פרק 7

803 70 24
                                    


נקודת מבט הארי:


הרחתי את הריח של הקציצות בשר ברוטב שאמא שלי הכינה וירדתי למטבח לבדוק אם זה מוכן. "הארי, בוא האוכל מוכן" אמא אמרה לי כשראתה אותי יורד במדרגות ואני חייכתי. התיישבתי בשולחן והיא הגישה לי קערת קציצות בשר ברוטב עגבניות שאהבתי מאוד "תודה אמא" אמרתי בחיוך, היא באה והתיישבה מולי עם צלחת משלה "באהבה הארי" היא אמרה בחיוך הקורן שלה. 

אכלתי את הקציצות בהנאה והייתה שתיקה מוזרה מצד שנינו "הוא חזר" פתאום אמרתי והיא הסתכלה עליי בבלבול "מי?" היא שאלה "אלכס" אמרתי בשקט והרגשתי שעוד שניה אפרוץ בבכי. "מה?" היא לא האמינה לי וזה היה מובן "הלכתי היום עם לואי לסקייט פארק  וכשחזרנו שמענו צעקות של איזו בחורה, רצנו לבדוק מה קרה ואלכס היה שם והרביץ לאיזה חלאה שניסה לפגוע בנערה המסכנה הזו" אמרתי בלי להסתכל לה בעיניים "איפה הוא?" היא שאלה והייתה נראית מלאת דאגה "אני לא יודע"  אמרתי בפשטות מרים את מבטי אליה. "ברחתי ממנו, כעסתי" אמרתי ודמעה זלגה מעייני. היא קמה ממקומה וחבקה אותי חיבוק חזק. "אני יודעת אדוארד, יש לך סיבה טובה לכעוס עליו" היא קראה לי כך לפעמים, רק לה הסכמתי. "אני אתקשר ללואי, אבדוק איתו אם הוא יודע איפה אלכס" זה היה לה חשוב, זה הבן שלה אחרי הכל "תודה הארי" היא אמרה והסתכלה לעייני.

הנחתי את הצלחת בכיור ועליתי לחדרי, התיישבתי על המיטה וחייגתי ללואי."היי" שמעתי את קולו של לואי עונה מהצד השני של הטלפון "היי, אתה יודע במקרה איפה אלכס?" שאלתי וחשבתי לעצמי עד כמה מטומטם אני נשמע, למה שהוא ידע איפה הוא? "כן, הוא אצלי" הוא אמר בפשטות "מה?" הוא רציני? למה הוא אצלו? "אתה רוצה לבוא?" הוא לא כועס עליו? "א- כן, כן" גמגמתי "אני בא עם אמא שלי" "אין בעיה" הוא אמר וניתק. ישבתי שם עוד דקה קצת מבולבל ואז התאפסתי על עצמי וירדתי למטה "הוא אצל לואי" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת, היא לקחה את המפתחות למכונית ושנינו יצאנו מדלת הבית.


נקודת מבט אלכס:


שמעתי דפיקות בדלת וראיתי שלואי קם לפתוח את הדלת. הדלת נפתחה ואמא שלי והארי עמדו בפתח הדלת "אלכס!" שמעתי את אמא שלי צועקת, שמחה לראות אותי וזה גרם לי לחייך. קמתי במהירות והלכתי לחבק אותה "כל כך התגעגעתי אלייך" אמרתי לה והרמתי את מבטי, הבחנתי בהארי שנראה היה כועס מעט "מה?" שאלתי "אם כל כך התגעגעת , למה עזבת?" הוא אמר פגוע, הבנתי למה הוא מרגיש כך "ובסדר, ברחת, למה לקח לך 4 שנים לחזור?"הוא והפעם היה נשמע שהוא רוצה שאפגע " הארי, אני מצטער" אמרתי ניגשתי אליו "אל תמכור לי את הבולשיט על כמה שאתה מצטער ועל כמה שהתגעגעת ועל כמה שאתה לא יכול בלעדינו, כי ראינו טוב מאוד שהסתדרת יפה מאוד בלעדינו כל הזמן הזה, אז תהנו לכם מהאיחוד המשפחתי אבל אני הולך! אני לא מסוגל להיות פה" הוא אמר והלך "הארי!" צעקתי "אל!" הוא החזיר ואני השפלתי את מבטי. הייתי עד כדי כך נורא שאחי הקטן לא מסוגל להיות איתי באותו בית. הסתכלתי על אימי והיא בהתה באוויר איפה שהארי היה.

Damn it! I think I'm in love - L.SWhere stories live. Discover now