פרק 26

156 13 9
                                    

נקודת מבט נאמג׳ון

״נאמג׳ון האם תוכל בבקשה לבוא לפתור את הבעיה על הלוח?״ הקול הרגוע של מורתי ביקש, קמתי ממקומי והיא הגישה לי טוש בכדי שאוכל לפתור את הבעיה.

הסתכלתי על הבעיה המתמטית שהייתה כתובה על הלוח בטוש שחור, חשבתי מעט וצחקקתי לעצמי בראש.

כתבתי בזריזות את הפתרון למשוואה שבעיניי הייתה קלה מאוד ופתרתי אותה ללא בעיה, קיבלתי מהמורה שלי מבט מרוצה והיא סימנה לי לחזור למקומי.

המשכתי לשבת ולפתור את המשוואת האחרות שהמורה כתבה עד שקול הצלצול נשמע וכולם החלו לארוז את הציוד שלהם.

קמתי ממקומי ולקחתי את התיק שהכיל את כל הציוד שלי והתחלתי להתקדם אל עבר כיתת המדעים.

נכנסתי והתיישבתי במקומי, ״המקום הזה תפוס?״ קול קטן וגבוה שאל אותי.

סובבתי את מבטי והבחנתי בבחורה נמוכה בעלת שיער חום עם קצוות אדומים, משקפיים נחו על גשר אפה והיא נראתה נבוכה.

״לא את מוזמנת לשבת כאן״ אמרתי וחזרתי לבהות בטלפון שלי.

״איך קוראים לך?״ הילדה שאלה בביישנות, בחרתי להכניס את הטלפון שלי חזרה לתיק ולהתמקד בילדה.

״אני קים נאמג׳ון ומה שמך?״ שאלתי ברכות וחיכיתי לתשובתה.

״אני ג׳יוון״ היא אמרה וחייכה, יכולתי להבחין בחוטי הברזל שהיו סביב שינייה.

״נעים להכיר אותך ג׳יוון, את חדשה נכון?״ שאלתי את המובן מאילו.

״כן, האם תוכל לעשות לי סיור בבית הספר אחר כך?״ היא שאלה וסומק קל עיטר את לחייה

״אני יותר מאשמח לעשות לך סיור״ אמרתי וחייכתי אליה חושף את שתי הגומות שלי.

״אתה עושה משהו מסוים בבית הספר?״ הנערה הנמוכה שאלה והסיטה קווצת שיער מפניה.

״אני יושב ראש מועצת התלמידים״ אמרתי בקלילות, מבטה היה מופתע.

״אתה באמת נראה כמו אדם אחראי ומאורגן״ היא אמרה וחייכה.

אני רגיל לשמוע דברים כאלה, אנשים מצפים ממני להמון יש לי הרבה אחריות על הכתפיים ואני תמיד מנסה לעשות את ההכי טוב, הכל בשביל לרצות את כולם.

״אמא אני בבית״ קראתי בקול כשנכנסתי בדלת לאחר יום הלימודים, מתקדם בזריזות לתוך חדרי.

נכנסתי לחדרי והבטתי בשק האגרוף שלי.

נאנחתי בקול ונשכבתי על המיטה שלי, פותח את הטלפון ורושם לי בפתקים לקנות שק אגרוף חדש.

לבחור צד//namjin Where stories live. Discover now