Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)

פרק 44

״את יפייפיה סופיה״ אמר בקול שהוא לא מוריד את היד שלו מהלחי שלי ורק המשיך להביט בי, הוא נראה לכוד בתוך טראנס כאשר הביט בי עם עיניו החומות.
העיניים שלו הם משהו שלא מהעולם הזה, אני יודעת שגם לי יש עיניים חומות אבל לא הגוון החום שיש לאנדרה, העיניים שלו בצבע חום בהיר  אבל גם כהה בו זמנית, לעיניים שלו יש גוון ייחודי ששייך רק לאנדרה, גוון שלא ראיתי אצל איש מלבדו ולא נראה לי שיש בכלל מישהו שמתקרב לגוון הזה.

יצאנו מהרכב שאנחנו מתחילים להתקדם לעבר דלת הכניסה של הבית של משפחת מוריס, לפנינו היו מספר אנשים שגם הם הגיעו עכשיו ואת פניהם קיבלו שתי נשים אחת מבוגרת והשנייה צעירה, הסקתי שאלה היו לוראל וגברת מוריס הריי הנשים הן אלה שתמיד מקבלות את פניהם של האורחים

אני זוכרת שאמא שלי ואני תמיד קיבלנו את פניהם של האורחים של אבי בין אם רציתי ובין אם לא הייתי מחויבת לעשות את זה כי זה סימל אירוח נעים מצד הצד המארח

״שיהיה לכם ערב מקסים״ אמרה האישה היותר מבוגרת כאשר נפרדה לשלום מהזוג שהיה לפניי ולפני אנדרה כאשר חיוך על פנייה, לאישה היה שיער אדמדם ביחד אם כמה שיערות לבנות שהיו בולטות בתוך שיערה האדום כך שהם היו נראות בבירור לעין, ולצד האישה הייתה נערה בלונדינית בעלת עיניים כחולות כים פנייה נראות כשל נערה בת שלוש-עשרה. האישה המבוגרת יותר הייתה לבושה בשמלה בצבע כחול בעוד הנערה שלצידה הייתה לבושה בשמלה בצבע שמנת.
האישה המבוגרת יותר הסתובבה אליי ואל אנדרה אחרי שליוותה במבטה את הזוג שלפנינו ומיד החיוך שלה ירד שהיא הביטה באנדרה שעטה על פניו הבעה קשוחה ומעט מרתיעה, הילדה שלצידה שאני מנחשת שהיא לוראל נראת גם היא מפוחדת מאנדרה

״אדון אורביטו כמה טוב לראות אותך ואת אשתך״ אמרה גברת מוריס שהיא ממהרת לשים על פנייה חיוך מזוייף שהיא מרכינה מעט את ראשה לעברו של אנדרה שלא נראה נרגש מההתנהגות שלה, היא התקרבה אליי בצעדים חוששים שהיא מניחה את ידיה על הכתפיים שלי ומחבקת אותי חיבוק קר וארוך, וכאשר גופה הורגש על גופי יכולתי להרגיש בבירור את הקשיחות של גופה מה שהעיד על הלחץ שלה, היא התנתקה ממני במהירות כאשר לוראל עמד לצידה לא מצליחה לזייף את אותו החיוך המזוייף שלה וניגשת גם היא לחבק אותי אבל בניגוד לגברת מוריס היא עשתה את זה מהר

עברנו אותן במהירות שאנחנו נכנסים לבית ומתקדמים לעבר המשך המסדרון שאנחנו עוקבים אחריי קולות הרעש והצחקוקים הרבים שנשמעים בבית. המשכנו לעבר סוף המסדרון כאשר אנחנו נכנסים לחדר גדול מלא בגברים הלבושים במיטב החליפות שלהם ובנשים שלובשות את השמלות הכי יוקרתיות שלהן, רק לפי העין יכולתי לומר שמרבית מהאנשים כאן הם חלק מבכירי המאפיה של ניו-יורק, ועצם נוכחותם כאן מראה עד כמה משפחת מוריס מקושרת לדרגים הגבוהים של המאפיה האיטלקית