נ.מ ריין
"תרד לפה ריין! יבן זונה אנוכי! למה אתה חייב לדפוק הכל!"
נאנחתי, יוצא מהמיטה החמימה והנעימה שלי....
בשבילה
כמו שאני עושה כל פעם.
ירדתי במהירות במדרגות , נכנס למטבח
"מה לעזאזל רובין?!"
מלמלתי בעייפות, דופק את ראשי בכתפה
"אל תעשה לי 'מה לעזאזל רובין' ! אתה לא הכנת בלילת פנקייק אתמול! אתה הבטחת!"
היא יללה בעצב והדפה את ראשי מכתפה
"מפגרת, הבלילה במקרר," נאנחתי ביאוש "את באמת חושבת שהיא תשרוד את הלילה ללא קירור?"
חיוך הזדחל לפניה
" אההההה" היא ענתה בהבנה והסתכלה עליי למשך כמה שניות.
" אני כל כך מצטערת ריי-ריייייי לא הייתי צריכה לכעוס עליך סתם"
היא חיבקה אותי בחוזקה
"זה בסדר, רק תמהרי להכין אותם אוקיי? יש לי שיעורי בוקר היום"
היא הנהנה במרץ והתנתקה ממני, מתחילה לעבוד על הפנקייקים.
התקדמתי לסלון והתיישבתי על הספה בכבדות.
רובין היא החברה הכי טובה שלי כבר שלוש שנים, אנחנו הפכים גמורים.
היא קופצנית ומלאת חיים, לא מפסיקה לחייך לשניה.
ואני.....אני
שקט
מדוכא
ועייף.
היא אוליי לא נראת כזאת, בעקבות הסטייל הצעקני שלה והשיער הסגול הקצר אבל היא אשת זאב.
כל פעם שאני נזכר במפגש שלנו אני רוצה
לצחוק.
פשוט הלכנו מכות, עד שהבנתי שהיא לא עובדת אצלם.
אני תמיד איכשהו חוזר לחשוב עליהם.
האהבה הראשונה שלי,
הפעם הראשונה שלי,
המקום היחיד שהרגשתי בו בטוח.
ואיך נטשתי את זה , כי החיים האלו לא בשבילי.
וכואב לי, אני גוסס, הם גם גוססים.
אני יודע את זה, מרגיש את זה.
"ריין בוא לאכול!!!"
קמתי באנחה והתיישבתי על יד הבר, מבטי פוגש בצלחת מלאת הפיינקיקים של רובין.
אני לא אוכל,
אני לא צריך לאכול.
"תביאי לי מיץ מהמקרר" לחשתי בטון עייף.
מיץ.
ככה החלטנו לקרוא לדבר המגעיל שאני ניזון ממנו.
דם
אני רוצח, רוצח בשביל המחייה של עצמי.
"סבבה" היא חייכה והביאה לי את כוס הפלסטיק האטומה
"תודה" לחשתי, משחק עם הקשית
"תקשיב....אני יודעת שיש לך שיעורי בוקר...אבל היום זה היום, ואתה יודע שלא תוכל להתחמק מזה."
פאק.
פאק רובין.
למה את חברה טובה כל כך וחייבת לזכור הכל.
"אני לא יודע על מה את מדברת." אמרתי בטון בטוח
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת.
זה היום שעזבת אותם.
היום לפני שלוש שנים.
ואתה יודע, אתה פאקינג יודע שאתה חייב להפגש איתם אחרת תמות.
ואני, אני לא אתם לחבר הכי טוב שלי פאקינג להירקב ולמות בגלל האגו המנופח שלו."
היא דיברה בלהט , כעס ומרץ
"לא."
עניתי במילה בודדת.
אני לא פוגש אותם,
הם אגואיסטים
מגעילים
נצלנים
מכוערים
מעצבנים
אלימים
רוצחים
חסרי רגש
YOU ARE READING
הזאבים שלי
Werewolfריין הוא נער מיוחד. הרבה היו מגדירים אותו כנכה דפוק. אבל הוא לא מגדיר את עצמו כך. להפך הנכות שלו עוזרת לו להבין על מי הוא סומך. הוא אילם סלקטיבי. אבל יום אחד מופיעים 3 אנשים מוזרים בתיכון שלו ובמהרה מתחילים לנסות להתחבר אליו. למה? הספר עובר עריכה עכ...
