הזאבים שלי

פרק 24

נ.מ. ריין
עברו שלושה חודשים מאז הדייט הראשון שלי עם אחד הבנים, וכלכך התקדמנו ביחסים שלנו.
כבר שכבנו כמה פעמים,
בין אם זה כולנו או בין אם זה רק אני ועוד אחד...
הם פשוט מדהימים כלכך ודואגים לי.
אני אוהב אותם.
כרגע אני דיי יושב לידם וגולל במכשיר שלי,המכשיר החדש שהם התעקשו לקנות לי.
אני קורא ספר דיגיטלי מדהים בשם הפרי האסור
(ה.כ תקראו דחוף. זה בוואטפד)
"ריין," טום אמר ואני הרמתי את ראשי, שם לב ששלושתם בוהים בי כמו ברוב הזמן
"לי ולאחים עלה רעיון..." הוא התחיל לדבר "היום זה יום חופש שלנו אז אולי תרצה לעשות משהו שלא עשינו עדיין? אנחנו מכירים כבר כמעט חצי שנה ועדיין לא היית עם הזאבים שלנו חוץ משרק נפגשנו...אז הזאבים שאלו האם תרצה לצאת איתם ליער לכמה שעות?" הוא שאל
רגע.....
הם אמרו שלא הייתי עם הזאבים שלהם הרבה...
אז....
"הזאבים לא השתחררו לגמרי במשך חצי שנה נכון? חוץ מהיום שהשתנתי...." מלמלתי
הפרצופים שלהם הקדירו והם הנהנו
"למה?!" הרמתי את קולי
"זה פוגע בכם בנים...." את החלק הזה לחשתי
"כי לא סימנת אותנו." הם לחשו ביחד
"למה לא אמרתם לי?! מה אני צריך לעשות? אני אעשה את זה עכשיו מצידי! סיפרתם לי פעם אני לא זוכר....
זה כואב לכם, נכון?
אני מכאיב לכם...
אנ....י מכאי...ב לכם..."
התחלתי לגמגם
"היי, ממש לא. ממש אבל ממש לא." טום כרע לפניי ואחז בשתי ידיי " ממש לא."
"אתה לא מכאיב לנו בכלל מלאך קטן." אייס לחש וליטף את שיערי
"אתם משקרים." לחשתי
"אתם משקרים! אתם משקרים!! אתם משקרים!" צעקתי וכיסיתי את אוזניי, דמעות זולגות מעיניי בלי הרף.
אני מרגיש שאני נחנק.

נ.מ. אייס
הוא כיסה את אוזניו וניסה לקפל את רגליו.
פאק.
פאק.
פאקפאק.
עומד להיות לו התקף.
"בנים." אמרתי בקול הכי יציב שיכלתי לגייס והסתכלתי עליהם, הבנתי שהם גם הבינו.
טום הידק את אחיזתו בידיו של ריין ולוגן רץ להביא מטפחת בד וחסם לו את העיניים ואת הפה.
אנחנו מתפקדים בלי בעיה.
אבל זה קשה.
כלכך קשה.
זה קשה לראות אותו ככה.
לפני כמה זמן הגענו למסקנה שאני זה שמפחיד אותו הכי הרבה.
אני לא יודע למה...
וזה לא הכי נחמד לדעת שהוא מפחד ממני....
אבל במקרים כאלו זה טוב.
נשארתי ישוב לצידו ומיקמתי את היד על העורף שלו בעדינות, מוכן לחנוק אותו בשעת צורך.
"ריין." נהמתי והוא השמיעה קולות לא ברורים מעבר למטפחת.
"תרגע." המשכתי , נוהם גם את הפקודה הזאת
הוא החל להאבק באחיזה של טום
"אמרתי, תרגע!" הידקתי את אחיזתי על הגרון שלו והוא יבב בפחד,דמעות חוזרות לזרום מעיניו.
"לוגן,תביא דם." פקדתי עליו והוא הנהן, רץ למזווה.
ריין החל לבעוט בטום, וטום עשה לי פרצוף
זה לא כואב או משהו אבל למה אני תמיד אוחז אותו?
הוא התלונן בראשי
אתה מעדיף לחנוק אותו?
שידרתי חזרה והוא גלגל עיניים
לא תודה.

