״מה?״ שאלתי אותה לא מבין ״די אריק אני באמת לא מסוגלת״ היא אמרה מניחה את ידיה על ראשה בייאוש.
״מה הלך כאן? אתה יכול בבקשה להסביר לי?״ היא שאלה מנגבת עוד קטנה שירדה במורד פניה.
״הייתי חייב לשאול אותך משהו עלמה, אני נשבע שלא באתי לכאן כדי לנשק אותך, אחרי הכל אני זה שאמרתי לך להתעלם ממני כל השבוע ולשכוח את מה שהיא אתמול כדי להתרכז בכריסטופר. הוא החבר הכי טוב שלי ואני מכבד אותו.
עליתי לכאן כי באמת רציתי לשאול אותך משהו אבל כשעליתי גיליתי שכבר נרדמת אז אמרתי לילה טוב ונישקתי אותך בלחי, ואז כריס נכנס וחשב שאני מנסה לנשק אותך או לזיין אותך מאחורי הגב שלו, ואני לא מבין איך הוא בכלל מעביר את זה לעצמו בראש. למרות כל מה שהיה אתמול אני פאקינג שמתי אותו לפניי ודאגתי לו ושמתי את כל הרגשות שלי בצד כדי שתתרכזי רק בו. כן, אמרתי לו שאני מאוהב בך וזו מהסיבה הפשוטה שלא יכולתי להשאיר את זה יותר בבטן, הוא לחץ עליי. אבל לא חשבתי שהוא ישתמש בזה לרעה ברגע שהוא יראה ויתעצבן. בקיצור הוא עלה התחיל להתעצבן ולקלל ומשם את כבר יודעת מה היה״ אמרתי והיא הרימה את מבטה מרצפה והסתכלה עליי.
היא הרימה את ידה והניחה על הפציעות שעל הפנים שלי ונגעה בהן בוחנת כל דבר.
״תראה למה זה גרם״ היא אמרה בלחש מדברת על הפציעות שלי ״תראה למה המכות המפגרות שלכם גרמו!״ היא הרימה את קולה מנגבת בידה את הדם שנזל לי מהשפה והאף, וריצ׳רד נכנס עם הקרח.
״כריסטופר בסדר?״ עלמה שאלה את ריצ׳רד ״הוא למטה אנחנו מנסים להרגיע אותו, אל תדאגי שמנו קרח הוא בסדר״ ריצ׳רד אמר ״טוב קחי את הקרח אני יורד להביא עזרה ראשונה״ הוא הוסיף ועלמה הנהנה ולקחה מידו של ריצ׳רד את הקרח והוא יצא מהחדר.
היא הניחה את הקרח על הפציעות שעל פניי והרגשתי צריבות בכל הגוף.
״אני מצטערת. זה כואב..?״ היא שאלה בחשש ״כן קצת״ הודיתי באמת והיא הנהנה והניחה בחזרה את הקרח על פניי בעדינות במטרה לנסות כמה שפחות להכאיב לי. כל הנחה של הקרח על הפנים שלי הפרצוף של עלמה השתנה והיא ניסתה להיות כמה שיותר מרוכזת כדי לא להכאיב או לגרום לנזק.
״אלוהים זה לא מפסיק״ היא אמרה מדברת על הדימום מהאף שלי והרימה את ראשי למעלה כדי לנסות לעצור את הדימום.
״תראה מה זה עשה לך. זה היה כל כך שווה להתחיל את השיט הזה?״ היא שאלה בכעס ״עלמה זה לא שתכננתי את זה את יודעת הוא פשוט התנפל עליי״ אמרתי והיא לא התייחסה והמשיכה לנסות לעצור לי את הדימום.
״תרים״ היא אמרה בפתאומיות ״מה?״ שאלתי לא מבין ״תרים את החולצה אני רוצה לראות מה הוא עשה לך״ היא אמרה ״אריק אני רואה שכואב לך תרים את החולצה המזדיינת הזאת ותיתן לי לראות כבר!״ היא אמרה והרמתי בלית ברירה את החולצה מגלה את הסימן הענק שהספיק להתפשט לי לאורך כל בית החזה.
