הזאבים שלי

פרק 3

נ.מ ריין
הם התיישבו מולי ואור השמש הבהיר האיר את גופם,שערם התעופף ברוח הקלה,הם היו חתיכים אני לא אכחיש.
גם נחמדים.
לפחות אליי לפי מה שהבנתי כי לאחרים הם פשוט אדישים.
אבל עזבו.
יש לי שאלות לשאול.
"ריין אתה נראה מודאג...אתה בסדר?" אייס שאל ובחן אותי ללא בושה.
'כן רק רציתי לשאול אתכם כמה דברים' סימנתי.
הם החליפו מבטים אטומים,ואני נשבע לכם שאם היה אפשר לתקשר בתלפטיה זה מה שהם עשו כרגע.
הם בהו בי.
"תשאל..."
טום ענה לי בטון אטום,שיט התחלתי ברגל שמאל.
התחלתי להבין למה מפחדים מהם ומהמשפחה שלהם.
בלעתי את רוקי.
'אני לא מנסה לצאת חצוף אבל...אתם לא אמורים להיות בני 24 או משהו...סיימתם תיכון כבר לפני שש שנים....מה אתם עושים פה?' סימנתי באיטיות,כי הייתי לחוץ.
הם החליפו מבטים עוד פעם
"אנחנו לא נענה לך על השאלה הזאת." הם ענו בטון אטום
'סליחה...' סימנתי במהירות.
הם נראים כועסים מאוד.
'אני מאוד מצטער לא הייתי צריך לשאול כלום ....יום טוב...'
זרקתי את התיק על גבי ורצתי משם.
שיט אני מפגר.
הם יכלו להיות חברים שלי אבל הרסתי את זה.
משום מה אני ממש רוצה להיות בחברתם...
הם היחידים שמדברים איתי...אפילו המורים שונאים אותי.
נכנסתי לשירותים בסערה,בוחר תא אקראי ומתיישב על מכסה האסלה .
אני שונא את עצמי.אני טיפש.
חסר טקט.
בכיתי.
אני מודה בזה אני לא בן אדם רגוע.
אני נעלב ממש בקלות.
הדמעות נפלו מעיני במהירות מכתימות את עדשות המשקפיים.
ניסיתי להרגע.
ניגבתי את העדשות בחולצתי קם מהמכסה.
יש רק עוד שעה אחת לסיום היום.
אני יכול.
יצאתי מהתא רץ לכיתה ומתיישב במושב הקבוע.
שיט הם אמורים לשבת לידי.
מה אני עושה.
זרקתי את התיק על השולחן וחיפשתי בו במהירות.
יופי.
סקץ' בוק ועיפרון פחם.
מושלם.
לצייר גם ירגיע אותי וגם יהווה לי תירוץ לא לדבר איתם.
פתחתי את המחברת והתחלתי לצייר בסיס.
עברו חמש דקות והשעון צילצל,מודיע לכולם להיכנס לכיתות.
כולם נכנסו לכיתה והתיישבו.
חוץ מהם.
המורה נכנסה וסגרה את הדלת אחריה.
"טוב נראה שהם יחסירו מהשיעור הזה." היא מלמלה כאשר לא ראתה  אותם.
ברור כולם מרגישים את הנוכחות שלהם.
"תוציאו מחברות.חזרה על חזקות." נאנחתי והוצאתי את המחברת מעתיק ופותר במהירות וחוזר לצייר.
אפשר לומר שאני גאון מתמטי.
"היי!נו איך קוראים לך." המורה התקדמה לכיווני
"נו מה השם שלך!אה נכון,אתה אילם...לא משנה!" היא נאנחה "למה אתה לא עובד."
הראתי לה את המחברת עם הפתרונות והיא עברה עליה,עינייה נפערות מרגע לרגע.
"יש לך מזל." היא סיננה וחזרה לשולחן המורה.
המשכתי לצייר בשקט עד שהדלת נפתחה בחוזקה והשלישייה נכנסה בסערה,מתקדמים למקום שלהם,שהיה לידי.
