הזאבים שלי

פרק 9

נ.מ. ריין
הם ישבו על הספה מולי - חיוך פרוס על פניהם.
ואז עלתה לי מחשבה לראש
'איך לעזאזל אני אסמן אתכם? אני לא איש זאב...' סימנתי והם החליפו מבטים
"טוב תכנית אתה לא נושך אותנו אלא...טוב איך אני אסביר את זה....לוגן אתה מבין בזה יותר ממני..." אייס מלמל ולוגן גיכח והחל לדבר
"זה יהיה טיפה יותר מסובך...הרי הסימון נוצר עקב נשיכה של המיועד האחד במקרה שלנו אני אייס או טום,הנשיכה מעבירה כמות מהדם שלנו אל המיועד האחר,אתה, וזה מחזק את הקשר בנינו בדרך המאגית של אנשי זאב.בזמן הסימון הצד המסומן ירגיש כאב אשר מעורב בעונג,מסיבה לא מוסברת. במקרה שאחד הצדדים אינו  יצור על טיבעי אך רוצה לסמן את הצד האחר הוא צריך....אמ...לשכב עם הצד האחר...כן... "
לוגן המניך את קולו לקראת הסוף
"לכן נבין אם לא תרצה לסמן אותנו כרגע!" טום מיהר להגיד והנהנתי.
'זה בסדר, אני באמת מעדיף לא לסמן אתכם כרגע ... אבל אין לי בעיה שתסמנו אותי...זה פשוט מוזר.איך אמורים לעשות את זה?' שאלתי.
ואז הבנתי כמה סוטה זה נשמע
'לא במובן הזה... הבנתם אותי...' הבנים הנהנו
"זה נשמע ממש מוזר... אבל תעדיף שנסמן אותך ביחד? או בלחוד? כי יש מצב שאתה מעדיף את הכאב בפעם אחת... או שאתה מעדיף שלא ינשכו אותך שלושה אנשי זאב בבת אחת."
אייס שאל ואני בתגובה קברתי את פניי בכרית שהייתה קרובה אליי,
'למה אנחנו כאלה?!' נאנחתי.
הבנים צחקו.
הרמתי את פניי מהכרית 'בלחוד, סדיסטים שכמותכם.' סימנתי יוצר עוד גל צחוק
"בוא הנה." הם ביקשו ביחד ואני התקדמתי לעברם ובשיא המהירות הם קמו וחיבקו אותי יחד.
התחבקנו במשך כמה זמן עד שאייס דחף את שלושתנו על המיטה
"מה יצא לך מזה מפגר אחד?!" טום צחק וקם מהמיטה לכיוון אייס
"יסוטה!" לוגן קרא והצטרף לטום
הם התחילו להרביץ לאייס בצחוק ואני נשארתי שכוב על המיטה מובך מהסיטואציה.
אמא שלי קיבלה אותי תמיד.
כאשר יצאתי מהארון
כאשר אמרתי לה שאני מאוהב בילד מהכיתה בכיתה ט'
כאשר בכיתי בידייה אחרי שהוא אמר לי שהוא חושב שגייז זה מגעיל .
אני לא יודע למה חשבתי על זה ,אבל כאשר ראיתי את הבנים רבים הרגשתי חמימות בלב.
הרגשתי כאילו אני חלק ממשפחה.
הם רבו מכות ואני צחקתי
"מה אתה צוחק גמד?!" הם צעקו ביחד בצחוק.
נשארנו לדבר בחדר עוד עשר דקות עד שטום ולוגן יצאו משאירים את אייס ואותי לבד.
ממנו הכי פחדתי האמתי... ידעתי שכול השלישייה נמשכת אליי ושכל השלישייה רוצה שזה יתקדם... אבל הוא היה הכי פיזי?! מבניהם.
'אז אנחנו אמורים...'
הוא הצמיד אותי לקיר במהירות מטורפת ועמד מולי ידיו לצידי ראשי.
הפרש הגובה נראה לעיין.
ואז הבנתי את זה שהם בני 24...יש להם תכנונים.
הסמקתי
"אני לא רוצה להכאיב לך ריין באמת...אבל אתה לא מבין כמה אתה משגע אותי ואת האחים." הוא לחש לאוזני ואני הסמקתי יותר
לא הייתה לי יכולת לסמן או להגיב אז פשוט עמדתי שם.
הוא משך את צווארון חולצתי הצידה חושף את החיבור בין צווארי לכתפיי
"אתה יודע,חונכנו לקבל את כולם כל עוד הם מקבלים אותנו,אבל אף פעם לא הפנמתי איך אני אמור להימשך לגבר...עד שראיתי אותך.
אתה מבין כל חלק בך מושלם,כל מקום כל דבר גם הדברים שאתה מוצא כרעים.
לדוגמה המשקפיים שלך,אתה טופס אותם כמכוערים אבל אנחנו חושבים שהם מאוד מחמיאים לך"
הרגשתי את נשימתו החמה על צווארי ובלעתי את רוקי
"אתה פשוט מושלם."
