הזאבים שלי

פרק 36

נ.מ לוגן
אני יושב במשרד שלי בבניין המאפיה וחושב על הכל ועל כלום.
ידי מגרדת באופן בלתי מודע את הצלקת שמתנוססת על כל פני והמילים של ריין לא יוצאות מראשי
"אתה עדיין הבחור שאני אוהב. וזה לא מוריד לי ממך או בולשיט אחר. אני אוהב אותך כל כך.
צלקת לא תשנה את זה. להפך אתה סקסי ככה."
החיוך העדין שהיה על פניו חרוט לי בזיכרון.

ההבנה הזאת.
ההבנה הזאת שמצאת אדם שיקבל אותך לא משנה מה.

ההבנה הזאת שמצאת אדם שיחבק וינחם.

ההבנה הזאת שמצאת את האדם.

האדם שאתה רוצה לחיות איתו לנצח.
עברו יומיים מאז קבלת התואר של ריין והוריי עזבו את הבית.
אני זוכר את זה במדויק, את השיחה העצובה של אלכס וריין ואת החיבוק שריין חיבק את סבסטיאן, שנרתע מזה קצת.

----
"מה זאת אומרת אתם עוזבים?!" ריין שאל ברטנה את אלכס
"אתם לא יכולים! זה הבית שלכם!" הוא חיבק את אלכס ולא עזב.
אני והאחים ישבנו בצד, צופים בו בעצב.
"קטני.... תקשיב. זה הבית של הקאפויים, האלפאות. אני וסבסטיאן כבר לא בשלטון, אנחנו בפנסיה. בעבודה הזאת זה מגיע מוקדם."
אלכס הסביר וריין התרחק ממנו במקצת.
"אני רוצה לדעת את הכתובת שלכם ואני אבקר אתכם כל שבוע." הוא קבע בקול החלטי ואני והבנים הבנו שהוא יגרור אותנו לבית הקטן בפרוורים כל שבוע
"בסדר, רק אם אתה מביא מהמוקפץ הטבעוני המדהים שלך." אלכס השיב וריין הנהן.
------

מאז הבית שלנו.
ריין לא בדיוק מבין את הרמזים.
לקחנו אותו לדייט יפה,
היינו בקבלת התואר שלו,
אנחנו מפנקים אותו מלא לאחרונה,
אנחנו שוכבים מלא,
ואפילו דיברנו על זה בקשר התלפטי הפתוח.

אנחנו עומדים להציע לו נישואים.

בעוד חמישה ימים, ביום שבת אנחנו נכרע ברך בקרחת היער האהובה עליו ונקבל אותו לנצח.

דורין נכנסה למשרד שלי, מוציאה אותי מההרהורים  שלי.
"היי לוגן? איך אתה?" היא שאלה בקול העדין שלה.
למרות שהיא דודה שלי היא גדולה ממני רק בחמש שנים.
ראיתי אותה גדלה לאדם המתחשב והעדין שהיא היום, מוקפת מכל עבר בגברי מאפיה מאיימים שירצחו בשבילה.
"אני בסדר דורין, איך את וליאה, ועוד יותר חשוב מה שלום לייט* שלי?" שאלתי
היא הסמיקה במיידית.
למרות שאנחנו משפחה של גייז, בכל מובן המילה, היה לה מאוד קשה לצאת מהארון.
אבל ביום בהיר אחד היא באה לארוחת שישי אחוזת יד עם אישה גבוהה ומרשימה שנראתה ההפך הגמור ממנה והכריזה עליה כחברה שלה.
כמובן שהבנו מיד את המצב ובירכנו אותה וחיבקנו אותה אבל סבסטיאן נשאר חשדן.
הוא לקח את ליאה לשיחה, כי הרי גם אם היא אישה, היא צריכה להבין שעם משפחת אולריק לא מתעסקים.

סבסטיאן יצא מהשיחה מרוצה ומאז ליאה היא חלק מהמשפחה.

הן יוצאות כבר חמש שנים.
"נהדר!" היא אמרה בשקט.
"ולייט ממש מתגעגעת אליכם, אתם צריכים לבוא יותר."
לייט היא בת הדודה המרדנית שלי. אני מתייחס אליה כמו דוד ולא בן דוד אבל זה לא משנה.
ליאה ודורין אימצו אותה לפני שנה ומאז יש טינייג'רית בת 15 שעושה מה שהיא רוצה במשפחה.
אמנם דורין וליאה לא נשואות (עקב הטראומה הכבדה של דורין מנישואים) אבל הן מתחזקות בית טוב.
"למה את פה?" שאלתי, מרים גבה.
"כלום..." היא מלמלה
"רק ש.... אלכס רצה שאני יודיע לך ולבנים לבוא למועדון 'סוואנה' הלילה."
"מה יש לנו לעשות במועדון 'סוואנה'?" שאלתי.
זה אחד ממועדוני החשפנות שלנו.
אין שום סיבה שנלך לשם.
בעיקר כשאנחנו מתכוונים להציע לריין נישואים.
"הם רוצים שתהיו שם." היא פלטה
"הם?" שאלתי בעניין והיא כיסתה את פיה במבוכה
"אמרתי יותר מידי, ביי לוגן!" היא ברחה מהחדר.