טום ואייס התיישבו בחבטה וכך גם לוגן.
התכווצתי והמשכתי לצייר.
הרגשתי תפיחה על כתפי.
לוגן.
התעלמתי ממנו.
הוא המשיך לתפוח ואני המשכתי להתעלם.
הוא תפס בפני בגסות והכריח אותי להסתכל עליו.
'מה?' סימנתי
'למה ברחת?' אייס התערב
'אני לא ברחתי.' גלגלתי עיניים.
'אתה כן.למה?!' טום סימן בגסות המעידה על כעס
'אולי כי ניסיתי להבין למה לעזאזל הילדים של הרוצחים הכי חזקים בעולם מנסים להתחבר אלי בתיכון שהם איזה בני 24 ,מתנהגים אלי יפה ואז מעליבים אותי?!' סימנתי בגסות.
הם נראו....
פגועים?
"זהו זה." טום סינן.
"כולם לצאת." הם דרשו בקול רם ביחד וכל הכיתה הסתכלה עליהם
הם השמיעו צליל דומה ל...נהמה? וכולם יצאו מהכיתה במהירות משאירים אותנו לבד.
"אתה חושב שאנחנו ניסינו להעליב אותך?" אייס שאל והנהנתי.
הם נאנחו והסתכלו עליי.
"טוב אני אומר לו...." טום סינן והאחרים נעצו בו מבט.
עוד סיעור מוחות קצר.
תהיתי האם לברוח אבל אז טום התיישר.
"אנחנו לא נעליב אותך אף פעם. נועדנו כדי להעצים אותך ולעזור לך."
לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"אנחנו נועדנו לאהוב אותך.ואנחנו באמת אוהבים אותך." אייס המשיכו
" אנחנו מיועדים ריין.אתה המיועד שלנו.ולא נוותר עליך."
לוגן סיים.
רגע מה?
נרתעתי לפינה בעודם צופים בי.
'מה זה אומר מיועד?' סימנתי בעודי מנסה לחשוב.
מיועד.
מיועד.
דקה.
פעם קראתי ספרי אנשי זאב ו...
השתנקתי.
"תאמר את זה." אייס ביקש
"אנחנו יודעים שאתה יודע." לוגן הוסיף
'אנשי זאב...' סימנתי והם הנהנו.
אין מצב.
'לא.אתם סתם צוחקים עלי.חוץ מזה אתם לא הומופובים או משהו...' סימנתי במרץ
"איך אנחנו הומופובים?אבא שלנו טרנס ויש לנו שני אבות!" טום מיהר לומר.
לוגן הסתכל על אייס.
"תראה לו." הוא ביקש ואייס חייך קלושות.
"אבל הוא יזכר..." אייס אמר בעצב.
'יזכר במה?!' סימנתי במהירות,רוצה לצעוק.
אייס פתאום החל להתפתל ואני השתנקתי בעודו נופל על הריצפה.
בגדיו נקרעו ומתוכם יצא זאב ענקי חצוי צבעים.
אין מצב.
לא.
לא.
לא.
לא.
נזכרתי,נזכרתי.
נזכרתי בזה שהייתי קטן באו לבקר אותי אנשים לא מוכרים.
נזכרתי שסוף סוף הרגשתי נאהב.
נזכרתי בהם.
אין מצב.
קרסתי על הרצפה בדיוק ששני האחים האחרים שינו את צורתם גם.
שלושה הזאבים שחלמתי עליהם כל לילה הופיעו לנגד עיניי.
הזאב שאני מניח שהיה אייס התקרב אליי,מבקש ממני ללטף אותו.
פחדתי.
אני מודה.
אבל זה ריתק אותי.
הרגשתי שייך סוף סוף.
ליטפתי אותו ובמהירות הבזק גם טום ולוגן דרשו ליטופים.
הרגשתי שזה אני עכשיו.
לא משנה כמה מוזרה הסיטואציה.
ברוך הבא הביתה.
ברוך הבא הביתה
ברוך הבא הביתה
קולות עבים נשמעו בתוך ראשי.