״אני מצטערת אם זה יכאב״ היא אמרה ולפני שהספקתי להוציא מילה מהפה היא הניחה את הקרח על בית החזה שלי מנסה אכשהו להוריד את הסימנים.
״הנה קחו״ ריצ׳רד חזר עם ערכת עזרה ראשונה ״אחי מה זה הדבר הזה?״ ריצ׳רד שאל בבהלה והתקרב אליי ולעלמה ״כריס״ אמרתי במילה אחת והוא הנהן ״עכשיו לא מעניין אותי כאב או לא. תספר לי איך הכל התחיל״ הוא אמר ונשמתי עמוק, מה שכאב ברמות כי כל החזה שלי מלא בסימנים וכואב לי.
״ולמה לא אמרת את זה למטוטמם?״ הוא שאל כשסיימתי להסביר ״אתה יודע שהוא מתעצבן מכל פיפס קטן אריק״ הוא הוסיף ״נשבע לך שניסיתי להסביר לו כמה פעמים וזה עניין לו את הביצה והוא אפילו לא התייחס או הקשיב למה שהיה לי להגיד״ אמרתי ״תחכה שהוא יירגע ותלך לדבר איתו״ הוא אמר ״אני לא הולך לשום מקום ובטח שלא למזדיין הזה, הוא זה שלא היה מוכן להקשיב. אני לא אחזור אליו על ארבע כמו איזה פאפי יאללה שילך להזדיין אלף פעם נשבר לי הזין מהעצבים המפגרים שלו״ אמרתי וריצ׳רד הנהן וקם מהרצפה ״אני אלך לבדוק מה איתו״ הוא אמר והנהנתי והוא יצא מהחדר.
״אריק זה לא נראה טוב..״ היא אמרה ״ספרי לי משהו שאני לא יודע״ אמרתי מוריד את מבטי למטה מסתכל על החרא הזה שהולך לי על החזה. ״אני חושבת שצריך לעשות לזה צילום או משהו, שרופא יראה את זה״ היא אמרה ״בוא ניסע לבית חולים״ היא הוסיפה ״שום בית חולים ושום נעליים״ אמרתי מציב עובדה ״אמא שלי תתחיל לדאוג ולשאול שאלות ולא בא לי להדאיג אותה סתם״ הוספתי ״אריק אין לנו כל כך הרבה ברירות. תראה איך זה נראה״ היא אמרה ״לא עלמה ממש לא״ אמרתי והסתכלתי לה בעיניים ״אריק זה לא מעניין אותי מה אתה רוצה או לא רוצה. אנחנו ניסע לבית חולים הקקה הזה ואנחנו פאקינג נבדוק לך את זה, זה נראה יותר מדי נורא״ היא אמרה מסתכלת לי בעיניים בחזרה במבט חודרני.
״אם תוך יום זה לא יעבור אני אסע איתך לבית חולים אני מבטיח״ אמרתי מנסה להוריד אותה מהעניין. בטוח זה יעבור תוך יום. אני לא דואג כל כך. ״יום אחד. 24 שעות, ואם זה לא עובר נוסעים בטיל לבית חולים״ היא אמרה והנהנתי. ״עכשיו תן לי לחטא את הפצעים״ היא אמרה והוציאה את הדברים מהערכת עזרה ראשונה.
״אני מצטערת אני מצטערת״ היא אמרה בבהלה ״די עלמה זה כואב תרחיקי תחרא הזה ממני״ אמרתי. היא מחטאת לי כבר את הפצע השלישי ובגלל שכריסטופר דאג להוציא לי כל חתיכת עור אפשרית מהפנים הפצעים לא הפסיקו לדמם וזה כאב אחושרמוטה.
״אריק אין מה לעשות הנה אנחנו עוד מעט מסיימים״ היא אמרה וחזרה לחטא את הפצעים ״נו עלמה!״ אמרתי לה ״אריק סתום תפה לפני שאני עוזבת ומשאירה אותך לבד!״ היא צעקה עליי בחזרה ושתקתי נותן לה לחטא את זה בתקווה שאם אני אשתוק היא תעשה את זה יותר מהר.
