פרק 21

579 60 5
                                    

נקודת מבט לואי:

"לואי תלך, פשוט תלך. היית צריך להישאר למעלה כמו שאמרתי לך." הארי אמר ולבי התכווץ, הוא מעולם לא גירש אותי משום מקום, מעולם. "הארי" אמרתי בשקט והוא לא הרים את מבטו, הוא רק סימן לי עם ידו שעלי לעזוב, זה כאב. מאוד. יצאתי מהבית ואני יכול להישבע שראיתי דמעה בעיינו.

ישבתי במכונית שלי שעדיין חנתה ליד ביתו של הארי עם דמעות בעיניים. ידעתי שכשאלכס יגלה הוא יכעס מאוד אך לא ציפיתי שתגובתו תהיה כזו מוגזמת. אלכס מעולם לא קרא לי זונה ומעולם לא ראיתי אותו מתנהג ככה כלפיי הארי, בדרך כלל אלכס היה אח  מגונן מפני שהארי רגיש והרבה אנשים היו פוגעים בו. אבל פאק איך הוא בכלל העיז לחשוב שאני איי פעם אכה את הארי? אני לעולם לא אפגע בו גם בחלומות הפרועים ביותר. אני אמור לספר לג'יימס? אני צריך למצוא את אלכס ולהסביר לו? אני די בטוח שהתשובה על שתי השאלות היא לא, לעזעזל מה אני אמור לעשות עכשיו? אני רוצה להיכנס בחזרה לביתו של הארי ולחבק אותו ולהגיד לו שאני מצטער אבל אני יודע שזה רעיון גרוע מפני שהדגיש בבירור שהוא לא רוצה אותי לידו עכשיו, ניגבתי את דמעותיי והתנעתי את המכונית. 

הגעתי לבייתי והלכתי לחדרי, מתעלם מג'יימס לחלוטין. כל כך לא היה לי כוח אליו, הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה שהוא יתחיל לשאול שאלות. נשכבתי על מיטתי וניסיתי להירדם למרות שהשעה הייתה רק חמש וחצי. שמעתי דפיקה על הדלת והנחתי שזה ג'יימס, לא עניתי והוא דפק פעם נוספת "אל" סיננתי ללא רצון לראות מישהו "לואי מה קורה? למה אתה ככה?" הוא אמר מבעד לדלת "לא עניינך, תעזוב אותי בשקט." שמעתי את צעדיו מתרחקים ונאנחתי.

***

השעה הייתה כבר אחת עשרה ולא הייתי מסוגל, הייתי חייב ללכת לדבר עם הארי וזה מה שעשיתי. אני עומד מחוץ לבייתו ממתין שמישהו יפתח לי את הדלת. לאחר דקה או שתיים אן פתחה לי את הדלת "או לואי" טון דיבורה לא נשמע משמח במיוחד, היא באה מעט לכיווני וסגרה אחריה את הדלת כך ששנינו עמדנו בחוץ כרגע. "לואי אתה יודע שאתה כמו הבן שלי ושדלת הבית שלי תמיד פתוחה עבורך ושאתה תמיד מוזמן..." היא לקחה נשימה לפני שהמשיכה למרות שידעתי כבר מה היא עומדת להגיד "אבל אני מבקשת ממך לעזוב כרגע, הארי צריך קצת זמן" שמעתי בקולה שהיה קשה לה להגיד את זה "אן...אני יודע שהוא פגוע ושיש בלאגן, אבל בבקשה אן אני מתחנן תני לי להכנס לדבר איתו" הרגשתי את הדמעות שמאיימות לצאת "לואי אני-" לא הצלחתי יותר לעצור את הדמעות "אן בבקשה" קטעתי אותה והיא נאנחה כלא מאמינה שזה קורה לה. היא פתחה את דלת הבית וסימנה לי להכנס. הנהנתי כתודה בזמן שמשכתי באפי.

עליתי לחדרו של הארי ונעצרתי בפתח הדלת "אני אמרתי לך ללכת" הוא לא הביט בי "הארי בבקשה, אני יודע שהייתי אידיוט" הלכתי לכיוונו, לקחתי את שתי אצבעותיי והרמתי את סטנרו כך שיביט בי. "הארי אני מצטער, לא התכוונתי להחמיר את המצב, אנחנו נדבר עם אלכס והוא יבין" משכתי בתכפיי "אולי יקח לו קצת זמן אבל הוא יבין" הבטתי בהארי וראיתי את דמעות על פניו. פאק אני לא רוצה שהוא יבכה בגללי, אני לא רוצה לפגוע בו. עטפתי אותי בידי כך שראשו היה על כתפי.

הרגשתי את הדמעות שלו מרטיבות את חולצתי אבל לא היה לי אכפת

Hoppla! Dieses Bild entspricht nicht unseren inhaltlichen Richtlinien. Um mit dem Veröffentlichen fortfahren zu können, entferne es bitte oder lade ein anderes Bild hoch.

הרגשתי את הדמעות שלו מרטיבות את חולצתי אבל לא היה לי אכפת. "הארי אני באמת מצטער, בבקשה תסלח לי" אמרתי וקולי נשבר "אני סולח לך לואי" הוא מלמל ואני רק חיזקתי את אחיזתי בו.

נקודת מבט הארי:

היה כבר מאוחר מידי בכדי שלואי יחזור לביתו אז הוא נשאר. שנינו נרדמנו מכורבלים כשידיו הקטנות של לואי עוטפות את גופי.

הבוקר הגיע ולמזלי היה היום יום שבת כך שלא הייתי צריך ללכת לבית הספר, ממש לא הייתי במצב ללכת לבית ספר. לואי ואני דיברנו מעט "הארי, אני חושב שכדי שאני אספר לג'יימס" הוא לפתע אמר,  לא חשבתי עליו בכלל "כי בסופו של דבר הוא יגלה וכדי שזה יהיה ברוגע כשאני מכין אותו ולא כמו שהיה אתמול עם אלכס" הנהנתי בהבנה. "זה בסדר מצדך?" הוא שאל, היה לו חשוב שארגיש  בנוח עם זה וזה חימם את ליבי "כן" חייכתי חיוך קטן שחשף גומה אחת.

לואי ואני ירדנו למטה ואני ראיתי שאמי מכינה ארוחת בוקר "בוקר טוב אמא" אמרתי "בוקר טוב הארי"היא השיבה ברוגע "בוקר טוב אן" לואי אמר והיא הסתובבה במהירות "לואי, טוב לראות שאתה פה, אני מבינה שאתם שניכם השלמתם" הנהנתי בחיוך "אני שמחה" היא אמרה וחזרה להכין את ארוחת הבוקר. "ראית במקרה את אלכס?" שאלתי אותה מפני שלא ראיתי אותו "אני מניחה שהוא ישן אצל בריין או מת'יו" היא אמרה "הגיוני".

Damn it! I think I'm in love - L.SWo Geschichten leben. Entdecke jetzt