נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

18

•●•

את זמנו הפנוי המועט העביר הארי בשיטוט בין דפיו של ספר השיקויים של הנסיך חצוי הדם. הוא גילה בו מספר לחשים, וניסה אותם על אנשים תמימים ברחבי הטירה. אף אחד מהלחשים לא התגלה כמזיק, ורובם התבררו כמשעשעים ותו לא. הארי אפילו מצא בספר השיקויים לחש שימושי למדי, מופליאטו, שמילא את אוזני הסובבים בזמזום מטריד שאפשר להארי, רון והרמיוני לדבר ביניהם בנחת וללא חשש מציתות.
אחד הלחשים שהארי מצא בספר השיקויים של הנסיך היה הסקטומסמפרה. הוא השתוקק לנסות אותו, וחיפש הזדמנות להשתמש בו. למרבה המזל, הזדמנות כזו הגיע ימים ספורים לפני המשחק נגד רייבנקלו.
הארי מצא את עצמו צועד לבדו מחדר המועדון לארוחת הערב, וניצל את המצב על מנת לחפש את מאלפוי ופרסי במפת הקונדסאים. הוא מצא את פרסי יושב באולם הגדול ישב עם טד סטטסון וצ'ארלס וינדזור. הארי הניח לו ועבר לתור בעיניו אחר מאלפוי. לרגע הארי לא מצא אותו, והניח שהוא נמצא בחדר הנחיצות, אלא שלבסוף הארי גילה אותו בחדר שירותים בקומה השישית. הארי כמעט התנגש בחליפת אביר כשראה מי מלווה את מאלפוי; זו היתה לו אחרת מאשר מירטל המייללת.
הארי מיהר במורד מדרגות השיש ואז רץ לאורך הקומה השישית, עד שהגיע אל חדר השירותים. הוא הצמיד את אוזנו אל הדלת, אבל לא הצליח לשמוע כלום.
הארי פתח בזהירות את דלת חדר השירותים, ולעיניו הנדהמות גילה את מאלפוי, שעון על הכיור וראשו מורכן. כל גופו רעד, ומבעד למראה ראה הארי שמאלפוי בוכה - ממש בוכה - ודמעותיו זולגות על פנים חיוורות לתוך הכיור המלוכלך.
"די, די," ניחמה אותו מירטל בקול מלטף. "ספר לי מה קרה.. אני יכולה לעזור.."
"אף אחד לא יכול לעזור לי," אמר מאלפוי בהשתנקות. "אני לא יכול.. לא מסוגל.. זה לא יצליח.. ואם לא אנסה בקרוב.. הוא איים להרוג אותי.."
ואז מאלפוי הרים את מבטו. הוא הציץ במראה, וראה מעל כתפו את הארי מתבונן בו.
מאלפוי הסתובב באחת ושלף את שרביטו. הארי שלף גם הוא את השרביט שלו בתנועה מכנית של רובוט.
הלחש של מאלפוי החמיץ רק במעט את הארי ופוצץ כיור מאחוריו. הארי צעק "לוויקורפוס" ומיהר להתכופף כדי להתחמק מסילון אור צהוב שמאלפוי שיגר משרביטו.
"קרוש - " התחיל מאלפוי לצעוק.
"סקטומסמפרה!" שאג הארי וכיוון את שרביטו על מאלפוי.
סילון האור חתך את האוויר ופגע במאלפוי. הארי הביט באימה וראה את הכישוף פוער, כמו בהילוך איטי, חתך עמוק בחזהו של מאלפוי. מאלפוי שמט את שרביטו, תפס בחזהו המדמם ואז התמוטט לרצפה, מחרחר.
"לא!" אמר הארי, אדרנלין ופאניקה גועשים בדמו. "לא, תעצור, מספיק, די!". הארי היה מודע רק בקושי כשרכן לצידו של מאלפוי וניסה בכוח לעצור את הדימום הנורא.
"רצח! רצח בחדר השירותים!" יללה מירטל בקולי קולות.
"הצילו! עזרה בבקשה!" צעק הארי. הוא כיוון את שרביטו אל מאלפוי וניסה למלמל "התחיא" ללא הועיל; דמו של מאלפוי המשיך להתערבב במים שהציפו את רצפת השיש של השירותים. הארי זרק את השרביט הצידה וניסה, כמו מאלפוי עצמו, לעצור את שטף הדם.
"רצח!" צרחה מירטל. נראה שהיא ממש התמוגגה מהמצב. קול קטן במוחו של הארי חשב לעצמו שאולי היא פיתחה הנאה מסויימת ממקרי רצח בשירותים שלא כוללים אותה, אבל הארי מיהר לדחוף את המחשבה הצידה.
צעדים מהירים נשמעו מהמסדרון, ודלת חדר השירותים נפתחה בטריקה. כל כך הוקל להארי לראות שם אדם נוסף, שאפילו לא היה לו אכפת שהאדם הזה הוא סנייפ.
סנייפ סרק לרגע את החדר בעיניו השחורות הקרות. בלי לבזבז זמן הוא התיישב על ברכיו והחל להעביר את שרביטו לאורך חזהו של מאלפוי.
הארי צפה בתדהמה בגלד נרקם על הפצע. מאלפוי, שעד אותו הרגע תפס בחזהו כמו אדם טובע המנסה לאחוז קרש הצלה, נרגע אט אט. סנייפ כנראה עשה משהו, כי מאלפוי נרדם בשינה מכושפת, וגופו הרפוי עלה וירד בשלווה.
דקות נוספות חלפו, ונראה שסנייפ השתלט על המצב. הארי לא העז לזוז, ואפילו לא חשב על לנסות לברוח משם (כפי שבוודאי היה חושב בכל מצב אחר לנוכח ההבעה הרצחנית על פניו של סנייפ). לבסוף, סנייפ התרומם ונעמד על רגליו.
"את," הוא ציווה והביט במירטל. "לכי לקרוא למדאם פומפרי ולמינרווה, ואז חיזרי לחדר השירותים שלך."
מירטל הנהנה הנהון יחיד וריחפה משם במהירות. הארי שמע אותה זועקת בדרכה החוצה "רצח בחדר השירותים בקומה השישית!".
זה לא שיפר במיוחד את מצב הרוח שלו.
"פוטר," אמר סנייפ. הארי שנא את האופן שבו הוא מתח את המילה, מגלגל אותה על לשונו בהנאה לפני שנתן את פסק הדין. "לא ידעתי שאתה מכיר לחשים אפלים כל כך."

