Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)

פרק 41

אבל היוצרות התהפכו
אומנם אני לא הקאתי בכמויות כמוה או בכלל אבל כן סבלתי מכאב ראש קטן ומתחושת בחילה וכיווצים נוראיים בבטן, זה נורא, אם זה מה שקורה שאני שותה בכמות קטנה מה יקרה שאני באמת אשתה עד הסוף, שאני באמת אמתח את הגבולות שלי?

״בוקר טוב״ קולו של אנדרה מעיר אותי מהבהייה שלי בצלחת האוכל שלמולי שהבנה מתחילה לחלחל לתוכי לאט לאט שאני נמצאת במטבח אוכלת את ארוחת הבוקר שקרלה הכינה לי, קמתי היום מאוחר לאור אירועי אתמול לכן קרלה הכינה לי ארוחת בוקר מאוחרת ומעט מאולתרת כי היא לא ידעה אם אני כן ארצה לאכול אי לא ואם בכלל אני אקום הבוקר או לא

״בוקר טוב״ יותר שאלתי מאמרתי שאני מסתכלת על אנדרה יושב למולי שהוא מתחיל להכין לעצמו צלחת אוכל מכל המבחר שיש על השולחן למולנו
הוא לא אמור להיות בעבודה? הוא תמיד קם לפני, אין יום בוא אני קמה והוא נמצא לצידי, הוא תמיד משקים עם הבוקר ונעלם שעות לפני שאני קמה, אני תמיד מפספסת אותו לכן לראות אותו כאן, עכשיו, הבוקר. גורם לי לשאול למה הוא נמצא פה. קרה משהו בעבודה? או שיש איזה שהוא מצב חירום? למה הוא נמצא פה?

״את נועצת בי במבט״ אמר אנדרה מעיר אותי מהבהייה שלי בו שהוא מחזיר לי מבט כך שעיניינו נפגשו ותחושת רעד עוברת בכל גופי שמבטנו נפגשים, חום נגד חום

״מצטערת״ אמרתי בלחש רגע לפני שאני שוברת את קשר העין שלי ושלו שאני חוזרת להביט בצלחת ומרימה את המזלג משחקת עם האוכל על הצלחת שאני נודדת במחשבות שלי על אנדרה

הוא היה איתי אתמול שהשתכרתי מעט אתמול, אני לא השתכרתי בצורה נוראה אז אני כן זוכרת מה קרה אתמול או יותר נכון על מה דיברנו אתמול, אני באמת שאלתי אותו על אמא שלו אני לא מאמינה שעשיתי את זה, נכון הוא ענה על השאלה שלי אבל זה לא אומר שהוא לא הרגיש פולשנות מהשאלה שלי הריי שאלתי אותו משהו חטטני כל כך, ובנוסף לזה שאלתי אותו על ליל הכלולות שלנו, למה עשיתי את זה, אלוהים אני רוצה למות מבושה אני לא מאמינה שזה באמת קרה, אני באמת שאלתי אותו על ליל הכלולות שלנו
והתשובה שלו.... התשובה שלו תקפה אותי בהלם מוחלט לא הייתי מוכנה לזה, לא הייתי מוכנה לתשובה כנה כל כך, או בכלל למילים האלה שיצאו ממנו אני אפילו חושבת שהוא הפתיע את עצמו, הוא מעולם לא דיבר איתי ככה לפני, זה גרם לי לראות צד שונה לחלוטין שקיים בתוך אנדרה

״סופיה״ קולו החד של אנדרה העיר אותי מהמחשבות מעט הקפיץ אותי במקום שאני מרימה את מבטי מהצלחת להסתכל עליו ורואה אותו מביט בי במבט בוחן ושואל

״את בסדר קראתי לך כמה פעמים ולא ענית״ אמר שהסביר את עצמו ואני רק הנהנתי בראשי במהירות שאני עוזבת את המזלג ומניחה אותו לצד הצלחת שלי לא מסוגלת לאכול בגלל כאבי הבטן

״שאלתי למה את לא אוכלת?״ שאל עוד הפעם אנדרה שהוא מסמן לי עם ראשו לעבר הצלחת ואני רק השפלתי את מבטי לצלחת שאני רואה שלא אכלתי ממש משהו מלבד כמה ביסים וגם זה כי הבטן שלי לא מאפשרת את זה