Damn it! I think I'm in love - L.S

פרק 2

נקודת מבט לואי:

"אן יודעת שאתם לא יודעים איפה הארי?" "לא" שמעתי את ליאם עונה "למה?" שאלתי מוטרד יותר מקודם "אחרי כל מה שקרה עם אלכס, לא רצינו להדאיג אותה" ג'יימס השיב. ברגע ששמעתי שהזכיר את אלכס התמלתי כעס, כאב וגעגוע. אלכס היה החבר הכי טוב שלי מאז שהיינו ממש קטנים ולפני 4 שנים כשהיינו בני 15 הוא ברח בלי להודיע לאף אחד, הייתי שבור שהוא עזב אותי בלי לומר דבר. הקשר שלי עם אן מאוד חזק היא כמו אמא שלי והארי הוא כמו אחי הקטן. הייתי מודאג בטירוף. "אני מצטער" לפתע ג'יימס אמר, אני מניח שקלט את זה שדיבר על אלכס. אני לא מרבה לדבר עליו, זו נקודה רגישה אצלי. 

שמעתי פתאום את הטלפון של ג'יימס מצלצל, הוא הסתכל על המסך "זה זאין" הוא אמר, ענה לטלפון ושם על רמקול. "מצאנו אותו" הוא אמר אך לא נשמע שמח במיוחד "תגיעו מהר לבית החולים" לבי הלם בחוזקה רצו מיליון מחשבות בראשי על מה יכול להיות שקרה לו. "מה קרה לו?" שאלתי במהירות אך לא נשמע קול מהטלפון "הוא ניתק" ג'יימס אמר ונראה היה שעוד רגע יתפרק, דמעה זלגה מעיניו חיבקתי אותו עם יד אחת כשידי השניה מונחת על ההגה נוסע לבית החולים במהירות, בלעתי רוק "היי, הכל יהיה בסדר, הם מצאו אותו" אמרתי מנסה לעודד אותו, הוא אחי הקטן היה  לי קשה לראות אותו כך. "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח" חזרתי ואמרתי למרות שידעתי שאני לא יכול להבטיח דבר כזה.

עצרתי בפתח בית החולים ג'יימס וליאם יצאו במהירות מהרכב ורצו לעבר הדלת. אני לעומת זאת נסעתי לכיוון ביתו של הארי. דאגתי להארי בטירוף ורציתי לדעת מה קרה אבל לא יכולתי לעזוב את אן בצורה הזו. הייתי חייב לספר לה ולקחת אותה לבית החולים. בדרך לשם הרגשתי את הדמעות מתחילות לעלות לעייני אך לא ננתי להן להתפרץ.

נקודת מבט ליאם:

אני וג'יימס ירדנו מהרכב ורצנו אל עבר המיון, ראיתי את נייל עומד אבל הוא לא שם לב אלינו "נייל!" ג'יימס צעק. נייל הסתובב אלינו הוא נראה מודאג כל כך ומעט חיוור אפילו, דאגתי עוד יותר הרגשתי את לבי הולם בחוזקה, הגעתי לנייל והרגשתי כאילו הוא עוד שניה יתעלף "איפה הוא?" שאלתי בלחץ ומעט הרמתי את קולי כל גופי רעד מפחד, נייל פתח את הוילון. הארי שכב שם נראה כאילו לא היה מחובר למה שקורה סביבו ראיתי את זאין יושב לידו ומחזיק את ידו. ג'יימס מיהר לצד השני של מיטתו החזיק את ידו ונישק את הלחי שלו. "מה קרה?" שאלתי בלחש מפוחד ממה שיענו. "האחות עשתה לו בדיקת דם, התוצאות עדיין לא הגיעו" נייל אמר כמעט ללא קול כשדמעות מתחילות למלא את עיניו. קפאתי, הסתכלתי על חמשתנו ולא האמנתי, בדרך כלל כולנו לוקחים הכל בקלות לא רגשנים והנה כולנו רועדים, בוכים ומפוחדים. הארי שוכב על המיטה נראה מנותק לגמריי מהסביבה. "אני לא מאמין" ג'יימס אמר וקולו נסדק הוא החל ליבב והצמיד את ראשו לשל הארי ואמר כמעט ללא קול "אני כל כך מצטער הארי, אני כל כך כל כך כל כך מצטער" מיהרתי לחבק אותו "היי, זה לא אשמתך!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק יותר הוא לא יכול להאשים את עצמו, אני בטוח שגם הארי לא רוצה שג'יימס יאשים את עצמו.

"איפה נמצא הארי סטיילס?" שמעתי קול מוכר מחוץ לוילון, זהיתי את הקול המוכר, זה לואי. פתחתי את הוילון ויצאתי מעט שיבחין בי, ראיתי אותו שם עומד עם אימו של הארי שנראתה כל כך מודאגת. הם צעדו לעבר המיטה כשאן ראתה את הארי היא החלה לבכות ומהירה לחבק אותו בחוזקה. היה נראה שגם לואי רוצה לבכות אך לא נותן לדמעות לצאת. 