ריין נהם והחל להתפתל אז הידקתי עוד יותר את האחיזה בגרונו.
עוד יבבה קורעת לב.
אני שונא את זה כלכך.
איפה לוגן לעזאזל?!
וכמו קסם לוגן נכנס לסלון מחזיק בידו שקית דם.
השתמשתי בידי הפנויה כדי להוריד את מחסום הפה ולוגן מיהר לשפוך מעט דם לפיו.
שיחררתי את החניקה מעט, מכריח אותו לשתות וכאשר סיים את המנה שבפיו חנקתי אותו עוד פעם, מסמן ללוגן לתת לו עוד מעט דם, ואז משחרר מהחניקה עוד פעם.
עשינו את זה במשך חמש דקות עד שריין הפסיק להאבק.
הרפיתי מצווארו וטום מידיו והתרחקנו ממנו לאט, מורידים את כיסוי העיניים.
"מה קרה בנים?" הוא לחש וגירד את עורפו
"למה יש לי טעם של דם בפה?"
משכנו בכתפינו  והתיישבנו חזרה לידו.
"למה אתם שיקרתם לי. אני מכאיב לכם בנים. כל כך.
ואתם שותקים."
הוא מלמל
"למה לא אמרתם לי לסמן אתכם?" הוא חייך חיוך עצוב.
"היי..." לוגן לחש וחיבק אותו מהצד "לא רצינו ללחוץ עליך."
"אתם לא לוחצים עליי, מה אני צריך לעשות?" הוא לחש.
החלפנו מבטים
"אתה צריך לשכב איתנו," לוגן המשיך בדבריו וריין נראה מבולבל
"שכבתי איתכם כבר, כמה פעמים ..." הוא מלמל וניסה להסתיר חיוך.
אני אוהב אותו.
"אהוב זה לא זה....אתה צריך לחדור אלינו" לוגן פירט וריין קבר את פניו בידיו במבוכה
"זה אומר שתצטרך להיות טופ, בהצלחה עם זה" טום צחק וריין לא עמד בזה יותר ופרץ בצחוק, מחטיף ללוגן קלות
החיוך של ריין ירד מעט "הזאבים רוצים לצאת נכון?" הוא שאל והביט בנו , הנהנו.
"מצידי לעשות את זה עכשיו." הוא אמר בשיא הרצינות
" יש עוד בעיה אחת." לחשתי "אתה צריך לנשוך אותנו..."
נשמתי עמוק
" זה יוסיף לסימון מאחר שאתה יצור על טיבעי עכשיו"
הוא נראה מבועת "איך אני אנשך אתכם בלי ...בלי.." הוא לא מסוגל לסיים את המשפט במילה היחידה.
להרוג.
"אנחנו נעזור לך." לוגן לחש והידק את חיבוקו.
ריין הנהן.
"אוקיי."
הוא הפיל את ראשו לאחור
"זה מביךךךךך" הוא נאנח
"זה לא מביך אתה בן הזוג שלנו."
טום ענה ברוגע
וריין נעץ בו מבט
"השיחה ידפקט."
----(ה.כ. היי חברים אני מעדיף לא לכתוב צנת סקס בפרק הזה כי זה לא העיקר שלו... לכן יש עכשיו קפיצת זמן. לאב יו❤️)

-----
נ.מ ריין.
ארבעתנו בג'קוזי עכשיו נרגעים אחריי הרבה סקס.
טוב....הרבה סקס בשבילי,
שלושת אלה יכולים לשרוד אפוקליפסה אני לא צוחק.
טוב אני נרגע מעוד משהו.
הנשיכה.
זה היה כל כך קשה.
אני עדיין מרגיש את הטעם המתוק של הדם שלהם בתוך הפה שלי.
זה היה הדבר הכי טעים בעולם.
וכמעט באתי לקחת עוד עד שהם הרחיקו את ראשי והזכירו לי שאסור.
אני אוהב אותם כל כך...
"ריין?" לוגן שאל ואני הרמתי את מבטי לעברם.
"אתה בסדר עם זה שנצא כבר? רק השלישיה לא אתה... פשוט לא השתננו הרבה זמן והשינוי יהיה יותר קשה מבדרך כלל." הוא שאל ברוך.
חשבתי לשניה.
זה עומד להיות קשה להם...ולמרות שיש להם אחד את השני....
אני לא משאיר אותם לבד.
"אני בא איתכם." קבעתי עובדה.
זה נראה שהם ציפו לתגובה כזאת.
"ריין זה יהיה מחזה קשה...וגם יהיה דם-" אייס התחיל להסביר
"אני מסוגל לעמוד בזה בנים. אני לא משאיר אתכם לבד."
הם החליפו מבטים ונאנחו.
"בסדר....רק תזכור שזו לא בושה להסתובב וללכת." טום לחש.
" אני יודע." עניתי בשקט מחייך חיוך קטן לעברם.
הם קמו חושפים את גופם העירום לפניי ויצאו מהג'קוזי, נאנחתי ויצאתי אחריהם.
הם כבר לא היו בחדר כאשר יצאתי מחלל האבמטיה, פניתי לארון מוציא לי בגדים ומתלבש.
אני לא מבין למה הם לא אמרו לי את זה קודם.
ירדתי במדרגות ושמתי לב שהדלת למרטף פתוחה.
היא תמיד סגורה.
הם ככל הנראה שם.
התחלתי לרדת במדרגות המרטף מגלה מעט מהקירות הטחובים כל פעם.
עד שהמדרגות נגמרו ועיניי נתקלו בקיר.
שלשלאות היו מחוברות אליו ומגש עם כליי עינויים הונח על מדף.
סובבתי את ראשי.
אני כל פעם מחדש שוכח את העבודה שלהם.
הם פשוט כל כך נחמדים אליי שאני לא מבין איך הם עושים את זה.
הסתכלתי שמאלה ושם ראיתי אותם, עומדים ערומים כמו ביום היוולדם ומחכים לי.
"היי..." לחשתי והתיישבתי על הרצפה מולם.
הם  מהססים
"הכל טוב בנים ..." לחשתי בחיוך
הם הנהנו והחלו בשינוי הצורה.
אני לא יכול לומר שזה לא הפחיד אותי.
אבל אני יודע שזה הם.
ושהם בחיים לא יפגעו בי.
העצמות שלהם נשברו וכמה יצאו מהמקום.
ריח הדם הגיע אליי במהירות ופיתה אותי.
לא,
ריין.
תשאר במקום.
יצבתי את עצמי על הריצפה בזמן שאני צופה בהם מצמיחים טפרים ופרווה.
הם לא מפחידים אותי.
אני אוהב אותם.
השינוי נגמר.
שלושה זאבים ענקיים קמו מהרצפה, עינייהם אדומות.
"היי."
לחשתי.