״עאלק עוד מעט מסיימים״ אמרתי שהיא הכניסה את כל הדברים בחזרה. ״אוי זה נוזל״ היא אמרה ובעזרת האצבע שלה ניקתה לי קצת יוד שנזל לי מהשפה בנוסף לדם. ״בסדר עכשיו?״ שאלתי ״כן״ היא אמרה וקמתי הולך לאט לאט לחדר האמבטיה ומסתכל על הפנים שלי.
החרא הזה פוצץ לי את אמא של הפנים ואני פקעת עצבים בגללו.
אני עדיין לא מאמין שהוא עשה לי את זה. בן זונה.
״טוב בואי נצא מפה״ אמרתי והיא קמה מהרצפה ״בוא אני אעזור לך״ היא אמרה שראתה שהחזקתי את בית החזה.
היא סובבה את ידי סביב צווארה ועזרה לי ללכת לחדר שלי.
אם להגיד את האמת זה הרגיש כמו ללכת לבד, פחדתי להישען עליה כדי שהיא לא תיפול, עלמה קטנטונת כזאת, וכל דבר קטן עלול לפגוע בה, ואני מפחד לפגוע בה. היא כמו פרח מוגן שאסור לקטוף.
נשכבתי על המיטה סוף סוף. ״החולצה שלך מלוכלכת מהחומר חיטוי״ היא אמרה ״וגם מסריחה מזה״ היא הוסיפה גורמת לי לגחח.
היא ניגשה לעבר הארון שלי והוציאה משם חולצה לבנה חלקה וסגרה את הארון מתקדמת אל המיטה ומתיישבת לידי רק שאני שוכב.
״בוא אני אחליף לך״ היא אמרה ״עלמה אני לא נכה את יודעת״ אמרתי ״קצת כואב אבל אני יכול לבד״ אמרתי ״שתוק ותן לי״ היא אמרה והרימה את החולצה שלי לאט לאט ומניחה אותה בקצה המיטה.
היא נגעה בפצע שלי, אני נשבע שאם זה לא היה המצב הייתי מנשק אותה כאילו אין מחר וטורף את השפתיים שלה, אבל זה המצב ואני לא יכול לצערי.
״איי״ אמרתי בלחש ״אני מצטערת״ היא אמרה מרימה את מבטה מהסימן הענק שליד הפצע שלי ומסתכלת עליי.
היא לקחה את החולצה הלבנה והלבישה אותה עליי. היא קמה בחזרה מהמיטה והתקדמה בשנית לכיוון הארון מוציאה לי מכנס קצר.
״את זה כבר אתה תחליף״ היא אמרה זורקת לעברי את המכנס והסתובבה כדי לא לראות. בחיי שהיא כזאת יפה אלוהים.
זה כאב להחליף את המכנס החרא הזה אבל סבלתי בשקט כדי לא להדאיג אותה יותר ממה שהיא מודאגת.
״זהו?״ עלמה שאלה ״זהו״ אמרה ונשכבתי בחזרה מתחת לשמיכה ועלמה התיישבה לידי מסתכלת עליי. כבר הרגשתי את העיניים שלי נעצמות ואת העייפות נופלת עליי, למרות שרק אחרי צהריים.
״לא אל תלכי״ אמרתי בקול חלש ועייף מתמיד ותפסתי את ידה של עלמה כשהיא קמה מהמיטה. ״תישארי״ אמרתי והיא הנהנה וזזתי קצת מפנה לה מקום לידי. היא נשכבה לידי ושיחקה קצת בשיערי והרגשתי איך אני נרדם וצונח לשינה.
••••••••••••••••••••••••••••••••••••
אני רוצה להגיד תודה רבה לכל אלה שאיחלו החלמה מהירה לחבר שלי, תודה רבה על הכל אני מעריכה את זה כל כך שאכפת לכם מהמצב שלו❤️🙌🏻
ועכשיו עוד תודה ענקיתתתתתתתתת!!! תודה על פאקינג אלוקיי 25,000 צפיות!!!! אמאל'ה איך שאנחנו גדלים כל כך מהר.
אוהבת אתכם ומעריכה הכל וזה כל כך לא מובן מאליו.
תודה רבה אהובים!❤️❤️❤️
איך חושבים שיעבור הלילה בין אריק לעלמה?
אריק וכריסטופר ישלימו לדעתכם?
תגיבו מה אתם חושבים וגם מה אתם חושבים על הפרק.
לאב יוו❣️❣️