נקודת מבט לואי:

אני ואן הגענו לבית החולים יצאנו מהרכב והלכנו לעבר המיון. אני מכיר את המקום הזה טוב הייתי מבלה פה הרבה עם אלכס אחרי שהיינו מתרסקים בסקייט פארק ופותחים את השפה או שוברים את היד.נזכרתי בתקופה הזו וחיוך קטן עלה על שפתיי  נזכרתי איך האחיות היו נאנחות כל פעם מחדש כשהיינו מגיעים. הגענו למיון והחיוך מייד ירד מפניי, אן ואני נכנסנו למקום בו הארי היה, הבטתי בו ולבי דפק בחוזקה בלעתי רוק והתבוננתי בו, הוא הזכיר לי מעט את אלכס. הרגשתי את הדמעות עולות במהירות לעייני אך שוב לא נתתי להן לצאת. כולם היו נראים שבורים ומפוחדים. הרגשתי את לבי נוחת ברגע שראיתי את ג'יימס, הוא היה מפורק. ניגשתי אליו וחיבקתי אותו חזק.

אחת האחיות נכנסה לפתע, כולנו הסתכלנו עליה ורצינו לשמוע דבר אחד. רצינו לשמוע שהארי בסדר, רצינו לשמוע ששום דבר רציני לא קרה. בעודי מחבק את ג'יימס עם יד אחת ואוחז עם ידי השניה את ידה של אן התחלתי לשמוע את האחות אומרת "אדון סטיילס" "קיראי לו הארי" שמעתי את אן אומרת בקול חלש ושבור האחות הנהנה והחלה להגיד את דבריה מחדש "בבדיקת הדם שערכנו נמצא שלהארי יש כמות גדולה של סם אונס בדם" שמעתי את היבבה של אן והחזקתי את ידה חזק יותר "לפי החבלות שראינו על גופו של הארי מסתמן שככל הנראה הארי עבר אונס" האחות אמרה ולבי התנפץ לא הבנתי למה, למה זה הגיע לו הוא אדם כה טהור. אן חיבקה את הארי בחוזקה וג'יימס חיבק אותי. לא הצלחתי כבר לעצור את הדמעות והן התפרצו "אני באמת מצטערת" שמעתי את האחות אומרת.

עברו מספר דקות ופתאום שמעתי שיאול מאחורי והוא היה של הארי הסתובבתי במהירות וראיתי שהוא משתעל ושעיניו נפקחו. "הארי!" אן אמרה בשמחה משולבת בכל כך הרבה כאב וחיבקה אותו. ג'יימס הלך ונתן להארי נשיקה על הלחי ואמר "היי הארי" נשמע היה שהתרגש לראות את עיניו. "אתה זוכר מה קרה?" אן שאלה והארי הנהן "א-אני הוא נתן לי מ-משקה ו- ו- ולקח אותי לר-רכב, ואז הוא הוא נסע ל-ליער והוא..." הוא רעד בקושי יכל לדבר, קולו היה שבור ודמעות זלגו על לחיו, לכולנו היה קשה לראות אותו כך במיוחד לאן ולג'יימס. "ה-הוא אנס א-אותי" שמעתי אותו אומר ושלאן קשה לנשום, לבי הלם ללא הפסקה "מי?" שאלתי והרגשתי שעוד שניה אתפוצץ. "ניק" ענה ונשמע היה שהדמעות חונקות את גרונו. "ניק מהכיתת ביולוגיה שלי?" זאין אמר ונשמע היה שחש כל כך הרבה, אני חושב שכולנו חשים כך עכשיו. "כן" הארי אמר כמעט ללא קול, רציתי למצוא את הניק הזה ולהרוג אותו עכשיו במו ידיי, לפתע ראיתי את זאין יוצא אל עבר חדר המיון הגדול. הוא בטח הולך לניק.

האחות נכנסה שוב אל החדר "אני רואה שהתעוררת" אמרה וזה מעט עיצבן אותי היא אמרה זאת כאילו היא חברה שלו או משהו אבל ידעתי שהיא רק מנסה להיות נחמדה אז נרגעתי מעט "גברת סטיילס, אני יכולה לדבר איתך רגע?" היא שאלה ואן הנהנה והלכה לכיוונה. מה היא רוצה? מצאו עוד משהו? מה קורה? הרגשתי שאני עוד רגע אתחרפן. לאחר דקה אן חזרה, כולנו הסתכלנו עליה. "אנחנו נעביר את הארי לחדר מסודר, במקום שיהיה פה עם הוילון והכל" אן אמרה, וחשתי בהקלה קטנה.