Damn it! I think I'm in love - L.S

פרק 55 - אחרון

נקודת מבט לואי:

היום הזה הגיע, היום הזה סוף כל סוף הגיע. 12 שנים אני מחכה ליום הזה. קמתי מהמיטה עם אנרגיות והערתי את ג'יימס בדרך מאוד חיננית לדעתי "אני ארצח אותך לואי!" צעק מהחדר כשאני רצתי במורד המדרגות. טוב אולי לא זה לא כל כך חינני להעיר אנשים עם דלי מים אבל...מאוחר מידי.

אן הזמינה אותנו לארוחת בוקר אצלם אז אנחנו צריכים להתארגן מהר כי התעוררנו מאוחר, אני עומד מול הארון שלי ואני לא יודע מה ללבוש. אחרי עוד כמה דקות החלטתי ללבוש סקיני ג'ינס, טי שירט שחורה עם הדפס לבן ואת נעליי הוואנס השחורות שלי.

"קורד אתה מוכן?" שאלתי "קמת במוד מעצבן היום, שמת לב?" שאל בסרקזם כשיצא מהחדר ואני רק גלגלתי את עיניי "קח את התיק ובוא" לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית.

דפקתי על הדלת ולאחר כמה שניות אלכס פתח אותה "מה קורה אח שלי? קולט שהיום הזה הגיע?!" הוא שואל אותי באנרגטיות ואני עונה לו באותו ווייב. "בוקר טוב אן" אני אומר כשאני רואה במטבח "בוקר טוב לואי, מתרגש?" הנהנתי "הארי למעלה, לך תקרא לו, בסדר?" הנהנתי בחיוך ועליתי אל הארי. הוא עמד בחדרו מול הארון עם גבו אליי, נעמדתי מאחוריו ועטפתי את אגנו עם ידיי והוא קפץ מבהלה גורם לי לצחוק. הוא נתן לי מכה קטנה בכתף על זה שאני צוחק עליו ואז נישק את שפתיי "שמח לסיים את הסיוט הזה שנקרא תיכון?" "כל כך! אלוהים! תודה לאל שהיום הזה הגיע!" קראתי "ככה אתה שמח לנטוש אותי לבד?" הוא שאל בציניות "אתה תתמודד, אני כבר סבלתי 12 שנה, אתה תשרוד עוד שנתיים, אני מאמין בך הארי!" את החלק האחרון צעקתי בדרמטיות גורם להארי לצחוק את הצחוק היפה שלו.

***

"לואי וויליאם טומלינסון!" מירנדה המנהלת קראה וכולם מחאו כפיים בזמן שאני קמתי והלכתי אל עבר הבמה, "מזל טוב לואי אתה סיימת את לימודי התיכון באופן רשמי" מירנדה אמרה ונתנה לי את התעודה. החברים הריעו ושרקו אבל אני הסתכלתי על החיוך הגאה שהיה להארי וחייכתי גם אני "אנחנו מסיימים לימודים היום וזה אומר שמחר החיים יהיו הרבה יותר טובים מהימים שהיו!" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב... Today we're graduting from high school which means that tomorrow life will be much better than the days before" – הערת הכותבת) עוד מחיאות כפיים נשמעות ואני יורד מהבמה אל כל האחרים שגם כן כבר קיבלו את התעודה. לאחר דיי הרבה זמן גם אלכס ירד, ובכן הוא סטיילס אז הוא בין האחרונים.

כולנו יצאנו אל מגרש הפוטבול, שמו מוזיקה וחלק הביאו גם קצת בירות, אן צילמה אותנו מלא תמונות בניגוד מוחלט לרצוננו. ועכשיו כולנו עומדים במרכז ובעוד כמה שניות כולנו נזרוק יחד את הכובעים המרובעים המוזרים שאף אחד לא מבין את הקטע שלהם.

תוך שניות ספורות כל המקום היה מלא בכובעים וההורים הלכו להביא דגלים שאומרים שהילד/ה שלהם סיים לימודים כדי שיוכלו לשים ליד הכניסה לבית ולקחת חלק במסורת המוכרת.