נ.מ. לוגן
"מה אמרתם?" הוא הרים את ראשו ממסך הטלפון שלו וגירש שערות שנכנסו לעיניו.
"אמרנו שנשמח לקחת אותך לדייט." חזרתי על הדברים שטום אמר לפני חמש שניות
"דייט?" ריין מלמל בחיוך מבויש
"כן,דייט." אייס גיחך
"יש לנו יום חופשי היום ולך אין שיעורים לכן חשבנו לקחת אותך היום לדייט" טום חייך
"אני אשמח!" ריין אמר בהתלהבות וקם מהכיסא "מתי?"
"חשבנו לקחת אותך כל אחד למקום בנפרד. ולכן תתכונן, אני גונב אותך ראשון," קמתי ונעמדתי מולו "קדימה לך להתלבש." ריין חייך חיוך ענק עכשיו ורץ במהירות למעלה.
"אתם הכנתם הכל?" שאלתי את הבנים והם הנהנו, הסתובבתי והלכתי להתארגן.
---
"אני מתרגש!" ריין קרא תוך כדי שהוא סוגר את דלת הרכב
"יופי, זה טוב." אמרתי ונכנסתי אחריו, מתניע את הרכב.
"לאן אנחנו הולכים לוג?" הוא שאל
"לוג?" הרמתי גבה
הוא השפיל את מבטו "אממ...כן...לוג.. פשוט חשבתי ש...בגלל שלכם יש שמות חיבה בשבילי אני צריך גם בשבילכם..." הוא חייך והרים את עיניו
"זה חמוד מאוד בייב, אבל... לוג? באמת?" העיניים שלו נצצו בהתלהבות "אז זה מעצבן אותך?" הוא שאל, נועץ בי מבט
"שום דבר בך לא מעצבן אותי." עניתי בכנות מתרכז בדרך המפותלת
"אפילו לא קצת?" הוא שאל בקול המום
"מממ..." חשבתי לרגע "רק רואן"
ריין שתק והסתכל עליי במבט מבולבל
"רואן מעצבן אותך?"
הנהתי
העיניים שלו התכווצו ואז הוא פתח בצחוק
פשוט צחק ולא הפסיק.
לא הבנתי למה, אבל התענגתי על הצליל הקטן הזה
"רואן מוסר שהוא גם לא אוהב אותך כלכך."
גלגלתי את עיניי
"בחזרה למקודם, לוגן. לאן הולכים?"
חייכתי חיוך שומר סוד
"למקום מיוחד."
ריין גיכח
"למה הוא מיוחד?"
"כי הוא המקום האהוב עליי."
ריין השתתק והסתכל עמוק בעיניי
"אני ממש רוצה להגיע כבר."
-------
החניתי את הרכב ויצאתי ממנו, פותח לריין את הדלת ואוחז בידו.
"מגיל תשע אני מגיע לפה. זה הבית השני שלי. כל פעם שהייתי צריך לפרוק עצבים,לבכות או לריב הייתי בא לפה." לחשתי, יודע שהוא שומע בכל מקרה
הוא הידק את האחיזה בידי וחייך.
דחפתי את דלת הזכוכית, נכנס למועדון, נותן לריח המוכר להשתלט עליי.
"לוגן." קול צרוד קרא
נתתי לעיני לנדוד מריין לכיוון הקול המוכר.
"פול, כמה טוב לראות אותך."
הבעלים של המקום הידוע בשם פול הנהן אליי.
הבחור הזה היה האבא השלישי שלי מאז ומתמיד.
"אני רואה שאתה פה עם הבחור שלך." הוא חייך
הנהנתי
"ריין, פול. פול, ריין" הצגתי אותם אחד לשני
ריין עזב את ידי וסימן 'אני שמח לפגוש אותך פול.' פול גיכח "שמעתי עלייך הרבה ריין."
הוא החזיר את מבטו אליי וקרץ
"תהנו בחורים."
אחזתי בריין והובלתי אותו דרך המסדרון.
"מה זה?" הוא שאל בפליאה ניצוץ קטן נדלק בעיניו
"זה המקום האהוב עליי." עניתי מניח את ידי על כתפו
"המטווח?"
הנהנתי
"זה מדהים." ריין חייך מאוזן לאוזן
"אנחנו עומדים לירות?"
צחקתי
"כן ריין, אנחנו נירה."
הוא קפץ במקום "אפשר להתחיל???" הוא שאל בקול הכי חמוד ששמעתי בחיי.
"כן, בוא." הובלתי אותו לתא שלי
"ואו." הוא הסתכל על המטרה שנשארה תלויה מהפעם הקודמת שהייתי פה.
"אתה...דייקת בכל יריה." לחש בהתפעלות
הוא בהה במטרה שרק חור אחד נראה עליו, אבל אם מסתכלים עליה מקרוב שמים לב לכל קפלי הנייר, עשרות היריות שיריתי בה בדיוק.
KAMU SEDANG MEMBACA
הזאבים שלי
Manusia Serigalaריין הוא נער מיוחד. הרבה היו מגדירים אותו כנכה דפוק. אבל הוא לא מגדיר את עצמו כך. להפך הנכות שלו עוזרת לו להבין על מי הוא סומך. הוא אילם סלקטיבי. אבל יום אחד מופיעים 3 אנשים מוזרים בתיכון שלו ובמהרה מתחילים לנסות להתחבר אליו. למה? הספר עובר עריכה עכ...