•●•

הארי קיבל עונש, בכל שבת עד סוף השנה. הוא ספג בשתיקה, כמעט בברכה, את ליגלוגיו של סנייפ ואת צעקותיה של פרופסור מקגונגל, ואפילו את גערותיהם ההמומות של רון והרמיוני. הארי רק שמח שפרופסור דמבלדור לא נמצא, כי ידע שלא היה עומד במבט המאוכזב בעיניים הכחולות של המנהל.
השבועות המשיכו לחלוף בקצב מסחרר. הארי המשיך לבדוק בכל ערב את מפת הקונדסאים, ולו רק כדי לראות האם כבר שיחררו את מאלפוי מהמרפאה.
זה בדיוק מה שהארי עשה בזמן בצעד לעבר חדר המועדון בדרכו חזרה מהעונש של סנייפ. השעה היתה כמעט חצות הלילה, ולכן הארי לא הופתע מכך שלא פגש אנשים בדרכו. הוא השגיח בעיניו על הנקודות של פילץ' וגברת נוריס, ועשה עיקוף גדול כדי להימנע מהם. הדבר האחרון שהוא צריך זה עוד עונש.
הארי כבר עמד למחוק את המפה הקסומה מגליל הקלף הישן, כשראה פתאום משהו שהפתיע אותו.
על יד האגם ניצבו שתי נקודות קטנות. אחת מהן היתה הרמיוני גריינג'ר, והשנייה רון וויזלי.
מה שהפתיע את הארי אפילו יותר היו שתי הנקודות האחרות שלכדו את עינו, וניצבו לא רחוק מרון והרמיוני; פרסי ג'קסון ובסי.
מה לכל הרוחות קורה פה?

אני רוצה לתקן פרט קטן - פרסי היה אמור לסיים מזמן את הלימודים בהוגוורטס, אבל בגלל שהוא החסיר את רוב השנה השישית שלו, הוא נאלץ לעשות אותה שוב. זו הסיבה שהוא שנה אחת מעל הארי, ובכל זאת הוא כבר בן 18.
תודה לtahel1234567 שהאירה את תשומת ליבי לבעיה הזו, וככה איפשרה לי לפתור אותה.
בכל מקרה, מקווה שנהניתן מהפרק:)
נ.ב זה היה סבל פרק. לתמצת ספר זה לא כיף.
אגב, השבוע הייתי בקורס כתיבה ההוא שהזכרתי בתחילת החופש, והוא היה פשוט מדהים. אחת החוויות הכי טובות בחיים שלי. אז בגדול עכשיו אני שמחה. וזה סתם דבר שנחמד לי לשתף ב1 וחצי בלילה.