ובמילים אלו הוא חשף את ניביו תוקע אותם בבשרי.
צרחתי.
הכאב היה בלתי נתפס.
אבל לאט לאט הרגשתי עונג.
הרגשתי את ידו האחת אוחזת בזרועי והשנייה בכתפי, נותנת לו גישה.
הרגשתי את גופו החם אשר נצמד אליי.
נאנחתי מעונג.
פשוט עונג צרוף מלווה בכאב בלתי נתפס.
זה היה מדהים אך נוראי בו זמנית
שיניו יצאו מבשרי , הוא ליקק את הדם מהפצע, מעביר בי צמרמורת.
"תודה ריין.תודה שאתה סומך עלינו."
הוא הסתכל בעיניי ואני בעיניו.
הוא רכן ונשק לי על שפתיי
זו הייתה נשיקה רגועה אשר העבירה את כל הרגשות ששנינו מרגישים
לא אכפת לי שאנחנו מכירים מעט זמן... זה אמור לקרות בכל מקרה. אז למה לא? וגם נשיקה זה לא משהו רציני
שפתיו היו רכות ועדינות, לא מתאימות לגופו החסון.
"אני אוהב אותך ." הוא מלמל והצמיד את מצחו למצחי.
לא ידעתי מה לענות,אבל גם לא הייתי צריך.
הייתי צריך להיות רק נוכח.
הוא התרחק ממני בחיוך יוצא מהחדר.
נותן את האות להבא להכנס.
התיישבתי על המיטה.
מחכה.
מנסה להרגיע את הלהט שהרגשתי בכל חלק בגופי.
ואם אתם שואלים.
אז... כן,נמשכתי אליו, וכן - עמד לי כרגע
וכן זה היה מביך.
מאוד מביך.
"היי ריין." לוגן נכנס סוגר את הדלת ומתיישב לידי על המיטה.
"אתה בסדר?" הוא שאל וחיבק אותי חיבוק מהצד.
הנהנתי
"אייס היה בסדר? אפשר להגדיר אותו כאגרסיבי מבינינו."
הנהנתי 'היה בסדר גמור...' הסמקתי 'אפילו כיף?'
הוא גיכח והידק את חיבוקו
"אני שמח ריין."
הוא הפשיל את קצה החולצה שלי חושף את סימן הנשיכה מלפני דקות ספורות.
נעמדנו.
"אתה בסדר עם כל העניין הזה?זה דיי קשה."
הוא שאל כאשר רכן לכיוון החיבור של צווארי.
הנהנתי
זה דווקא דיי נחמד שיש מישהו שאוהב אותך.
או שלושה.
"יופי." הוא מלמל ויכולתי להרגיש את הבל פיו על הפצע הפתוח,הצטמררתי.
הוא תקע את שיניו בפצע באגרסיביות.
ושוב פעם כאב מעורב בעונג.
גנחתי בשקט, מרגיש את איברי נעמד עוד יותר עקב הקרבה האינטימית.
הוא אחז בידי ובכתפי בעדינות
מעביר את ידו על זרועי בתנועות מרגיעות.
כאשר שינייו יצאו מבשרי הרגשתי קור בפצע.
הסתכלתי לתוך עיניו.
"אני אוהב אותך ריין." הוא אמר בביטחון וחיבק אותי.
קברתי את ראשי בחזהו
עמדנו ככה אחד נגד השני כאשר הוא הרים את ראשי ונשק לי
"מאוד." הוא לחש מחזיר אותי לחיבוקו.
כעבור כמה זמן הוא הלך,משאיר את החדר שקט וקר.
חיכיתי לטום.
נשכבתי על המיטה,מרגיש את איברי אשר רצה כל כך להוציא את החומר הלבן והרטוב כבר.
"עייף?" קולו של טום נשמע בחדר
'לא כל כך...' סימנתי
הוא נשכב לידי,שערו הג'ינג'י מתפזר על הכרית
"יש לי שאלה." הוא אמר ובהה בעיניי
הנהנתי,נותן לו אישור להמשיך
"אתה באמת עומד לנסות? כי אנחנו ניתן את כולנו במערכת היחסים הזאת." הוא שאל.
הנהנתי
'אני אנסה הכי טוב שלי...הרי לספק שלושה אנשים....זה קשה. אבל אני באמת אנסה'
סימנתי
"אני שמח ריין. אני שמח שקיבלנו אותך. אתה כל כך מדהים. ותדע ששלושתינו חושבים כך."
הוא נתן לעצמו גישה לכתף שלי "באמת."
שיניו נתקעו בבשרי,משרות חמימות בכל מקום.
הרגשתי בטוח ומוגן.
איברי כבר היה זקור כתורן כאשר טום הוציא את שיניו מימני.
נשארנו שכובים כך.
ניסיתי להרדם,מתעלם מהכאב באיברי.
בסופו של דבר,הצלחתי.
לא חלמתי יותר על הזאבים.
חלמתי עלי ועל הבנים פשוט יושבים ביחד,מחייכים.
זה היה היום הכי טוב בחיי.