם אנה, תאיה, את עם קאי, סלואן עם אליף—״ המורה שלי קטעה אותה. ״סלואן לא הגיע היום.״ אמרה בחיוך ומאבי ואליף נדהמו מהבחירה. ״טוב. רואן, אתה עם מאבי.״ ומאז כל מה שהמורה המשיכה להגיד נעצר. אם חשבתי שזה גרוע, אז עכשיו זה פי מיליון יותר גרוע. פאק. ״אז אני מניח שאנחנו שותפים עכשיו.״ אמרתי וזכיתי לקבל ממנה גלגול עיניים. ״טוב, אני אומרת מראש-אם אתה לא מתכוון לעשות את העבודות האלו איתי פשוט תגיד ואני אעשה אותן לבד בשביל שנינו.״ אמרה ברצינות. ״אוקיינוס, את יודעת שמאחורי כל מה שאת רואה עליי מבחוץ, יש בי גם צד טוב, כן?״
״מה בדיוק טוב בך? הסמים האלו?״
״הם עוזרים לי לתפקד. את לא יודעת למה זה הגיע למצב כזה.״
״כן. אני בהחלט לא יודעת למה. כמו שאני לא יודעת למה אחי משתמש בזה.״ דמעות נצצו בעיניה. ״את יודעת שאין אחד שלוקח את הדברים האלו סתם, כן? משהו הוביל אותי לזה.״
״אני יודעת. וזה הורג אותי כי החיים שלנו טובים, אף פעם לא היה חסר לנו משהו. אני לא מבינה למה.״ היא הוציאה נייר מהתיק וניגבה את עיניה. ״שיברון לב אולי...נטישה כלשהי..טראומה..יש מלא סיבות לזה, לצערי.״ הסברתי והרגשתי אשמה.
״מה שלך, לדוגמא?״ הופתעתי משאלתה. כי אף פעם היא לא הראתה שאכפת לה ממני. ״זה..מסובך. זה לא לעכשיו.״
מה אני אגיד לה? אמא שלי עזבה אותי בגיל חמש עשרה בזמן שמישהי שמאוד אהבתי בגדה בי? בזמן שהייתי צריך אותה יותר מכול? שהיא עזבה אותי ואת אבא שלי לטובת ילדים אחרים ולמישהו אחר? שהאימהות החורגות שלי מטרידות אותי? לא.
״זוהי חלוקת המקומות. העבודה הראשונה שלכם, תלמידים, היא בעצם לדבר על נושא שקשור למדע וטבע בצורה כלשהי..ולהציג בכיתה. אתם מוזמנים להתחיל לעבוד.״ ראיתי את הגלגלים בראשה של מאבי מתחילים לעבוד, והיא התחילה לכתוב במחברת שלה. ״איזה נושא אפשר לעשות בכלל? אני גם ככה לבד כי סלואן לא הגיע היום.״ אליף לחשה למאבי. ״תעשי על החור באוזון .״ הציעה לה. ״אז על מה אנחנו עושים?״ שאלתי. ״התחממות גלובלית. קראתי על זה ספר, זה בדיוק הנושא שהם מחפשים.״ הסבירה לי. ״אני בא היום לראות את סלואן, אפשר להתחיל לעבוד אז.״ אמרתי והיא צחקה. ״אין מצב אתה נכנס לחדר שלי שוב, חתיכת גנב.״ אמרה בכעס. ״אני גורם לך לרדת מהפסים, אוקיינוס?״ אמרתי והיא הסמיקה. ״תפסיק כבר לקרוא לי ככה. מה זה בכלל אומר?״
״זה סוד.״ עניתי והיא המשיכה לכתוב כל מיני דברים במחברת שלה. ״מאבי.״ אליף לחשה לה והושיטה לה פתק. ״הסופ״ש? אליף, זה מסובך.״ מאבי אמרה ואליף צחקה. ״הבטחת.״ אמרה אליף וחזרה לענייניה. ״אז מה קרה?״ שאלתי. ״כלום.״ ענתה והמשיכה בעיסוקיה, בזמן שאני חושב לעצמי איך נעבור את זה.

הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1Where stories live. Discover now